טעמי המנהגים שס״הTa'amei HaMinhagim 365
א׳טעם. שקורין הקידוש של שחרית בשבת קידושא רבא. לפי שאינו עיקר כקידוש של לילה וזוטר שיעורי' כדקרינן לסומא סגי נהיר דלא הוי רק מדרבנן. רבינו נסים ערבי פסחים דף כ"ד ע"א.
1
ב׳עוד טעם. כמו דאמרינן צומא רבה. הושענא רבה וזהו חשיבתו שמקדש אפי' על השכר לאפוקי קידוש לילה שאינו מברך אלא על היין.*כתב בספר התניא סי' ט"ו וז"ל וכוס של קידוש היום מצאתי בשם רב עמרם גאון ז"ל שצריך לברך לאחריו על הגפן (ונרא' דה"ה אם אכל אחריו פת הבאה בכסנין שצריך לברך ג"כ על המחיה). והחבר ר' צדקיה בר' אברהם הרופא ז"ל כ' בס' שבולי הלקט שחיבר שאין לברך על הגפן בכוס של קידוש כלל. ועי' א"ח סי' ער"ב סעיף י' ומ"א סי' רצ"ט ס"ק י"א ועי' ט"ז סי' קע"ד סק"ט ומ"א שם ס"ק י"ד: א"ר סי' ער"ב בשם רש"ל:
2
ג׳קונטרס אחרון
וזוטר שיעורי'. בספר אשל אברהם סי' ער"ב כתב וז"ל יש ללמד זכות על העושים קידוש על יין שרף בכלי קטן מכפי מ"ש בצל"ח ז"ל סוף פסחים*ובספר ח"א הלכתו פסח כלל קכ"ח כתב וז"ל מה שהמחירין אומרים שהביצה שלנו הם קטנים מביצים כו' וא"כ כמו שהביצים נתקטנו כך האנשים נתקטנו ע"ש. ובשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שכ"ד העיד תלמידו שחזר בו רבו הצל"ח: כי כמ"ש הט"ז ז"ל בסי' ר"י סק"א שברכה אחרונה דיי"ש הוא גם על שיעור קטן מצד שמעט ממנו נרגש הרבה. ואולי כן י"ל גם בזה לגבי שיעור קידוש היום. ומ"מ טוב ונכון ודאי לברך על כשיעור כמ"ש בצל"ח ז"ל ולצרף שתיות מכמה אנשים בזה כי לא נתפרש קולא הנ"ל ע"ש. וע"ל בהשמטה לסעי' קפ"ה:
ובספר ארחות חיים סי' ער"ב כתב בשם חותנו שראה בעיניו שהגאון הקדוש מוהר"ר חיים אב"ד דק"ק סאנז זצוק"ל נהג לקדש בשחרית על יי"ש ולא שתה מהכוס רק מעט מזעיר ע"ש. וכן שמעתי מאיש נאמן שאמר לו הרב החסיד מוה' אלי' שו"ב מבעלז ז"ל ששמע מהרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שאם קידש על יי"ש יום שבת בבוקר יוצא ידי קידוש אפילו אם טעם רק מעט:
ובשו"ת מהרש"ם סימן קע"ה כתב וז"ל העיד לפני ת"ח זקן שהי' בעצמו במעמד בפני הגאון הקדוש אבד"ק ראפשיטץ זצ"ל שצוה לתלמידיו לקדש ביום על יי"ש על צלוחית קטן כדרך שתייתו וא"צ שיעור כוס והגם שהי' לפניו יין על השלחן אמר שמכבדהו ביי"ש כדי להורות הלכה לתלמידים. וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אבד"ק קאמינקא זצ"ל שנהג כן תמיד והיינו עפ"ד הט"ז סי' ק"צ ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת גרונו. וכן הועד לפני בשם הרב הקדוש מלובלין זצ"ל וכדאי הם לסמוך עליהם בקידוש היום ודוקא ביין ושכר בעי' שיעור כוס ע"ש:
