טעמי המנהגים שכ״חTa'amei HaMinhagim 328
א׳טעם. שצריכין לעמוד שלשה על הבימה כשקורין בתורה. משום שכתוב העידותי בכם היום והתראה בפני שנים וע"כ האחד קורא והשנים מתרה בפניהם. הגר"א. ועי' מ"א סי' קמ"א ס"ק ח'. כתב הלבוש סי' קמ"א סעיף ד' וז"ל בעל הסגן עומד במקום הש"י ב"ה. שהרי מצוה לקרות למי שישר בעיניו והש"ץ הוא הסרסור במקום משה. והעולה הוא המקבלה במקום כל ישראל ע"ש:*בספר דרכי צדק להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר זכרי' מענדיל דק"ק יערסלוב זצוק"ל דיכול לידע ע"י קריאה ועלי' לתורה מה שקורין לפניו מהות האדם והנהגתו לפעמים בגלוי ולפעמים נסתר וצריך הבנה לזה כו' ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
כשקורין בתורה. כתב בספר כרם שלמה בשם ירושלמי מגילה דף י"ד ע"א וז"ל זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהיה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב. ובספר פחד יצחק כתב דלאו דוקא טוב בסימן ימצא בכל פרשה לכל העולם. אלא דבר טוב דקאמר למעוטי שאינו קללה אלא דבר אחר ע"ש. וטובת ורעת עכו"ם לא מיקרי טובה או רעה. לדוד אמת. ועי' רמ"א או"ח סי' קל"ח דהלומד תורה או כותב יזהר תמיד לסיים בדבר טוב ע"ש. ועי' מ"א סי' קל"ח סק"ד.
אם הראו להעולה המקום שיקרא ובירך ואח"כ נזכרו שאין זה המקום שצריכין לקרוא, אם המקום שצריכין לקרוא הי' ג"כ גלוי לפניו אפי' הוא בעמוד אחר ולאחר המקום שהראו לו א"צ לברך שנית משום דדעתו הי' על המקום שבירך ועל כל מה שנגלה לפניו. אבל אם לא הי' המקום גלוי לפניו או אפי' הי' נגלה אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו צריך לברך שנית אשר בחר בנו אבל ברכו לא יאמר שנית ויאמר תחלה בשכמל"ו על הברכה הראשונה שבירך לבטלה. ואם המקום הוא למעלה ממקום שהראו לו אבל הוא סמוך שיכולין לקרות לו גם ג' פסוקים ממקום שבירך ולהלן שהכל הוא בפ' היום יעשו כן ולא יברך שנית. קיצור ש"ע סי' כ"ג סעי' י"ח:
ועי' פמ"ג סי' ק"מ סק"ד דכי אמרינן י"א שחוזר ומברך דוקא בהראו לו פרשה אחרת וסבור שזו חובת היום ועליה בירך. משא"כ בטעות עד"מ פתחו ס"ת וסברו ששם כתיבה פ' חובת היום ובירך ואח"כ הוצרכו לגלול אמרינן הפסק שתיקה אינו הפסק ע"ש ועי' באה"ט שם סק"א:
אם נמצא טעות בס"ת באופן שהוא טעות גמור, המנהג שאם נמצא בין גברא לגברא צריך להוציא אחרת ולהתחיל ממקום שפסקו ולהשלים מנין הקרואים והעולין כבר בס"ת הפסול עולין למנין הקרואים. ואם אפשר לקרות ז' קרואים ממקום שפסקו עד סוף הסדרה ודאי ראוי ונכון בכל מה דאפשר. אמנם אם נמצא הטעות באמצע הקריאה או לאחר שאמר בא"י יקרא בספר הלז לאחר שנמצא הפסול בו ג"פ ויברך לאחריה ואם הוא ב"פ סמוך לפ' יקרא עד הפרשה כיון שאין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים והטעות יקרא על פה ואח"כ יוציא ס"ת אחר להשלים מנין הקרואים. וה"ה שאין מפסיקין לסיים בדבר רע וכה"ג עי' סי' קמ"ג ובמ"א שם ובא"ר:*ובסידור יעב"ץ כתב דאם קראו בס"ת ונמצא בו טעות הפוסלו ועדיין לא קראו ג"פ עם העולה מוצאין ס"ת אחר ומתחילין לקרות ממקום שנמצא הטעות היינו מתחלת אותו פסוק וגומר קריאתו בכשר ומברך לאחריו וא"צ לברך לפניו. כי ברכה שלפניה עלתה לו ומשלימין העולין הנשארים שי"ל לקרות ע"ש. וצריך לקרות בס' השני לפחות ג"פ ואם אין עוד ג"פ עד תשלום הסדרה יתחיו למפרע קצת. קיצור ש"ע סי' כ"ד סעי' ה':
ובספר קיצור של"ה כתב בשם מ"א שם סק"ד דאם קראו רק תיבה אחת בפסוק ג' ונמצא טעות יגמור אותו הפסוק ויברך ואפי' שהוא רק ב' פסוקים סמוך לפתיחה או לסתימה. ואם נמצא טעות בשביעי יגמור כל הסדרה ואותו שקראו לשביעי יאמר ג"כ ההפטרה:
