טעמי המנהגים שס״זTa'amei HaMinhagim 367
א׳עוד טעם. ע"ד סגי נהור שלא יש שום קידוש רק בפה"ג ואין בו דבר נוסף על ברכת הנהנין. דבש לפי בשם הה"מ פכ"ט דשבת. וע"ל סעי' רצ"ט בהשמטות:
1
ב׳קונטרס אחרון
בצלים ושומים. סעלאט גורקען וכן שאר מיני טיבולין שעושין מבצלים מותר למלחן שכיון שנותנים לתוכן מיד שמן או חומץ אינו דומה לעיבוד וצריך ליזהר לשפוך את השמן או את החומץ תיכף ומיד אחר המליחה. ש"ע הרב סי' שכ"א:
ובספר מעדני אשר דף כ"א כתב מותר לחתוך הצנון דק דק ולמולחו ולשפוך עליו החומץ מיד טרם שיזיע. וה"ה במליחת אוגערקין כשנותן עליו השמן יתן טרם שיזיע. ועי' ט"ז סי' שכ"א סק"א ומ"א שם סק"ז:
בצלים ושומים. סעלאט גורקען וכן שאר מיני טיבולין שעושין מבצלים מותר למלחן שכיון שנותנים לתוכן מיד שמן או חומץ אינו דומה לעיבוד וצריך ליזהר לשפוך את השמן או את החומץ תיכף ומיד אחר המליחה. ש"ע הרב סי' שכ"א:
ובספר מעדני אשר דף כ"א כתב מותר לחתוך הצנון דק דק ולמולחו ולשפוך עליו החומץ מיד טרם שיזיע. וה"ה במליחת אוגערקין כשנותן עליו השמן יתן טרם שיזיע. ועי' ט"ז סי' שכ"א סק"א ומ"א שם סק"ז:
2
ג׳בכל מיני תענוגים. בספר תוי"י (משפטים) כתב בשם הרב המגיד מוהר"מ לבאר קושית התוס' בש"ס דביצה אמר. הקב"ה לישראל לוו עלי ואני פורע. הא אמרי' עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. כי לוו עלי יש לו ב' פירושים. א'. לשון הלואה. ב'. לשון חיבור וזה נמשך מזה. כי אם צריך ללות כדי לחבר ולדבק עצמו בו יתברך כדי לשמח הגוף והחומר שלא יעכב שמחת ודביקות בו ית'*בספר גאולת ישראל פי' מה שאומרים בזמירות שבענו והותרנו כדבר ה'. וקשה היכן ציוה השי"ת שמחייבין להותיר מאכילת שבת אמנם האמת הוא כן כי הנה השביעה הוא מחיובי ענוגי שבת כי אם לא יהי' שבע אזי לא יהי' עונג שבת ואינו ניכר שהאדם שבע אלא כאשר ישאר מאכילתו וזהו שאמר שבענו והא ראי' שהותרנו ואז הוא מקיים עונג שבת כדבר ה' ובמדרש תנחומא (בראשית) כתב דכבוד שבת עדיף מאלף תענית: . אז אני פורע. משא"כ אם רוצה ללות לענג א"ע. אז עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:
ובפרשת בהעלותך תירץ בשם הרב המגיד מבאר ע"ה קושית התוס' כי יש מדריגות שונות בכל אדם לפי בחינתו והאמנתו ובטחונו בו ית' שאם הוא במדרגה זו של האמונה ובטחון ותופס דעה זו לענג שבת ויו"ט בטענה זו שאמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע. והאדם המאמין בזה ובוטח בו ית' ללות ודאי השי"ת פורע. ויש אדם שאינו במדריגת בטחון ואינו רוצה ללות מאחרים כשאין לו משלו באומרו הלא אמרז"ל עשה שבתך חול וכו' אז אחר שתופס דיעה זו כך הוא האמת לפי בחינתו:
ובספר החיים סי' רמ"ב פי' עפ"ז משאחז"ל לעולם לא זזה שכינה מישראל בשבת אפי' בשבת של חול ולפי הנ"ל א"ש דלא נימא דדוקא אם ישראל מענג השבת במאכל ומשתה אז השכינה שורה ע"ד שאמרו במקום אחר אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כו' אבל לא כשאדם עושה שבתו חול לכך קמ"ל שבאמת אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואם האדם מכוין לבו לשמים ועושה שבתו חול כדי שלא יצטרך לבריות אז השכינה שורה ביניהם כאלו אכלו ושתו. וז"ש שלעולם אין השכינה זזה מישראל אפי' בשבת של חול ע"ד שחז"ל עשה שבתך חול:
ובפרשת בהעלותך תירץ בשם הרב המגיד מבאר ע"ה קושית התוס' כי יש מדריגות שונות בכל אדם לפי בחינתו והאמנתו ובטחונו בו ית' שאם הוא במדרגה זו של האמונה ובטחון ותופס דעה זו לענג שבת ויו"ט בטענה זו שאמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע. והאדם המאמין בזה ובוטח בו ית' ללות ודאי השי"ת פורע. ויש אדם שאינו במדריגת בטחון ואינו רוצה ללות מאחרים כשאין לו משלו באומרו הלא אמרז"ל עשה שבתך חול וכו' אז אחר שתופס דיעה זו כך הוא האמת לפי בחינתו:
