טעמי המנהגים רצ״זTa'amei HaMinhagim 297
א׳טעם. שהנשים חייבות בקידוש. אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. משום דאתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואתנהו בשמירה איתנה בזכירה. ברכות דף כ' ע"ב:
1
ב׳קונטרס אחרון
שהזמן גרמא. עי' תוס' שבת סי' רפ"ו סק"ד דכתב וז"ל לפמ"ש המ"א בסי' ק"ו סק"ב דהנשים יוצאות באיזה בקשה שאומרות מיד אחר הנטילה בכל לשון שירצו ורשאים לאכול מיד א"כ לדידהו אסורין גם לשתות מים קודם תפלת שחרית דחל עלייהו חובת קידוש:
שהזמן גרמא. עי' תוס' שבת סי' רפ"ו סק"ד דכתב וז"ל לפמ"ש המ"א בסי' ק"ו סק"ב דהנשים יוצאות באיזה בקשה שאומרות מיד אחר הנטילה בכל לשון שירצו ורשאים לאכול מיד א"כ לדידהו אסורין גם לשתות מים קודם תפלת שחרית דחל עלייהו חובת קידוש:
2
ג׳איתנהו בזכירה. וזה הקידוש הוא מן התורה שכן דרשו חז"ל זכור את יום השבת וגו' מה היא הזכירה שיזכרנו לקדשו על היין בכניסתו. או אפילו מבעוד יום אם ירצה להוסיף מחול על הקודש. לבוש סימן ער"א סעי' א':
מי ששכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא ונזכר קודם שאכל פריסת המוציא יקדש על הפת ואח"כ יאכל. ומכל מקום צריך להביא לפניו לחם משנה דכיון ששכח בלי ספק חתך הלחם כדרכו ואין ראוי לצרף ללחם משנה. ולא הוי הפסק מה שימתין או יצוה שיביאו לו לחם משנה דכיון שהוא צורך סעודה לא הוי הפסק. עי' מחה"ש שם ס"ק י"א:
וכתב הט"ז סק"ז דנראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית. ופרמ"ג שם כתב דמש"ה נקיט קודם שאכל דאחר שאכל יקדש על היין אם יש לו משא"כ קודם שאכל צריך לקדש על הפת אעפ"י שיש לו יין דאל"כ יהי' בפה"ג הפסק בין ברכת המוציא ובין אכילה. ועי' השמטה לסעי' ש' בד"ה ובענין:
מי ששכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא ונזכר קודם שאכל פריסת המוציא יקדש על הפת ואח"כ יאכל. ומכל מקום צריך להביא לפניו לחם משנה דכיון ששכח בלי ספק חתך הלחם כדרכו ואין ראוי לצרף ללחם משנה. ולא הוי הפסק מה שימתין או יצוה שיביאו לו לחם משנה דכיון שהוא צורך סעודה לא הוי הפסק. עי' מחה"ש שם ס"ק י"א:
וכתב הט"ז סק"ז דנראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית. ופרמ"ג שם כתב דמש"ה נקיט קודם שאכל דאחר שאכל יקדש על היין אם יש לו משא"כ קודם שאכל צריך לקדש על הפת אעפ"י שיש לו יין דאל"כ יהי' בפה"ג הפסק בין ברכת המוציא ובין אכילה. ועי' השמטה לסעי' ש' בד"ה ובענין:
3