ובשם מנחת יעקב תשובה י"ח כתב דאפי' באחרון אם קרא ג' פסוקים ואפשר לסיים כגון שיש עוד ג"פ קודם הפרשה יסיים ויברך אחריה ויקראו אחר לאחרון. ואפי' אם אותו אחרון הי' כהן מותר לקרות כהן אחר אחריו. ואין לחוש משום פגמו של ראשון שהרי נקראין בשני ס"ת וכדמשמע בלבוש סי' קל"ה סעי' י' ע"ש:
על חסירות ויתרות אין מוציאין ספר תורה אחרת. ודוקא תיבה שנמצא פעם א' בתנ"ך חסר או מלא וקריאתן שוה בין שהוא מלא בין חסר כמו אבותך אבתך. או טובות. טבת. דנמצא פעמים מלא ופעמים חסר*בספר אגרא דכלה פ' חיי כתב בשם האריז"ל דבכל תיבה שהי' יכול לכנס בה אות משם הוי' ב"ה ונחסר. היא מפני הטומאה. ולכך מתנת חסר כתיב. דרשו שמסר להם שם טומאה. וכן ברבקה כתיב טבת מראה חסר ו'. עפ"י מה שדרשו ז"ל בתולה ואיש לא ידעה. שאפי' אדם לא תבע בה לקיים מה שנאמר כי לא ינוח שבט וכו' בשביל שלכל אדם נדמה לכעורה. רק כשבא אליעזר הכיר טובתה. ע"כ נכתב טבת חסר ו' משם הוי'. שלא היתה טובה לכל מפני הטומאה שלא יטמאוה וזה שמסיים בתולה ואיש וכו' וכמשאחז"ל. ובפ' ויצא כתב דכ"ה בהיפך כשלא הי' מן הצורך לכתוב אות משם הוי' בתיבה ההוא ונכתוב ייתור אות משם הוי'. הוא מחמת הקדושה כו' ע"ש: ונקרא בשוה וגם הענין שוה. אמנם אם נשתנה הקריאה כמו בפ' תולדות כתיב תומם חסר. א אם נמצא תואמים מלא פסול שנשתנה לשון הקריאה וצריך להוציא אחרת. וכן אם נשתנה בענין ג"כ מוציא אחרת כמו אם נמצא במקום ימצה דמו ימצא דמו אף שקרא ממש בשוה במבטא מ"מ נשתנה בענין ומוציאין אחרת. וכן כל כיוצא בזה. עי' מ"א שם סק"ז. בשמחת תורה אם נמצא טעות בפ' בראשית לא יוציאו ס"ת אחרת. תורת השלמים להג' הק' מו"ה חיד"א זצוק"ל*אם קרא א' ב' פסוקים יש חילוק בדבר אם נזכרו אחר ברכה אחרונה שלא קרא רק ב' פסוקים ועדיין לא קרא הש"ץ לאיש אחד אזי אותו שחיסר פסוק א' יקרא עוד פסוק א' ולא יברך קודם לו ברכה ראשונה דהא ככר בירך הוא ברכה ראשונה תחלה והברכה אחרונה שבירך הוא כאלו לא נאמרה כיון שבטעות היתה אלא אחר שישלים פסוק הג' יברך ברכה אחרונה שנית וקאי על כל מה שקרא. ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאחר לעמוד לקרות אז הוא צריך פכ"פ לילך לקרות כדי שלא יאמרו פגום הוא ע"כ יסתלק הראשון ויקרא השני בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקוה שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה. ט"ז סי' קל"ז סק"ד:
הקורא בתורה לא יסיים במקום שלא ישאר משם עד הפרשה דהיינו פתוחה או סתומה שלשה פסוקים לכל הפחות וכן לא יסיים בפחות משלשה פסוקים לאחר התחלת הפרשה. ואם כבר בירך לאחר שסיים בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה הקורא אחריו א"צ להתחיל מפסוק שלפניו רק יתחיל ממקום שפסק הראשון ויקרא עמו עוד ג' פסוקים בפרשה שניה. ופרשה שאין בה אלא שני פסוקים מותר להפסיק שם. אם יש פיסקא באמצע פסוק מותר לסיים אפי' בפסוק הסמוך לה. קיצור ש"ע סי' כ"ג סעי' כ' וסעי' כ"א. ועי' ט"ז סי' תכ"ג: :
כתב בס' ארחות חיים סי' קל"ה אות ב' בשם ס' משא חיים וז"ל המנהג שלא לעלות לס"ת או לעשות מצות קס"ת בלתי טלית וכן הסנדק ע"ש:
כשקורין בתורה. כתב בספר כרם שלמה בשם ירושלמי מגילה דף י"ד ע"א וז"ל זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהיה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב. ובספר פחד יצחק כתב דלאו דוקא טוב בסימן ימצא בכל פרשה לכל העולם. אלא דבר טוב דקאמר למעוטי שאינו קללה אלא דבר אחר ע"ש. וטובת ורעת עכו"ם לא מיקרי טובה או רעה. לדוד אמת. ועי' רמ"א או"ח סי' קל"ח דהלומד תורה או כותב יזהר תמיד לסיים בדבר טוב ע"ש. ועי' מ"א סי' קל"ח סק"ד.