ובספר החיים סי' רמ"ב פי' עפ"ז משאחז"ל לעולם לא זזה שכינה מישראל בשבת אפי' בשבת של חול ולפי הנ"ל א"ש דלא נימא דדוקא אם ישראל מענג השבת במאכל ומשתה אז השכינה שורה ע"ד שאמרו במקום אחר אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כו' אבל לא כשאדם עושה שבתו חול לכך קמ"ל שבאמת אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואם האדם מכוין לבו לשמים ועושה שבתו חול כדי שלא יצטרך לבריות אז השכינה שורה ביניהם כאלו אכלו ושתו. וז"ש שלעולם אין השכינה זזה מישראל אפי' בשבת של חול ע"ד שחז"ל עשה שבתך חול:
3
ד׳לא הי' בהמן. בספר תורת אמת מהרב הצדיק הקדוש מאפטא זצוק"ל (עקב) כתב איתא במדרש פליאה ויענך בטורח הדרך וירעיבך מטעם דגים כו' דהנה איתא דבמן היו מרגישין כל הטעמים זולת טעם דגים לא הי' בו כו' ולכך אמרו זכרנו את הדגה כו' וע"ש הטעם שלא הי' בו טעם דגים. ולפ"ז י"ל דמטעם זה אוכלים בשבת דגים. כדי להשלים עונג שבת בכל מיני טעמים שבעולם:
4
ה׳בכל מיני מטעמים. בספר בני יששכר מאמר ג' אות י' כתב על מה שכתב במ"ר ר' אליעזר בשם ר' יוסי אמר מפני האסטנוסות ברכ"ו במטעמים. פי' מי שהוא איסטניס ובימי החול אינו יכול לאכול מאכלים צוננים או חמין הטמונים מיום אתמול לשבת ובטבע איסטניסותו מזיקים לו מאכלים כאלה בחול. בשבת לא ידאג ע"ז יאכלו ענוים וישבעו. הגם שמאכלים כאלה הטמונים מיום אתמול מזיקים לגוף בימות החול. כיון שהם נטמונים לשבת שורה בהם הברכה שיהיו מבוסמים. וטעמם כמעדני מלכים ערבים לנפש ולגוף. ומי שהוא מאמין לדברי חכמים יבחין זה ג"כ בחוש הנראה לעין בכל איש הישראלי אפי' החלושי כח. משא"כ המתפלספים אשר ערב לנפשם לחם שקר ואינם מאמינים לדברי חכמים. מאכל שבת להם כמו שער בנפשם. ועי' בבעל המאור שהאוכל למעדנים מאכלים הנהוגים בישראל להטמין לשבת יזכה לתחי' ע"ש:
ובספר מטה משה סי' ת"ע כתב בשם אבודרהם שמעתי כל מי שאינו אוכל בשבת חמין צריך לעשות בדיקה אם הוא מין. ואם מת יתעסקו בו עממין. ובשם הכלבו סי' ל"א כ' דדוקא שאינו אוכלו מחמת שסובר שאיסור הוא בדבר לזה יש לדקדק עליו שמא הוא מין. אבל מי שאינו אוכלו מחמת שכאב לו אכילת חמין שקורין שאלנ"ט והעונג שלו הוא לאכול צונן קרוב הוא בעיני דאסור לאכול חמין דהא מצער ליה במה שאוכל. מהרב הקדוש והטהור וכו' הרב מוהר"ר אהרן הגדול זצוק"ל מקארלין נמצא בספר בית אהרן:
יה אכסוף נועם שבת המתאמת ומייחדת בסגולתך. משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך. קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך. פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. יה אכסוף וכו':
היה הוה שמור שומרי ומצפים שבת קדשך. כאיל תערוג על אפיקי מים נפשם תערוג. לקבל נועם שבת המתאחדת בשם קדשך. הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהי' סגור מהם ששה ימים המקבלים קדושה משבת קדשך: וטהר לבם באמת ובאמונה לעבדך. יה אכסוף וכו':
ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך. להשקות צמאי חסדך מנהר היוצא מעדן. לעטר את ישראל המפארים אותך על ידי שבת קדשך. כל ששה ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך. יה אכסוף וכו':
השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קודש נפשי חולת אהבתך. שבת קודש נפשות ישראל בצל כנפיך. יחסיון ירויון מדשן ביתך. יה אכסוף וכו'.
