טעמי המנהגים שמ״הTa'amei HaMinhagim 345
א׳טעם כשקורין שתי פרשיות ביחד מפטירין ההפטרה השייכה לאחרונה מלבד באחרי וקדושים מפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות. מפני שהוא כוללת כל הנזכר בשתי הפרשיות וגם שיגאלנו ממנה אחר ההקאה דבפרשת אחרי מות כתיב ולא תקיא הארץ אתכם כו' וכאן כתיב ביום ההוא אקים סוכת דוד הנופלת וגו'. לבוש סי' תצ"ג סעי' ד'. וכתב שם וזה הטעם אפשר לטעם המנהגים. אבל נראה לי דטעות סופר הוא ולעולם מפטירין בשניי' משום דסליק מינה כו' (יע"ש האיך נפל הטעות). ואם איישר חילי אבטל המנהג ולומר התשפוט גם בכפולין.*ועי' מטה משה אות תנ"ד דכתב וז"ל לעולם כשיש שני סדרות יחד מפטירין בשניי'. חוץ מאחרי מות וקדושים שמפטירין הלא כבני כושיים שהוא נרשם לאחרי מות. לפי שהתשפוט מיירי בתועבות ירושלים והואיל שיש באותו שבת שתי הפטרות. הגון הוא להניח ממה שיש בהו הזכרת תועבות ירושלם ולהפטיר באחרת מדאיתא במגילה ס"פ הקורא עומד מעשה באדם א' שהי' קורא (פי' מפטיר) למעל' מר' אליעזר (פי' לפניו) בן אדם הודע את ירושלים תועבותיה וכ"כ מפורש בירושלמי שהתחיל להפטיר לפניו כן. אמר לו עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך. ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול ובירושלמי מפורש שנמצא ממזר. וא"ת ואיך מפטירים כשהם מחולקים. וי"ל אין הקפדה אלא כשיש אחרת עמה ושתיהם לפנינו שנפטיר בא' משתיהם נניח משל תועבות ירושלים לכבודה ונפטיר באחרת. אמנם בשאין אלא היא לבדה דמענין הסדר היא אין הקפדה ונפטיר בה ואין בכך כלום. וכן הוא במרדכי בפ' בני העיר כו' וכתבתי זאת לאפוקי דעת חכם א' כתב בספרו נדפס מחדש כי מנהג טעות הוא. ולבי אומר שאין לשבש ספרים חדשים גם ישנים [הערת המדפיס: ובספר שארית ישראל כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מרדכי מטשארנאביל זצוק"ל דאסור להגיה בספרים כי לכל טעות יש שורש כיון שבא באותיות בהספר ואפי' טעות דמוכח אסור למחוק כ"א לכתוב מן הצד שזהו טעות הדפוס (כמ"ש בשם הרמב"ן יד המגיה בספרים תקצץ) וזהו טיעת עצי נשמה שע"י הטעותין של הצדיק יש תיקון אפילו לעצי נשמה היינו אפי' אותם הנשמות שהם כעצים יבשים נשמה שהם שוממים ונעים ונדים ח"ו הכל יש להם תיקון ויתהווה מטעות לשון נטיעה והכל ע"י הצדיק ולכן צריך הצדיק האמת לומר כל הנוסחאות והגירסות שכתוב בהספר:] ומנהג ותיקים הוא וממנה לא תזוז עכ"ל: ועי' מ"א סי' תכ"ח ס"ק י'.
1