אם הראו להעולה המקום שיקרא ובירך ואח"כ נזכרו שאין זה המקום שצריכין לקרוא, אם המקום שצריכין לקרוא הי' ג"כ גלוי לפניו אפי' הוא בעמוד אחר ולאחר המקום שהראו לו א"צ לברך שנית משום דדעתו הי' על המקום שבירך ועל כל מה שנגלה לפניו. אבל אם לא הי' המקום גלוי לפניו או אפי' הי' נגלה אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו צריך לברך שנית אשר בחר בנו אבל ברכו לא יאמר שנית ויאמר תחלה בשכמל"ו על הברכה הראשונה שבירך לבטלה. ואם המקום הוא למעלה ממקום שהראו לו אבל הוא סמוך שיכולין לקרות לו גם ג' פסוקים ממקום שבירך ולהלן שהכל הוא בפ' היום יעשו כן ולא יברך שנית. קיצור ש"ע סי' כ"ג סעי' י"ח:
ועי' פמ"ג סי' ק"מ סק"ד דכי אמרינן י"א שחוזר ומברך דוקא בהראו לו פרשה אחרת וסבור שזו חובת היום ועליה בירך. משא"כ בטעות עד"מ פתחו ס"ת וסברו ששם כתיבה פ' חובת היום ובירך ואח"כ הוצרכו לגלול אמרינן הפסק שתיקה אינו הפסק ע"ש ועי' באה"ט שם סק"א:
אם נמצא טעות בס"ת באופן שהוא טעות גמור, המנהג שאם נמצא בין גברא לגברא צריך להוציא אחרת ולהתחיל ממקום שפסקו ולהשלים מנין הקרואים והעולין כבר בס"ת הפסול עולין למנין הקרואים. ואם אפשר לקרות ז' קרואים ממקום שפסקו עד סוף הסדרה ודאי ראוי ונכון בכל מה דאפשר. אמנם אם נמצא הטעות באמצע הקריאה או לאחר שאמר בא"י יקרא בספר הלז לאחר שנמצא הפסול בו ג"פ ויברך לאחריה ואם הוא ב"פ סמוך לפ' יקרא עד הפרשה כיון שאין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים והטעות יקרא על פה ואח"כ יוציא ס"ת אחר להשלים מנין הקרואים. וה"ה שאין מפסיקין לסיים בדבר רע וכה"ג עי' סי' קמ"ג ובמ"א שם ובא"ר:*ובסידור יעב"ץ כתב דאם קראו בס"ת ונמצא בו טעות הפוסלו ועדיין לא קראו ג"פ עם העולה מוצאין ס"ת אחר ומתחילין לקרות ממקום שנמצא הטעות היינו מתחלת אותו פסוק וגומר קריאתו בכשר ומברך לאחריו וא"צ לברך לפניו. כי ברכה שלפניה עלתה לו ומשלימין העולין הנשארים שי"ל לקרות ע"ש. וצריך לקרות בס' השני לפחות ג"פ ואם אין עוד ג"פ עד תשלום הסדרה יתחיו למפרע קצת. קיצור ש"ע סי' כ"ד סעי' ה':
ובספר קיצור של"ה כתב בשם מ"א שם סק"ד דאם קראו רק תיבה אחת בפסוק ג' ונמצא טעות יגמור אותו הפסוק ויברך ואפי' שהוא רק ב' פסוקים סמוך לפתיחה או לסתימה. ואם נמצא טעות בשביעי יגמור כל הסדרה ואותו שקראו לשביעי יאמר ג"כ ההפטרה:
ובשם מנחת יעקב תשובה י"ח כתב דאפי' באחרון אם קרא ג' פסוקים ואפשר לסיים כגון שיש עוד ג"פ קודם הפרשה יסיים ויברך אחריה ויקראו אחר לאחרון. ואפי' אם אותו אחרון הי' כהן מותר לקרות כהן אחר אחריו. ואין לחוש משום פגמו של ראשון שהרי נקראין בשני ס"ת וכדמשמע בלבוש סי' קל"ה סעי' י' ע"ש:
על חסירות ויתרות אין מוציאין ספר תורה אחרת. ודוקא תיבה שנמצא פעם א' בתנ"ך חסר או מלא וקריאתן שוה בין שהוא מלא בין חסר כמו אבותך אבתך. או טובות. טבת. דנמצא פעמים מלא ופעמים חסר*בספר אגרא דכלה פ' חיי כתב בשם האריז"ל דבכל תיבה שהי' יכול לכנס בה אות משם הוי' ב"ה ונחסר. היא מפני הטומאה. ולכך מתנת חסר כתיב. דרשו שמסר להם שם טומאה. וכן ברבקה כתיב טבת מראה חסר ו'. עפ"י מה שדרשו ז"ל בתולה ואיש לא ידעה. שאפי' אדם לא תבע בה לקיים מה שנאמר כי לא ינוח שבט וכו' בשביל שלכל אדם נדמה לכעורה. רק כשבא אליעזר הכיר טובתה. ע"כ נכתב טבת חסר ו' משם הוי'. שלא היתה טובה לכל מפני הטומאה שלא יטמאוה וזה שמסיים בתולה ואיש וכו' וכמשאחז"ל. ובפ' ויצא כתב דכ"ה בהיפך כשלא הי' מן הצורך לכתוב אות משם הוי' בתיבה ההוא ונכתוב ייתור אות משם הוי'. הוא מחמת הקדושה כו' ע"ש: ונקרא בשוה וגם הענין שוה. אמנם אם נשתנה הקריאה כמו בפ' תולדות כתיב תומם חסר. א אם נמצא תואמים מלא פסול שנשתנה לשון הקריאה וצריך להוציא אחרת. וכן אם נשתנה בענין ג"כ מוציא אחרת כמו אם נמצא במקום ימצה דמו ימצא דמו אף שקרא ממש בשוה במבטא מ"מ נשתנה בענין ומוציאין אחרת. וכן כל כיוצא בזה. עי' מ"א שם סק"ז. בשמחת תורה אם נמצא טעות בפ' בראשית לא יוציאו ס"ת אחרת. תורת השלמים להג' הק' מו"ה חיד"א זצוק"ל*אם קרא א' ב' פסוקים יש חילוק בדבר אם נזכרו אחר ברכה אחרונה שלא קרא רק ב' פסוקים ועדיין לא קרא הש"ץ לאיש אחד אזי אותו שחיסר פסוק א' יקרא עוד פסוק א' ולא יברך קודם לו ברכה ראשונה דהא ככר בירך הוא ברכה ראשונה תחלה והברכה אחרונה שבירך הוא כאלו לא נאמרה כיון שבטעות היתה אלא אחר שישלים פסוק הג' יברך ברכה אחרונה שנית וקאי על כל מה שקרא. ואם לא נזכרו עד אחר שקרא לאחר לעמוד לקרות אז הוא צריך פכ"פ לילך לקרות כדי שלא יאמרו פגום הוא ע"כ יסתלק הראשון ויקרא השני בברכה ראשונה תחלה ויתחיל למפרע ממקוה שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה. ט"ז סי' קל"ז סק"ד:
הקורא בתורה לא יסיים במקום שלא ישאר משם עד הפרשה דהיינו פתוחה או סתומה שלשה פסוקים לכל הפחות וכן לא יסיים בפחות משלשה פסוקים לאחר התחלת הפרשה. ואם כבר בירך לאחר שסיים בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה הקורא אחריו א"צ להתחיל מפסוק שלפניו רק יתחיל ממקום שפסק הראשון ויקרא עמו עוד ג' פסוקים בפרשה שניה. ופרשה שאין בה אלא שני פסוקים מותר להפסיק שם. אם יש פיסקא באמצע פסוק מותר לסיים אפי' בפסוק הסמוך לה. קיצור ש"ע סי' כ"ג סעי' כ' וסעי' כ"א. ועי' ט"ז סי' תכ"ג: :
כתב בס' ארחות חיים סי' קל"ה אות ב' בשם ס' משא חיים וז"ל המנהג שלא לעלות לס"ת או לעשות מצות קס"ת בלתי טלית וכן הסנדק ע"ש:
2