טעמי המנהגים של״דTa'amei HaMinhagim 334
א׳טעם. שאין מפסיקין בקללות שבתורת כהנים. משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. א"ר אחא אל תעשה התוכחה קוצים קוצים ואמר רבי יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחלה וסוף.*כתב הט"ז סי' תכ"ח סק"ח אף דבזמן המשנה לא היו כל הקוראים מברכים אלא הפותח והחותם וכאן אמרה המשנה שלא יברכו בקללות הא אין מברכין כלל אלא הפותח והחותם. מ"מ לא הי' קבוע וחיוב בזה הדרך שלא יברכו רק הפותח והחותם אלא שהי' כל הקוראים יכולים לסמוך על הפותח והחותם וא"צ לברך כל אחד בפ"ע אבל אם רוצים יכול כ"א לברך בפ"ע. ובמס' סופרים פ' י"ב דגם בזמן התלמוד שהי' אחד מברך על התורה. עכ"ז על התוכחה הי' מברכין בפ"ע. ובישועות יעקב שם סק"ב כתב בשם כנה"ג שנוהגין במקומו לקרוא חכם העיר וקוראין לפניו הקללות. ונראה דזה כבודו שמראין שאינו חושש לקללות שקראו לפניו כי הוא אינו בכלל ואם לא תשמעו לי והוא לרוב ענותנותו אומר מוסר ה' בני אל תמאס ע"ש ומהרי"ל הקפיד על מי שעלה לתוכחה דדוקא השמש ששוכרין אותו לכך אין קפידא. ומ"א שם סק"ח כתב בשם צרור המור מ"ב מסעות שפרשת ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהיא כנגד שם מ"ב ועי' ט"ז סי' קל'ט סק"ג: תוס' מגילה דף ל"א ע"ב בד"ה אין:
1
ב׳קונטרס אחרון
אין קפידא. ובספר אגרא דפרקא אות רנ"ט כתב ומנהג ישראל תורה היא מה שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי המקרא קורא לנוכח ואיתא בגמרא (שבועות דף ל"ו) יככה אלקים וכן יככה וכו' יתיב רב כהנא קמי' דר"י ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתניא א"ל כנ"ה. היינו צוהו לכנות ולומר בלשון אחר שלא לומר לנוכח לחבירו לשון קללה אפי' דרך לימודו. וסיים ואני מקפיד בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי או אצלי כיון שהוא דינא דגמרא ע"ש:
ובמהרי"ל כתב וז"ל בתוכחות דבסדר בחקותי קרא ש"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהרי"ל לקרוא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה וא"ל מהרי"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעוה"ר נגעו בך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצ"א שהיו מתנים עם שמש ביהכ"נ כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ ע"ש:*כותב בספר ברית אברם (אמור) בשם הרב רמ"א ז"ל כי גם זה מה שמזכיר האבות בתוכחה הוא ג"כ תוכחה ע"כ. לפי שאינו דומה גודל אשמת החוטא אם הוא בן חוטא לאשמת חוטא בן צדיק שהי' לו ללמוד ולילך בדרכי אבותיו. של"ה:
ובספר ארחות חיים סי' תכ"ח אות ת' בהגהות כתב בשם שו"ת הר הכרמל חאו"ח סי' י"ב בדבר עיר שהי' קשה למצוא מי שירצה לעלות בתוכחה עד שמבקשין ברצי כסף לאיש בזוי ואיכא בזיון התורה ובזיון הציבור יוכל הש"צ לקרוא התוכחה בלא ברכה ויש להתחיל קצת פסוקים שלפניהם וגם יסיים בפרשה שלאחריה ע"כ. ובשם שו"ת שו"מ מהד"ת סי' מ"ח כתב דגם כשמסיים העולה לפניו עד קוממיות יוכל העולה בתוכחה להתחיל פסוק אחד לפניו וליכא בזה חשש הנכנסים ויוצאים שהכל יודעים שהוא מפני התוכחה:
כתב בשו"ת יוסף דעת סי' ט' אם קראו התוכחה בלא גברא והי' ראוי להיות חמישי לא נחשב למנין ויקראו אחר התוכחה איש אחד לחמישי:
ובספר מאור ושמש פ' ויקרא כתב שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל מרימנאב זצו"קל שהמנהג הי' מקודם כשסיים הקורא לקרות פ' ויקרא שמסתיימת לאשמ"ה ב"ה היו הקהל עונין אחריו לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי שהוא ר"ת לאשמ"ה ב"ה:
כתב בספר החיים סי' תכ"ח מה שאין אנו נוהגין כמ"ש המ"א סק"ח בשם כנה"ג לקרוא ללוי פ' העגל בקול נמוך. לפי שבימיו הי' המנהג שהעולה הי' קורא בעצמו ואז כיון דקורין אותו ללוי והוא לא הי' בכלל מעשה העגל וא"כ הוי נראה אם הי' מגביה קולו כמקנטר את ישראל וכגבהות כאלו כוונתו ששבטו לא עשו כן רק שאר ישראל לכך יש לקרוא בקול נמוך. אבל לדידן דאין העולה קורא בעצמו רק אחר קורא א"כ מה בכך שהעולה הוי לוי כיון דהקורא הוי אחר אין בזה חשש קנטור כלל:
אין קפידא. ובספר אגרא דפרקא אות רנ"ט כתב ומנהג ישראל תורה היא מה שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי המקרא קורא לנוכח ואיתא בגמרא (שבועות דף ל"ו) יככה אלקים וכן יככה וכו' יתיב רב כהנא קמי' דר"י ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתניא א"ל כנ"ה. היינו צוהו לכנות ולומר בלשון אחר שלא לומר לנוכח לחבירו לשון קללה אפי' דרך לימודו. וסיים ואני מקפיד בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי או אצלי כיון שהוא דינא דגמרא ע"ש:
ובמהרי"ל כתב וז"ל בתוכחות דבסדר בחקותי קרא ש"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהרי"ל לקרוא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה וא"ל מהרי"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעוה"ר נגעו בך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצ"א שהיו מתנים עם שמש ביהכ"נ כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ"כ ע"ש:*כותב בספר ברית אברם (אמור) בשם הרב רמ"א ז"ל כי גם זה מה שמזכיר האבות בתוכחה הוא ג"כ תוכחה ע"כ. לפי שאינו דומה גודל אשמת החוטא אם הוא בן חוטא לאשמת חוטא בן צדיק שהי' לו ללמוד ולילך בדרכי אבותיו. של"ה:
ובספר ארחות חיים סי' תכ"ח אות ת' בהגהות כתב בשם שו"ת הר הכרמל חאו"ח סי' י"ב בדבר עיר שהי' קשה למצוא מי שירצה לעלות בתוכחה עד שמבקשין ברצי כסף לאיש בזוי ואיכא בזיון התורה ובזיון הציבור יוכל הש"צ לקרוא התוכחה בלא ברכה ויש להתחיל קצת פסוקים שלפניהם וגם יסיים בפרשה שלאחריה ע"כ. ובשם שו"ת שו"מ מהד"ת סי' מ"ח כתב דגם כשמסיים העולה לפניו עד קוממיות יוכל העולה בתוכחה להתחיל פסוק אחד לפניו וליכא בזה חשש הנכנסים ויוצאים שהכל יודעים שהוא מפני התוכחה:
כתב בשו"ת יוסף דעת סי' ט' אם קראו התוכחה בלא גברא והי' ראוי להיות חמישי לא נחשב למנין ויקראו אחר התוכחה איש אחד לחמישי:
ובספר מאור ושמש פ' ויקרא כתב שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל מרימנאב זצו"קל שהמנהג הי' מקודם כשסיים הקורא לקרות פ' ויקרא שמסתיימת לאשמ"ה ב"ה היו הקהל עונין אחריו לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי שהוא ר"ת לאשמ"ה ב"ה:
כתב בספר החיים סי' תכ"ח מה שאין אנו נוהגין כמ"ש המ"א סק"ח בשם כנה"ג לקרוא ללוי פ' העגל בקול נמוך. לפי שבימיו הי' המנהג שהעולה הי' קורא בעצמו ואז כיון דקורין אותו ללוי והוא לא הי' בכלל מעשה העגל וא"כ הוי נראה אם הי' מגביה קולו כמקנטר את ישראל וכגבהות כאלו כוונתו ששבטו לא עשו כן רק שאר ישראל לכך יש לקרוא בקול נמוך. אבל לדידן דאין העולה קורא בעצמו רק אחר קורא א"כ מה בכך שהעולה הוי לוי כיון דהקורא הוי אחר אין בזה חשש קנטור כלל:
2