טעמי המנהגים רצ״דTa'amei HaMinhagim 294
א׳טעם. שאין מרשין אלא על הפת ואין מסבירין אלא על היין. לפי שלחם הוא רשות שאם רוצה שלא לאכול לחם אפי' בשבת הרשות בידו לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולן דעתן. אבל בברכת המזון וקידוש והבדלה שהן חובה אין צריך לומר ברשות אלא סברי מרנן או סברי מורי או רבותי. כלומר תנו דעתיכם על הברכה כדי לצאת בה ידי חובתכם. שבלי הלקט אות ק"מ:
1