ובספר מטה משה סי' ת"ע כתב בשם אבודרהם שמעתי כל מי שאינו אוכל בשבת חמין צריך לעשות בדיקה אם הוא מין. ואם מת יתעסקו בו עממין. ובשם הכלבו סי' ל"א כ' דדוקא שאינו אוכלו מחמת שסובר שאיסור הוא בדבר לזה יש לדקדק עליו שמא הוא מין. אבל מי שאינו אוכלו מחמת שכאב לו אכילת חמין שקורין שאלנ"ט והעונג שלו הוא לאכול צונן קרוב הוא בעיני דאסור לאכול חמין דהא מצער ליה במה שאוכל. מהרב הקדוש והטהור וכו' הרב מוהר"ר אהרן הגדול זצוק"ל מקארלין נמצא בספר בית אהרן:
יה אכסוף נועם שבת המתאמת ומייחדת בסגולתך. משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך. קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך. פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. יה אכסוף וכו':
היה הוה שמור שומרי ומצפים שבת קדשך. כאיל תערוג על אפיקי מים נפשם תערוג. לקבל נועם שבת המתאחדת בשם קדשך. הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהי' סגור מהם ששה ימים המקבלים קדושה משבת קדשך: וטהר לבם באמת ובאמונה לעבדך. יה אכסוף וכו':
ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך. להשקות צמאי חסדך מנהר היוצא מעדן. לעטר את ישראל המפארים אותך על ידי שבת קדשך. כל ששה ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך. יה אכסוף וכו':
השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קודש נפשי חולת אהבתך. שבת קודש נפשות ישראל בצל כנפיך. יחסיון ירויון מדשן ביתך. יה אכסוף וכו'.
5
ו׳מלא שבע רצון. בספר נועם מגדים (ראה) פי' משאחז"ל בנזיר על פסוק וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. דהחטא הוא שציער עצמו מן היין. לכאורה מה חטא הוא זה. ולא מצינו בתורה שיהי' חובה שתיית היין. אך הכוונה ע"פ אמרם ז"ל נשמה יתירה ניתנת לו לאדם בע"ש כו' שבת וינפש כו' הרי שבמקרא נקראת תוספת קדושה דשבת נפש. וידוע כי כל מאכלי ומשקה ותענוגי שבת הם עונג לנפש הנוספת. והנה גודל יקר ורב שכר למענג שבת ידוע מדברי חז"ל. והנה סתם נזירות ל' יום ושבתות קדושים בתוך ימי הנזירות. והנה כל דבר שהאדם משתוקק בשבת ותשאלהו נפשו אזי חיוב הוא לעשות. ובאם לאו חטא גדול הוא בידו ופגם לנפש הנוספת אשר תאוה ותשאל העונג. וזה הנזיר אסור ביין בשבת וזה שאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש הכוונה על הנפש הידוע הנוספת בשבת:
והנה בפסוק (ויקרא י' ט') יין ושכר אל תשת אתה וכו' בתיבת אתה יש פסיק לפניו וכן לאחריו. ושמעתי מהרב הקדוש מוהר"ר ארי' לייביש שליט"א מבערזאן שפי' הפסיק בשם זקינו הרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק"ל יין ושכר אל תשת. אתה. היינו כשאתה לבדך תהי' בביתך ותרצה לשתות יין אז בא הכתוב לזרז אותך שלא תשתה. רק מתי תוכל לשתות יין. ובניך אתך. היינו כשתעשה שמחת נישיאין לבניך אז תוכל לשתות יין. וכן בבואכם אל אוהל מועד. היינו כשתעשו חנוכת הבית אז תוכל לשתות יין. ולא תמתו. היינו כשיקום מחליו ויעשה סעודת הודאה אז תוכל לשתות יין. חקת עולם לדורתיכם. חק זה מילה. כשתעשה ברית מילה אז תוכל לשתות יין. ולהבדיל בין הקודש ובין החול. היינו בקידוש וכן בהבדלה אז תוכל לשתות יין. ובין הטמא ובין הטהור. זה פורים. כי חייב אדם לבסומא בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן שהוא טמא לברוך מרדכי שהיא טהור. ולהורות את בני ישראל את כל החוקים. היינו כשתעשה סיום הש"ס או סיום מסכתא אז תוכל לשתות יין. אבל לא כשאתה תשב לבדך בביתך:
והנה בפסוק (ויקרא י' ט') יין ושכר אל תשת אתה וכו' בתיבת אתה יש פסיק לפניו וכן לאחריו. ושמעתי מהרב הקדוש מוהר"ר ארי' לייביש שליט"א מבערזאן שפי' הפסיק בשם זקינו הרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק"ל יין ושכר אל תשת. אתה. היינו כשאתה לבדך תהי' בביתך ותרצה לשתות יין אז בא הכתוב לזרז אותך שלא תשתה. רק מתי תוכל לשתות יין. ובניך אתך. היינו כשתעשה שמחת נישיאין לבניך אז תוכל לשתות יין. וכן בבואכם אל אוהל מועד. היינו כשתעשו חנוכת הבית אז תוכל לשתות יין. ולא תמתו. היינו כשיקום מחליו ויעשה סעודת הודאה אז תוכל לשתות יין. חקת עולם לדורתיכם. חק זה מילה. כשתעשה ברית מילה אז תוכל לשתות יין. ולהבדיל בין הקודש ובין החול. היינו בקידוש וכן בהבדלה אז תוכל לשתות יין. ובין הטמא ובין הטהור. זה פורים. כי חייב אדם לבסומא בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן שהוא טמא לברוך מרדכי שהיא טהור. ולהורות את בני ישראל את כל החוקים. היינו כשתעשה סיום הש"ס או סיום מסכתא אז תוכל לשתות יין. אבל לא כשאתה תשב לבדך בביתך:
6
ז׳שהתורה אסרה עלי. ובשם הצדיק הגאון מו"ה הירש חריף בעהמ"ח טיב גיטין זלה"ה דמה שחיוב לומר אפשי ואפשי ואבי שבשמים גזר עלי זה לא שייך לומר בריחוק עבירה של עריות כי שם אסור לומר אפשי ואפשי משום שגם ההרהור ומחשבה עבירה היא:
ובספר אבקת רוכל פי' בזה כוונת הפסוק (ויקרא י"ח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'. היינו שלא תקרב מחשבה זאת בלבך לומר אפשי ואפשי ומתוקה ונעמה עבירה זאת. רק אבי שבשמים גזר עלי. חלילה לך להרהר כן וזהו לא תקרבו. ולא תחניפו את הארץ. מז"ל כשופך דמים:
ופי' ג"כ כוונת הפסוק (שמות י"ט) לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת. על דרך רמז. לאמר זה גילוי עריות. (עי' סנהדרין דף נ"ו ע"ב) ויצה"ר נקרא הר (עי' מאחז"ל סוכה) וזהו השמרו לכם עלות בהר של עבירות לאמר. ונגוע בקצהו. לומר אפשי ואפשי. משום כל הנוגע בהר בענין לאמר מות יומת. רשע נקרא מת:
והרמב"ם מפרש דמה שאמר ר' אלעזר בן עזרי' (עי' רש"י ויקרא סי' כ') לא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אבל יאמר אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. אבל במצות שכליות אסור לומר כן אפשי ואפשי להיות צר עין ולראות בעוני העני הזה למות ברעב ואפ"ה אינו נותן לו. ורק עבור אבי שבשמים גזר עלי מש"ה אני נותן לו. משום כשאומר כן מורה על רוע מזגו וגנות מדותיו. ואיך תעשה עצמך רשע ותאמר שאתה גרוע מתנין ובנות יענה:
ובספר אבקת רוכל פי' בזה כוונת הפסוק (ויקרא י"ח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'. היינו שלא תקרב מחשבה זאת בלבך לומר אפשי ואפשי ומתוקה ונעמה עבירה זאת. רק אבי שבשמים גזר עלי. חלילה לך להרהר כן וזהו לא תקרבו. ולא תחניפו את הארץ. מז"ל כשופך דמים:
ופי' ג"כ כוונת הפסוק (שמות י"ט) לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת. על דרך רמז. לאמר זה גילוי עריות. (עי' סנהדרין דף נ"ו ע"ב) ויצה"ר נקרא הר (עי' מאחז"ל סוכה) וזהו השמרו לכם עלות בהר של עבירות לאמר. ונגוע בקצהו. לומר אפשי ואפשי. משום כל הנוגע בהר בענין לאמר מות יומת. רשע נקרא מת:
והרמב"ם מפרש דמה שאמר ר' אלעזר בן עזרי' (עי' רש"י ויקרא סי' כ') לא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אבל יאמר אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. אבל במצות שכליות אסור לומר כן אפשי ואפשי להיות צר עין ולראות בעוני העני הזה למות ברעב ואפ"ה אינו נותן לו. ורק עבור אבי שבשמים גזר עלי מש"ה אני נותן לו. משום כשאומר כן מורה על רוע מזגו וגנות מדותיו. ואיך תעשה עצמך רשע ותאמר שאתה גרוע מתנין ובנות יענה:
7