טעמי המנהגים ש״חTa'amei HaMinhagim 308
א׳טעם. שיש נוהגין שלא לומר והוא רחום בשבת ויו"ט בפסוקים מלוקטים שאומרים אחר סיום מזמור הודו לה' קראו לפני תפלת שחרית וכן בפסוקי דזמרה ובובל"צ. כיון שנתקן נגד התעוררות הדינין דוקא כידוע וכמשמעו ע"כ יש למנוע אמירתו בשוי"ט חוץ לזמנו וחוץ למקומו שאסור נתת מקום ופ"פ לעוררם במתכוין. רק במקומו העצמי בספר תלים כשקוראין אותו הנוהגים לומר תלים תמיד. שם ודאי אסור לדלגו לשנות המזמור ממשמעו חלילה. שו"ת יעב"ץ חלק שני סי' ק"כ. ובשערי תשובה סי' רס"ז סק"ב כתב בשם מח"ב שבאה"ק ירושלים יש קהלא קדישא המתנהגים עפ"י מנהג רבינו האר"י ז"ל בדקדוק וגם הם נהגו לאומרו וכן בחברון ובכל א"י ע"ש. ועי' מ"א ריש סי' רפ"א:*ובסידור ר"ש כתב ג"כ שיש לומר והוא רחום בכאן גם בשבת. וכ"כ בנצוצי אורה פ' תרומה ק"ל ע"א דדוקא בערבית שבת אסור לומר והוא רחום. אבל תוך הזמירות ניתן להאמר ולא כמו שאוסר מאי"ן ע"כ. וכ"כ בספר דבש לפי בשם האריז"ל ע"ש:
ועי' הלק"ט ח"ש סי' קע"ב דכתב ג"כ דמה שביטל הרב כמהר"ר בנימין ז"ל מלומר והוא רחום בשבת. אני הוכחתי שצריך להתודות בכל יום ובכל רגע ואין שום חשש. דכתיב (תהלים נ"א) וחטאתי נגדי תמיד:
ועי' הלק"ט ח"ש סי' קע"ב דכתב ג"כ דמה שביטל הרב כמהר"ר בנימין ז"ל מלומר והוא רחום בשבת. אני הוכחתי שצריך להתודות בכל יום ובכל רגע ואין שום חשש. דכתיב (תהלים נ"א) וחטאתי נגדי תמיד:
1