טעמי המנהגים ש׳Ta'amei HaMinhagim 300
א׳טעם. שיהי' הקידוש במקום סעודה. דכתיב (ישעי' נ"ח) וקראת לשבת עונג במקום עונג תהא הקריאה של קידוש. רשב"ם פסחים דף ק"א ע"א ועי' נועם מגדים דה"ה ביו"ט צריך להיות הקידוש במקום סעודה. ורפואות הקידוש שהשותה יתן ע"ג עיניו. פ"מ סי' רס"ט ועיין טור וב"י שם. ועי' תוס' פסחים דף ק' ע"ב בד"ה ידי:
1
ב׳קונטרס אחרון
הקידוש במקום סעודה. בקונטרס עיון תפלה כתב וז"ל מה שנהגו כמעט בכל תפוצות ישראל בליל שני של יו"ט אחרון של חג שהוא שמחת תורה לעמוד אחד ולעשות קידוש קודם תפלת ערבית ומוציאים רבים ידי חובתם ואוכלין פירות ושותין משקאות.*בספר אוצה"ח להרב הצדיק הקדוש מקאמרנא זצוק"ל (שמיני) כתב כי אצל רבינו הקדוש אלימלך זלה"ה הי' אסור לשתות שום משקה בימים אחרונים של סוכות עד אחר גמר הקפות שלא יתערב זר בשמחה של קדושה וכו' עכ"ל: צריך להודיעם שצריכין אז לאכול איזה פת הבא בכיסנין שיהי' הקידוש במקום סעודה ואל"ה אף ידי קידוש לא יצאו. וא"כ צריך עיון איך יכולין היוצאים לצאת בהקידוש אם הם אינם אוכלים פת כיסנין ג"כ כמו המקדש עצמו כיון שרוצים לצאת בקידוש זה עכ"ל:
ובספר זכור לאברהם אות ק' כתב בשם ספר עם לועז פ' יתרו וז"ל רביעית יין של קידוש אם שותהו כולו המקדש, מהני לכל הקהל וחשוב במקום סעודה אפילו לדידהו דלא שתו כלום*עי' לבוש וב"ח וט"ז בסי' רע"ג שכתבו דבעי שישתה עוד כוס מלבד כוס של קידוש והשתייה השנייה נחשבת לסעודה ובספר אבן העוזר השיג על הב"ח וט"ז והוכיח בראיות דבכוס יין של קידוש אם שתה כשיעור שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה ע"ש. ועי' באה"ט שם סק"ה. ונראה דאם קידש אח"כ עבור ב"ב אין לו לברך שהחיינו דהא כבר יצא. ואשתו עשתה שהחיינו בהדלקת הנרות. אם לא כשיש לו ב"ב שלא ברכו על הנרות שהחיינו ועי' שע"ת סי' תרע"א ס"ק י"א. ועי' מטה אפרים סי' ת"ר סעי' ד' דהש"ץ שאומר יקנה"ז בביהכ"נ יכוון שלא לצאת בזה ואומר יקנה"ז בביתו רק ברכת מאורי האש יכוין לצאת וידלג בביתו וב"ב שלא יצאו יברבו ברכה זו לעצמן: ויכולים לשתות שארופ"י והדומה ואפי' לכתחילה ע"ש. וכן כתב הלבוש סי' קס"ז סעי' ז' בענין הבציעה די"א דאם כבר אכל הבוצע פרוסת המוציא אע"פ שהשומע לא אכל ושח אינו צריך לחזור ולברך שכיון שהבוצע אכל כבר יצאו כולם באכילת הבוצע שאין כולן חייבים לאכול פריסת הבציעה אלא שעושין כן כדי לחבב המצוה ולכן בדיעבד יש להקל ע"ש. אבל אם אכל פירות וכן אם שתה שכר. אע"ג דהוי חמר מדינה לא יצא בו במקום סעודה אבל בתמרים יוצא כיון דסעדי וזיינו. עי' סי' רע"ג סעי' ה' ומ"א שם סקי"א ופ"מ שם:
ועל מה שכתב המ"א סי' רע"ג אך אם יצא ממקומו צריך לחזור ולקדש שנית עי' בס' זכור לאברהם שם בשם שכנה"ג דלא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה אלא כל שאינו אוכל במקום שקידש אבל אם אוכל במקום שקידש אע"פ שבין קידוש לאכילה קם מדוכתיה והלך לאיזה מקום כל ששב למקום שקידש לאכול קידוש במקום סעודה מיקרי ע"ש:
ועי' אבודרהם בשם רבינו נסים דהא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה היינו היכא שהי' בדעתו מתחלה לאכול במקום הקידוש ושוב נמלך לאכול במקום אחר. אבל אם מתחלה קידש אדעתא דלאכול במקום אחר יצא ידי קידוש והביא ראי' מהא דאמרינן בירושלמי בסוף פ' כיצד מברכין מי שסוכתו עריבה עליו ליל יום האחרון מקדש בביתו ואוכל בסוכתו ע"ש. ועי' אשל אברהם סימן רע"ג שגם דעתו כן הוא. ועי' טור וב"י סי' רע"ג בשם התוס' שפי' הא דמהני תנאי לקדש כאן על דעת לאכול במקום אחר דוקא בבית א' מחדר לחדר או מאגר' לארעא אבל לא מבית לבית:
ובסידור ד"ח דיני קידוש בבהכ"נ אות א' כתב דדעת השר מקוצי הביאו הב"י סי' רס"ט דאף דאסור לטעום קודם קידוש היינו אם לא קידוש כלל. אבל אם קידוש אף שלא הי' במקום סעודה מ"מ מותר. דהא דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה היינו לענין אם רוצה לאכול בבית אחר צריך לקדש שנית אבל עכ"פ מהני הקידוש לשתות שם:
אמנם היינו עכ"פ אם שתה כמלא לוגמיו דהוא רוב רביעית דאל"כ לא הוי קידוש כלל כמבואר בסי' ער"א במ"א ס"ק ל"ב והוי כטועם קודם קידוש ואיסור גמור הוא לכן נכון כמ"ש המ"א לשתות וא"צ לברך ברכה אחרונה כמו שמבואר ברמ"א סי' קע"ח ע"ש ויסמוך על שתיית יין שישתה כמ"ש המ"א סי' קע"ח ע"ש ועי' רמ"א דהליכה לא הוי הפסק ע"ש:
ובענין אם טעה ובירך קודם הקידוש על פת הבאה בכסנין שהי' לפניו כתב בשו"ת ויעתר יצחק סי' י"א בשם שו"ת שואל ומשיב מהד"ת סי' י"ח דיקדש על היין ויאכל תיכף לאחר ששתה הכוס של הקידוש פת הבאה בכסנין בלא ברכה. ויסמוך על מה שבירך מקודם במ"מ ולא יהי' ברכה לבטלה. ואף דקי"ל בסי' ר"ו ס"ג שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר מכדי דיבור. זה לא מקרי הפסק כיון דאסור לאכול עד שיקדש וישתה היין א"כ לא גרע מאלו הפסיק בין המוציא לאכילה בצרכי סעודה כמו הביאו מלח או מאכל לבהמה וכדומה כמבואר בסי' קס"ז סעי' ו' מכ"ש בזה דהא אסור לאכול עד שישתה הקידוש קודם. וע"ל בהשמטה לסעי' רצ"ז בד"ה מי:
הקידוש במקום סעודה. בקונטרס עיון תפלה כתב וז"ל מה שנהגו כמעט בכל תפוצות ישראל בליל שני של יו"ט אחרון של חג שהוא שמחת תורה לעמוד אחד ולעשות קידוש קודם תפלת ערבית ומוציאים רבים ידי חובתם ואוכלין פירות ושותין משקאות.*בספר אוצה"ח להרב הצדיק הקדוש מקאמרנא זצוק"ל (שמיני) כתב כי אצל רבינו הקדוש אלימלך זלה"ה הי' אסור לשתות שום משקה בימים אחרונים של סוכות עד אחר גמר הקפות שלא יתערב זר בשמחה של קדושה וכו' עכ"ל: צריך להודיעם שצריכין אז לאכול איזה פת הבא בכיסנין שיהי' הקידוש במקום סעודה ואל"ה אף ידי קידוש לא יצאו. וא"כ צריך עיון איך יכולין היוצאים לצאת בהקידוש אם הם אינם אוכלים פת כיסנין ג"כ כמו המקדש עצמו כיון שרוצים לצאת בקידוש זה עכ"ל:
ובספר זכור לאברהם אות ק' כתב בשם ספר עם לועז פ' יתרו וז"ל רביעית יין של קידוש אם שותהו כולו המקדש, מהני לכל הקהל וחשוב במקום סעודה אפילו לדידהו דלא שתו כלום*עי' לבוש וב"ח וט"ז בסי' רע"ג שכתבו דבעי שישתה עוד כוס מלבד כוס של קידוש והשתייה השנייה נחשבת לסעודה ובספר אבן העוזר השיג על הב"ח וט"ז והוכיח בראיות דבכוס יין של קידוש אם שתה כשיעור שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה ע"ש. ועי' באה"ט שם סק"ה. ונראה דאם קידש אח"כ עבור ב"ב אין לו לברך שהחיינו דהא כבר יצא. ואשתו עשתה שהחיינו בהדלקת הנרות. אם לא כשיש לו ב"ב שלא ברכו על הנרות שהחיינו ועי' שע"ת סי' תרע"א ס"ק י"א. ועי' מטה אפרים סי' ת"ר סעי' ד' דהש"ץ שאומר יקנה"ז בביהכ"נ יכוון שלא לצאת בזה ואומר יקנה"ז בביתו רק ברכת מאורי האש יכוין לצאת וידלג בביתו וב"ב שלא יצאו יברבו ברכה זו לעצמן: ויכולים לשתות שארופ"י והדומה ואפי' לכתחילה ע"ש. וכן כתב הלבוש סי' קס"ז סעי' ז' בענין הבציעה די"א דאם כבר אכל הבוצע פרוסת המוציא אע"פ שהשומע לא אכל ושח אינו צריך לחזור ולברך שכיון שהבוצע אכל כבר יצאו כולם באכילת הבוצע שאין כולן חייבים לאכול פריסת הבציעה אלא שעושין כן כדי לחבב המצוה ולכן בדיעבד יש להקל ע"ש. אבל אם אכל פירות וכן אם שתה שכר. אע"ג דהוי חמר מדינה לא יצא בו במקום סעודה אבל בתמרים יוצא כיון דסעדי וזיינו. עי' סי' רע"ג סעי' ה' ומ"א שם סקי"א ופ"מ שם:
ועל מה שכתב המ"א סי' רע"ג אך אם יצא ממקומו צריך לחזור ולקדש שנית עי' בס' זכור לאברהם שם בשם שכנה"ג דלא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה אלא כל שאינו אוכל במקום שקידש אבל אם אוכל במקום שקידש אע"פ שבין קידוש לאכילה קם מדוכתיה והלך לאיזה מקום כל ששב למקום שקידש לאכול קידוש במקום סעודה מיקרי ע"ש:
ועי' אבודרהם בשם רבינו נסים דהא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה היינו היכא שהי' בדעתו מתחלה לאכול במקום הקידוש ושוב נמלך לאכול במקום אחר. אבל אם מתחלה קידש אדעתא דלאכול במקום אחר יצא ידי קידוש והביא ראי' מהא דאמרינן בירושלמי בסוף פ' כיצד מברכין מי שסוכתו עריבה עליו ליל יום האחרון מקדש בביתו ואוכל בסוכתו ע"ש. ועי' אשל אברהם סימן רע"ג שגם דעתו כן הוא. ועי' טור וב"י סי' רע"ג בשם התוס' שפי' הא דמהני תנאי לקדש כאן על דעת לאכול במקום אחר דוקא בבית א' מחדר לחדר או מאגר' לארעא אבל לא מבית לבית:
ובסידור ד"ח דיני קידוש בבהכ"נ אות א' כתב דדעת השר מקוצי הביאו הב"י סי' רס"ט דאף דאסור לטעום קודם קידוש היינו אם לא קידוש כלל. אבל אם קידוש אף שלא הי' במקום סעודה מ"מ מותר. דהא דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה היינו לענין אם רוצה לאכול בבית אחר צריך לקדש שנית אבל עכ"פ מהני הקידוש לשתות שם:
אמנם היינו עכ"פ אם שתה כמלא לוגמיו דהוא רוב רביעית דאל"כ לא הוי קידוש כלל כמבואר בסי' ער"א במ"א ס"ק ל"ב והוי כטועם קודם קידוש ואיסור גמור הוא לכן נכון כמ"ש המ"א לשתות וא"צ לברך ברכה אחרונה כמו שמבואר ברמ"א סי' קע"ח ע"ש ויסמוך על שתיית יין שישתה כמ"ש המ"א סי' קע"ח ע"ש ועי' רמ"א דהליכה לא הוי הפסק ע"ש:
ובענין אם טעה ובירך קודם הקידוש על פת הבאה בכסנין שהי' לפניו כתב בשו"ת ויעתר יצחק סי' י"א בשם שו"ת שואל ומשיב מהד"ת סי' י"ח דיקדש על היין ויאכל תיכף לאחר ששתה הכוס של הקידוש פת הבאה בכסנין בלא ברכה. ויסמוך על מה שבירך מקודם במ"מ ולא יהי' ברכה לבטלה. ואף דקי"ל בסי' ר"ו ס"ג שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר מכדי דיבור. זה לא מקרי הפסק כיון דאסור לאכול עד שיקדש וישתה היין א"כ לא גרע מאלו הפסיק בין המוציא לאכילה בצרכי סעודה כמו הביאו מלח או מאכל לבהמה וכדומה כמבואר בסי' קס"ז סעי' ו' מכ"ש בזה דהא אסור לאכול עד שישתה הקידוש קודם. וע"ל בהשמטה לסעי' רצ"ז בד"ה מי:
2
ג׳שהשותה יתן ע"ג עיניו. ובספר עמק ברכה כ' בשם הר"י על מה שאמז"ל פ' במה מדליקין פסיעה גסה נוטל א' מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדרי בקידושא דבי שימשא. פי' בזכות שיהי' רגיל בקידוש השבת אבל לא שיתן את היין בתוך עיניו דהא אמרינן במס' שבת שאפי' על גב העין אסור מפני שהוא דרך רפואה:
ובספר ממ"נ שבת קי"ג ע"ב כתב בשם חי' הר"ן דדוקא להלוכא דחול מסי אבל להלוכא דשבת לא מסי ולית ליה תקנתא כלל. וכן כ' הרא"ה ז"ל דהילוכא דשבתא אסירא ולית ליה תקנתא ע"ש:
ובספר ממ"נ שבת קי"ג ע"ב כתב בשם חי' הר"ן דדוקא להלוכא דחול מסי אבל להלוכא דשבת לא מסי ולית ליה תקנתא כלל. וכן כ' הרא"ה ז"ל דהילוכא דשבתא אסירא ולית ליה תקנתא ע"ש:
3