עוד כתב בספר ארחות חיים סי' רפ"ט בהגהות בשם שו"ת נחלת שבעה סי' ל"ה דבקידוש שחרית יוצאים גם במה שאינו חמר מדינה כגון קוואס כמ"ש בתשובת רש"ל לענין ברהמ"ז ומכ"ש על יי"ש ע"ש. וע"ש בהגהות עובר אורח סימן רצ"ו בשם גאונים רבים דאם אין לו יין מותר להבדיל על כוס טייא מתוקה או קאפפע מתוקה כי כל שהוא עשוי לכיבוד לאורחים נקרא חמר מדינה ע"ש. ובספר שארית ישראל כתב מעת הבעש"ט ז"ל המנהג שיהי' מי דבש חמר מדינה להורות על המתקת הדינין. וכעת כל המשקאות מרמזים על המתקת הדינין כי יי"ש הוא ג"כ ששורף כחות הדינין וגם כְבַש בל"א מרמז על כבשם ללבושך. וזה הוא כעת חמר מדינה שאנו כעת בחומר ודינין וצריך להמתיקם ע"ש:
ועי' עטרת זקנים סי' פ"ט בשם מהרש"ל דקודם מוסף מותר לשתות מים כי לא הגיע עדיין זמן קידוש:
כתב מ"א סי' רפ"ו סק"א בשם הב"ח מדינא שרי לאכול אפילו סעודה קודם תפלת מוסף אלא שהמנהג להחמיר וכל מאן דחלש ליביה וקשה עליה טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף ע"ש. ובספר זכור לאברהם אות ק' כתב בשם א"ר דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר לטעום קודם מוסף בלא קידוש דיש לסמוך בזה על הראב"ד דמתיר לטעום קודם קידוש של יום. ובשם הרב ברכ"י כתב הרוצה לטעום קודם מוסף יקדש מקודם ואם ירצה יקדש ויאכל כזית פת או פירות קודם מוסף ואחר מוסף יחזור ויקדש וליפוק י"ח אליבא דכ"ע ע"ש:*ובספר עיקרי הד"ט א"ח סי' י"ג כתב וז"ל שהרב מהר"א סג"ל אחי טוב שלי בלכתו אתו יחד בין שחרית למוסף לפקוד לשלום את הרב הזקן מהרש"א מהזקנים בעיר קסאלי ושתו הקאוו"י ומיני מתיקה בלא קידוש ומאן דבעי להחמיר ולקדש אינו אלא הדיוטות כמו שאינו חייב לקדש כו' ופי' להרב גו"ר כלל ג' סי' י"ב בשם הראב"ד דלא אמרינן דאין קידוש וכו' רק בשל לילה ולא בשל יום ע"ש:
ובספר ארחות חיים סי' רפ"ט כתב בשם ס' זכרון יהודה בהנהגות הגאון אמרי א"ש דבר"ה אם צריך לטעום קודם מוסף א"צ לקדש דעדיין לא חל עליו חובת קידוש ע"ש. וע"ל בהשמטות לסעי' תשט"ו בד"ה ובספר ולסעיף תשצ"ח בד"ה ובענין:
כשמקדש בשחרית בשבת ואוכל פת הבאה בכסנין א"צ לכסות הפת הבאה בכסנין בשעת קידוש דלא שייך כאן הטעם שלא יראה הפת בשתו שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו'. משום דזה דוקא בפת שמחייבין לברך עליו ברכת המוציא. וגם דאפשר לקדש על הפת. אז צריך לכסות את הפת שלא יראה בשתו דשייך בו חיוב קדימה. אבל הפת שאין מברכין עליו ברכת המוציא וגם אין מקדשין עליו כגון לחמניות דקות או פת הבאה בכסנין לא שייך בו חיוב קדימה ושלא יראה הפת בשתו ע"כ א"צ לכסות הפת הב"ב. ועי' לבוש סימן קנ"ח סעי' א' דמה"ט א"צ נ"י לפת הב"ב. ועי' ט"ז סי' רצ"ט סק"ח. וכן כתב בספר אשל אברהם סי' קפ"ב. ועי' ט"ה ח"א סעי' קע"ב:
ועי' בספר ברכי יוסף סימן רפ"ט אות ב' בשם האריז"ל דקידוש היום הי' אומר מיושב וכן נהגו רבנן קדישי בעיר הקודש ירושלים ת"ו. והמקדש מעומד מ"מ לא ישתה עד שישב משום דת"ח לא יאכל ולא ישתה עד שישב. הגהות מנהגים:
וזוטר שיעורי'. בספר אשל אברהם סי' ער"ב כתב וז"ל יש ללמד זכות על העושים קידוש על יין שרף בכלי קטן מכפי מ"ש בצל"ח ז"ל סוף פסחים*ובספר ח"א הלכתו פסח כלל קכ"ח כתב וז"ל מה שהמחירין אומרים שהביצה שלנו הם קטנים מביצים כו' וא"כ כמו שהביצים נתקטנו כך האנשים נתקטנו ע"ש. ובשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שכ"ד העיד תלמידו שחזר בו רבו הצל"ח: כי כמ"ש הט"ז ז"ל בסי' ר"י סק"א שברכה אחרונה דיי"ש הוא גם על שיעור קטן מצד שמעט ממנו נרגש הרבה. ואולי כן י"ל גם בזה לגבי שיעור קידוש היום. ומ"מ טוב ונכון ודאי לברך על כשיעור כמ"ש בצל"ח ז"ל ולצרף שתיות מכמה אנשים בזה כי לא נתפרש קולא הנ"ל ע"ש. וע"ל בהשמטה לסעי' קפ"ה:
ובספר ארחות חיים סי' ער"ב כתב בשם חותנו שראה בעיניו שהגאון הקדוש מוהר"ר חיים אב"ד דק"ק סאנז זצוק"ל נהג לקדש בשחרית על יי"ש ולא שתה מהכוס רק מעט מזעיר ע"ש. וכן שמעתי מאיש נאמן שאמר לו הרב החסיד מוה' אלי' שו"ב מבעלז ז"ל ששמע מהרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שאם קידש על יי"ש יום שבת בבוקר יוצא ידי קידוש אפילו אם טעם רק מעט:
ובשו"ת מהרש"ם סימן קע"ה כתב וז"ל העיד לפני ת"ח זקן שהי' בעצמו במעמד בפני הגאון הקדוש אבד"ק ראפשיטץ זצ"ל שצוה לתלמידיו לקדש ביום על יי"ש על צלוחית קטן כדרך שתייתו וא"צ שיעור כוס והגם שהי' לפניו יין על השלחן אמר שמכבדהו ביי"ש כדי להורות הלכה לתלמידים. וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אבד"ק קאמינקא זצ"ל שנהג כן תמיד והיינו עפ"ד הט"ז סי' ק"צ ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת גרונו. וכן הועד לפני בשם הרב הקדוש מלובלין זצ"ל וכדאי הם לסמוך עליהם בקידוש היום ודוקא ביין ושכר בעי' שיעור כוס ע"ש:
עוד כתב בספר ארחות חיים סי' רפ"ט בהגהות בשם שו"ת נחלת שבעה סי' ל"ה דבקידוש שחרית יוצאים גם במה שאינו חמר מדינה כגון קוואס כמ"ש בתשובת רש"ל לענין ברהמ"ז ומכ"ש על יי"ש ע"ש. וע"ש בהגהות עובר אורח סימן רצ"ו בשם גאונים רבים דאם אין לו יין מותר להבדיל על כוס טייא מתוקה או קאפפע מתוקה כי כל שהוא עשוי לכיבוד לאורחים נקרא חמר מדינה ע"ש. ובספר שארית ישראל כתב מעת הבעש"ט ז"ל המנהג שיהי' מי דבש חמר מדינה להורות על המתקת הדינין. וכעת כל המשקאות מרמזים על המתקת הדינין כי יי"ש הוא ג"כ ששורף כחות הדינין וגם כְבַש בל"א מרמז על כבשם ללבושך. וזה הוא כעת חמר מדינה שאנו כעת בחומר ודינין וצריך להמתיקם ע"ש:
