טעמי המנהגים שי״אTa'amei HaMinhagim 311
א׳טעם. שנהגו בשבת לומר ובכן ישתבח יותר מבימי החול. מפני שזה השבת נתקן על שירת הים ובשירת הים יש בה רמז לשם בן ע"ב ועליו אנו אומרים ישתבח שמך שבכחו רגע הים והוא רומז בפסוק ויסע ויבא ויט. ובשבת שסמכנו להשירה שבח אחר והוא נשמת כל חי תברך את שמך עד בפי ישרים תתרומם וכו' הוסיפו מלת ובכן והוא רמז לשם בן ע"ב של ישתבח שמך. סדה"י.*מי ששכח לומר נשמת ונזכר אחר ישתבח עדיף טפי לאומרו שם ולא לאחר התפל'. זכור לאברהם אות ת' בשם הרב מכתם לדוד. ובשם עיקרי הד"ט כתב דשואת"ע כי מקומו קודם ישתבח דוקא:
ובדין ברכו עי' בכל בו סי' ז' דהש"צ כורע כשאומר ברכו וזוקף בשם ע"ש. ובספר אור צדיקים כ' בשם גדול א' ז"ל שלא להפוך פניו ממזרח עד סיום לומר ברוך ד' המבורך לעולם ועד. אם לא שמעו הצבור את המברך אע"פ ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן. רמ"א סי' קל"ט סעי' ו':
ובדין ברכו עי' בכל בו סי' ז' דהש"צ כורע כשאומר ברכו וזוקף בשם ע"ש. ובספר אור צדיקים כ' בשם גדול א' ז"ל שלא להפוך פניו ממזרח עד סיום לומר ברוך ד' המבורך לעולם ועד. אם לא שמעו הצבור את המברך אע"פ ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן על דברי החזן. רמ"א סי' קל"ט סעי' ו':
1
ב׳קונטרס אחרון
תברך את שמך. כתב הר"ר יונה בסוף פ' אין עומדין דאין לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאין לכרוע אלא דוקא במקומות שתקנו חכמים ע"כ. ומטעם זה ג"כ אין לשחות כשאומרים בויברך דוד ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. מטה משה אות נ"ו.
תברך את שמך. כתב הר"ר יונה בסוף פ' אין עומדין דאין לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאין לכרוע אלא דוקא במקומות שתקנו חכמים ע"כ. ומטעם זה ג"כ אין לשחות כשאומרים בויברך דוד ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. מטה משה אות נ"ו.
2