טעמי המנהגים רצ״טTa'amei HaMinhagim 299
א׳טעם. דבקידוש אין לברך ב"א אחריו קודם הסעודה אף דבהבדלה אמרינן דצריך לברך ברכה אחרונה קודם שיטול ידיו מטעם שאין היין בא לצורך אכילה אלא לצורך מצוה. שאני קידוש דצורך סעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה.*ובענין אם צריך לברך ברכה אחרונ' אם אכל פת הבאה בכיסנין שחרית בשבת אחר הקידוש קודם הסעוד'. מדינא א"צ לברך ב"א כשדעתו לכנס לסעודה מיד כיון דבהמ"ז יפטור גם זה והוא סעיד וזיין וגם בא להמשיך תאות הויאכל כמבואר במ"א סי' קע"ו ודמי ממש ליין עי' מ"א סי' קע"ד סק"ט וט"ז שם סק"ט. ומ"מ הרוצה לברך ב"א קודם הסעוד' ג"כ שפיר עביד כיון דבהמ"ז אינו פוטר רק בדיעבד יכול לעשות לכתחלה כתיקון חז"ל ואין בזה גורם ברכה שא"צ כיון שכבר חל עליו חיוב ברכת על המחיה קודם שחל עליו חיוב ברהמ"ז:
ובשבת נכון הדבר לברך על המחי' כדי להרבות בברכות. ומ"מ משום חשש ברכה שא"צ יפסיק מעט ויצא לחוץ שלא ליטול ידיו מיד אחר שבירך ברכה אחרונ' בד"ת או בטיול קצת. עי' ט"ז סי' רצ"א סק"ב דאז בודאי לא הוי ברכה שא"צ. וכ"כ בס' אשל אברהם מהרב הצדיק הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' ר"ח שכן הי' נוהג גם כשתיכף אוכל סעודת שחרית. משום דלא גרע. ממ"ש הפוסקים לחלק סעודת שחרית לשנים ולא חששו בזה משום גורם ברכה שאינו צריכה. וכן כ' בס' מטה אפרים סי' תקצ"ז סעי' ג':
ובסי' רפ"ט כתב כשאני אוכל כסנין אחר קידושא רבא שעל יין אז כשהסעודה הוא תיכף אינני שותה רק רוב הכוס ואיני אומר רק על המחיה ואיננו כולל בהברכה גפן ג"כ כיון שלא הי' שתיה רק רוב כוס שיש ספק בזה לברכה אחרונ'. והספק דגפן דהיין אני יוצא ידי חובתו ע"י ברכת המזון. כי קידוש טפל להסעוד' תמיד ונגרר לבהמ"ז לכולי עלמא. אך כשהסעודה מתאחרת עד חשש עיכול דשתיית היין אז אני שותה כל הכוס כדי לכלול עם על המחיה כו' וגם נראה כיון שהסעוד' שיאכל אח"כ אינה שייכת להקידוש כיון שכבר יצא י"ח במה שאכל פת כסנין קידוש במקום סעודה א"כ הוי לי' כהבדלה שי"א שאין ברהמ"ז פוטרת על הגפן. ולכך טוב לכלול בעל המחיה גם ברכה על הגפן. וכשאוכל כזית פרפראות שאין ברכה שלאחריהם מעין ג' נראה שג"כ יברך על הגפן על הקידוש קודם שיאכל הפרפראות אם בסעוד' שחרית לא יברך על כוס יין וצ"ע ע"ש:
ועיין הלק"ט ח"ש סי' רכ"ח דכתב דרכי לשתות (בחול) קודם סעודה אפי' יותר מרביעית משאר משקין ולברך תחלה ע"מ לשתות בתוך הסעודה:
ואדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זללה"ה אמר לי בשם זקינו הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל ובשם אביו הרב הצדיק הקדוש זצוק"ל דבקידוש של שחרית בשבת הי' שותה יין שיעור רביעית (חוץ ממלא לוגמיו כי הכוס הי' גדול עי' ט"ז סי' רע"ג סק"ד) ואכל דבר מיעוט מפת הבאה בכיסנין ולא הי' מברך ברכה אחרונ' והלך לחדרו ואח"כ (לערך שעה או יותר) בא להשלחן. רק כאשר הלך לברך ברכת מז"ט אז הי' מברך בהקידוש ברכה אחרונ'. ושאלתי אותו אפשר מחמת שדעתו הי' לאכול או לשתות בהחדר שהלך שמה ע"כ לא בירך ב"א בשעת הקידוש ואמר לי שיודע בבירור שלא אכל ולא שתה בחדרו שום דבר עד שבא להשלחן לסעודה. ובדרך בדיחותא אמר לי שאפשר מחמת שלמד שמה חישב כמו סעודה ע"כ שמעתי. ולדעתי הוא מ"ש השל"ה בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתור' במקום סעודה שלישית כשחל ע"פ בשבת. עי' מ"א סי' תמ"ד סק"ב:
והעולם אומרים דבמיני תרגומ' שאוכלין בבוקר אחר קדושא רבא יוצאין קצת ידי ר' חדקא ע"ה שאומר לאכול בש"ק ד' סעודות (עי' שבת דף קי"ח) ולפיכך יותר נכון לברך אחריו:
וברוקח סימן שמ"ב כתב ברכה אחת מעין שלש. פי' אומר אחת ודומה לשלש ברכות דברכות הארץ שהיא דאורייתא:
ובספר ארחות חיים סי' רט"ו כתב בשם הד"מ סי' רמ"ט בשם א"ז דאחר קידוש היו מביאים לפני רבינו קלונימוס והזקנים מיני מזונות ומברכין עליו תחלה וסוף כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות ואח"כ אוכלים לחם הסעוד' ומזה סיוע למ"ד דיכול להביא לפניו בשבת פירות זא"ז. וכן יכול להביא אחר הסעודה כדי להרבות בברכות. ועי' אשל אברהם שם דמי שמושיט פירות להשלחן אולי אין קפידא אם נתנם בזא"ז כדי לברך על כל פרי בפ"ע. ולא שייך בזה גורם ברכה שא"צ כיון שהמברך חייב הוא לברך על כל אחת ואחת בפני עצמו ע"ש: מ"א סי' רצ"ט ס"ק י"א:
ובשבת נכון הדבר לברך על המחי' כדי להרבות בברכות. ומ"מ משום חשש ברכה שא"צ יפסיק מעט ויצא לחוץ שלא ליטול ידיו מיד אחר שבירך ברכה אחרונ' בד"ת או בטיול קצת. עי' ט"ז סי' רצ"א סק"ב דאז בודאי לא הוי ברכה שא"צ. וכ"כ בס' אשל אברהם מהרב הצדיק הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' ר"ח שכן הי' נוהג גם כשתיכף אוכל סעודת שחרית. משום דלא גרע. ממ"ש הפוסקים לחלק סעודת שחרית לשנים ולא חששו בזה משום גורם ברכה שאינו צריכה. וכן כ' בס' מטה אפרים סי' תקצ"ז סעי' ג':
ובסי' רפ"ט כתב כשאני אוכל כסנין אחר קידושא רבא שעל יין אז כשהסעודה הוא תיכף אינני שותה רק רוב הכוס ואיני אומר רק על המחיה ואיננו כולל בהברכה גפן ג"כ כיון שלא הי' שתיה רק רוב כוס שיש ספק בזה לברכה אחרונ'. והספק דגפן דהיין אני יוצא ידי חובתו ע"י ברכת המזון. כי קידוש טפל להסעוד' תמיד ונגרר לבהמ"ז לכולי עלמא. אך כשהסעודה מתאחרת עד חשש עיכול דשתיית היין אז אני שותה כל הכוס כדי לכלול עם על המחיה כו' וגם נראה כיון שהסעוד' שיאכל אח"כ אינה שייכת להקידוש כיון שכבר יצא י"ח במה שאכל פת כסנין קידוש במקום סעודה א"כ הוי לי' כהבדלה שי"א שאין ברהמ"ז פוטרת על הגפן. ולכך טוב לכלול בעל המחיה גם ברכה על הגפן. וכשאוכל כזית פרפראות שאין ברכה שלאחריהם מעין ג' נראה שג"כ יברך על הגפן על הקידוש קודם שיאכל הפרפראות אם בסעוד' שחרית לא יברך על כוס יין וצ"ע ע"ש:
ועיין הלק"ט ח"ש סי' רכ"ח דכתב דרכי לשתות (בחול) קודם סעודה אפי' יותר מרביעית משאר משקין ולברך תחלה ע"מ לשתות בתוך הסעודה:
ואדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זללה"ה אמר לי בשם זקינו הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל ובשם אביו הרב הצדיק הקדוש זצוק"ל דבקידוש של שחרית בשבת הי' שותה יין שיעור רביעית (חוץ ממלא לוגמיו כי הכוס הי' גדול עי' ט"ז סי' רע"ג סק"ד) ואכל דבר מיעוט מפת הבאה בכיסנין ולא הי' מברך ברכה אחרונ' והלך לחדרו ואח"כ (לערך שעה או יותר) בא להשלחן. רק כאשר הלך לברך ברכת מז"ט אז הי' מברך בהקידוש ברכה אחרונ'. ושאלתי אותו אפשר מחמת שדעתו הי' לאכול או לשתות בהחדר שהלך שמה ע"כ לא בירך ב"א בשעת הקידוש ואמר לי שיודע בבירור שלא אכל ולא שתה בחדרו שום דבר עד שבא להשלחן לסעודה. ובדרך בדיחותא אמר לי שאפשר מחמת שלמד שמה חישב כמו סעודה ע"כ שמעתי. ולדעתי הוא מ"ש השל"ה בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתור' במקום סעודה שלישית כשחל ע"פ בשבת. עי' מ"א סי' תמ"ד סק"ב:
והעולם אומרים דבמיני תרגומ' שאוכלין בבוקר אחר קדושא רבא יוצאין קצת ידי ר' חדקא ע"ה שאומר לאכול בש"ק ד' סעודות (עי' שבת דף קי"ח) ולפיכך יותר נכון לברך אחריו:
וברוקח סימן שמ"ב כתב ברכה אחת מעין שלש. פי' אומר אחת ודומה לשלש ברכות דברכות הארץ שהיא דאורייתא:
ובספר ארחות חיים סי' רט"ו כתב בשם הד"מ סי' רמ"ט בשם א"ז דאחר קידוש היו מביאים לפני רבינו קלונימוס והזקנים מיני מזונות ומברכין עליו תחלה וסוף כדי להרבות ולהשלים מאה ברכות ואח"כ אוכלים לחם הסעוד' ומזה סיוע למ"ד דיכול להביא לפניו בשבת פירות זא"ז. וכן יכול להביא אחר הסעודה כדי להרבות בברכות. ועי' אשל אברהם שם דמי שמושיט פירות להשלחן אולי אין קפידא אם נתנם בזא"ז כדי לברך על כל פרי בפ"ע. ולא שייך בזה גורם ברכה שא"צ כיון שהמברך חייב הוא לברך על כל אחת ואחת בפני עצמו ע"ש: מ"א סי' רצ"ט ס"ק י"א:
1
ב׳קונטרס אחרון
שהיא דאורייתא. על המחיה ועל הכלכלה מעין ברכת הזן. ועל ארץ חמדה מעין ברכת הארץ. רחם ה' אלהינו מעין ברכת בונה ירושלים. כי אל טוב ומטיב אתה מעין ברכת הטוב והמטיב. ואע"פ שנתקנה מעין ד' אין קורין אותה אלא מעין ג' שהם מן התורה. אבודרהם:
שהיא דאורייתא. על המחיה ועל הכלכלה מעין ברכת הזן. ועל ארץ חמדה מעין ברכת הארץ. רחם ה' אלהינו מעין ברכת בונה ירושלים. כי אל טוב ומטיב אתה מעין ברכת הטוב והמטיב. ואע"פ שנתקנה מעין ד' אין קורין אותה אלא מעין ג' שהם מן התורה. אבודרהם:
2