טעמי המנהגים שנ״גTa'amei HaMinhagim 353
א׳טעם. כשעושין מי שבירך עבור החולה מזכירין אותו על שם אמו. הוא ע"פ שהקשה בזוהר על הכתוב והושיעה לבן אמתך וכי לא הי' בן ישי למה לא הזכיר אביו. מכאן הוציא רשב"י ע"ה כי כשיבא האדם ליזכר אצל ב"ד שלמעלה. יזכיר דבר שהוא ודאי יותר ולכך הזכיר אמו.*והנה במלא רחמים לב"מ מזכירין על שם אביו ואם קבלה הוא נקבל. ובמעב"י לא משמע כן.
ובספר אהבת שלום (וירא) כתב וז"ל טוב להזכיר בשבת קודש בכל פעם השם שבת כי שבת הוא שמא דקב"ה דהוא ושמו חד. וזהו כוונת אמרם ז"ל הנכנס לחולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. פי' ע"י זעקת השם שבת עי"ז מעוררין הקדושת שבת קודש שהוא צרורא דלעילא דבי חיי כולא ועי"ז רפואה קרוב' לבוא מאילנא דחיי:
ובספר מאור עינים כתב מה שאומרים שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ואין אומרים מלהתפלל לפי דלרפאות איזה דבר צריך לאסוף סממנים מכאן ומכאן ויש סמנים שצריך לאסוף ממדינות רחוקות. והנה שבת הוא עולם האחדות וכל העולמות מתעלים ולכן אינו צריך לאסוף סממנים מכאן ומכאן מפני שהוא עולם האחדות. נמצא כאן יש הכל כי שבת היא הגמר כמאמר ויכל אלהים ובהגמר כלול הכל. וזה שבת הוא מלזעוק לשון אסיפה. ר"ל שאינו צריך לאסוף הסממנים כנ"ל ולכן ורפואה קרובה לבוא שאינו צריך לאסוף ממדריגות רחוקות:
ועי' שע"ת סי' רפ"ח סי' י"ג בשם שו"ת נחלת שבעה שעשה מעשה לברך החולה בשבת בבהכ"נ אעפ"י שהחולה לא הי' שם בעיר רק בישוב שהי' רחוק מהלך שעה ויותר. ודלא כלקוטי מהרי"ל שכתב שאין לברך כשאינו בעיר דשמא מת או הבריא ע"ש. ובס' ארחות חיים סימן קי"ט כתב בשם ס' מאורי אור דחולה שלא במקומו שיש חשש תפילת שוא ח"ו נראה באינו מוטל על ערש דוי שרי תוך מהלך ים שאם מסוכן ח"ו שכיח שישמע מעוברי אורח ובשכיב מרע ממש אפי' במקומו אסיר רק בידיעת שעה מועטת וראיתי מעשה וזכרתי הלכה: מעולפת ספירים יום עשירי אות כ"ב:
ובספר אהבת שלום (וירא) כתב וז"ל טוב להזכיר בשבת קודש בכל פעם השם שבת כי שבת הוא שמא דקב"ה דהוא ושמו חד. וזהו כוונת אמרם ז"ל הנכנס לחולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. פי' ע"י זעקת השם שבת עי"ז מעוררין הקדושת שבת קודש שהוא צרורא דלעילא דבי חיי כולא ועי"ז רפואה קרוב' לבוא מאילנא דחיי:
ובספר מאור עינים כתב מה שאומרים שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ואין אומרים מלהתפלל לפי דלרפאות איזה דבר צריך לאסוף סממנים מכאן ומכאן ויש סמנים שצריך לאסוף ממדינות רחוקות. והנה שבת הוא עולם האחדות וכל העולמות מתעלים ולכן אינו צריך לאסוף סממנים מכאן ומכאן מפני שהוא עולם האחדות. נמצא כאן יש הכל כי שבת היא הגמר כמאמר ויכל אלהים ובהגמר כלול הכל. וזה שבת הוא מלזעוק לשון אסיפה. ר"ל שאינו צריך לאסוף הסממנים כנ"ל ולכן ורפואה קרובה לבוא שאינו צריך לאסוף ממדריגות רחוקות:
ועי' שע"ת סי' רפ"ח סי' י"ג בשם שו"ת נחלת שבעה שעשה מעשה לברך החולה בשבת בבהכ"נ אעפ"י שהחולה לא הי' שם בעיר רק בישוב שהי' רחוק מהלך שעה ויותר. ודלא כלקוטי מהרי"ל שכתב שאין לברך כשאינו בעיר דשמא מת או הבריא ע"ש. ובס' ארחות חיים סימן קי"ט כתב בשם ס' מאורי אור דחולה שלא במקומו שיש חשש תפילת שוא ח"ו נראה באינו מוטל על ערש דוי שרי תוך מהלך ים שאם מסוכן ח"ו שכיח שישמע מעוברי אורח ובשכיב מרע ממש אפי' במקומו אסיר רק בידיעת שעה מועטת וראיתי מעשה וזכרתי הלכה: מעולפת ספירים יום עשירי אות כ"ב:
1