ועי' עטרת זקנים סי' פ"ט בשם מהרש"ל דקודם מוסף מותר לשתות מים כי לא הגיע עדיין זמן קידוש:
כתב מ"א סי' רפ"ו סק"א בשם הב"ח מדינא שרי לאכול אפילו סעודה קודם תפלת מוסף אלא שהמנהג להחמיר וכל מאן דחלש ליביה וקשה עליה טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף ע"ש. ובספר זכור לאברהם אות ק' כתב בשם א"ר דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר לטעום קודם מוסף בלא קידוש דיש לסמוך בזה על הראב"ד דמתיר לטעום קודם קידוש של יום. ובשם הרב ברכ"י כתב הרוצה לטעום קודם מוסף יקדש מקודם ואם ירצה יקדש ויאכל כזית פת או פירות קודם מוסף ואחר מוסף יחזור ויקדש וליפוק י"ח אליבא דכ"ע ע"ש:*ובספר עיקרי הד"ט א"ח סי' י"ג כתב וז"ל שהרב מהר"א סג"ל אחי טוב שלי בלכתו אתו יחד בין שחרית למוסף לפקוד לשלום את הרב הזקן מהרש"א מהזקנים בעיר קסאלי ושתו הקאוו"י ומיני מתיקה בלא קידוש ומאן דבעי להחמיר ולקדש אינו אלא הדיוטות כמו שאינו חייב לקדש כו' ופי' להרב גו"ר כלל ג' סי' י"ב בשם הראב"ד דלא אמרינן דאין קידוש וכו' רק בשל לילה ולא בשל יום ע"ש:
ובספר ארחות חיים סי' רפ"ט כתב בשם ס' זכרון יהודה בהנהגות הגאון אמרי א"ש דבר"ה אם צריך לטעום קודם מוסף א"צ לקדש דעדיין לא חל עליו חובת קידוש ע"ש. וע"ל בהשמטות לסעי' תשט"ו בד"ה ובספר ולסעיף תשצ"ח בד"ה ובענין:
כשמקדש בשחרית בשבת ואוכל פת הבאה בכסנין א"צ לכסות הפת הבאה בכסנין בשעת קידוש דלא שייך כאן הטעם שלא יראה הפת בשתו שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו'. משום דזה דוקא בפת שמחייבין לברך עליו ברכת המוציא. וגם דאפשר לקדש על הפת. אז צריך לכסות את הפת שלא יראה בשתו דשייך בו חיוב קדימה. אבל הפת שאין מברכין עליו ברכת המוציא וגם אין מקדשין עליו כגון לחמניות דקות או פת הבאה בכסנין לא שייך בו חיוב קדימה ושלא יראה הפת בשתו ע"כ א"צ לכסות הפת הב"ב. ועי' לבוש סימן קנ"ח סעי' א' דמה"ט א"צ נ"י לפת הב"ב. ועי' ט"ז סי' רצ"ט סק"ח. וכן כתב בספר אשל אברהם סי' קפ"ב. ועי' ט"ה ח"א סעי' קע"ב:
ועי' בספר ברכי יוסף סימן רפ"ט אות ב' בשם האריז"ל דקידוש היום הי' אומר מיושב וכן נהגו רבנן קדישי בעיר הקודש ירושלים ת"ו. והמקדש מעומד מ"מ לא ישתה עד שישב משום דת"ח לא יאכל ולא ישתה עד שישב. הגהות מנהגים:
3