טעמי המנהגים שס״טTa'amei HaMinhagim 369
א׳טעם. שנתפשט המנהג ישראל שאוכלים בש"ק מאכל הנעשה מן הרגלים. כי זאת ידוע לנו אשר בזמן הגלות נאמר רגליה' יורדת מות כי שם שליטות החיצונים. אבל בזמן הגאולה יעלו אפי' בחי' הרגלים למעלה. ולזה אמרו ז"ל ג"כ הלשון תצפו לריגלא דמשיחא וזאת ידוע ג"כ כי שבת הוא מעין עוה"ב. ולכן אוכלים בש"ק מאכל הנעשה מן הרגלים לרמז כי מחכים אנחנו שנזכה להעלות את בחי' הרגלים למעלה עד הראש ואז יאיר לנו השי"ת באור עליון מבחי' אור הראשון שנגז*אסור ליתן פת לתוך המרק אפילו בכלי שני. ויש מתירין אפי' בכלי ראשון. ונהגו ליזהר לכתחל' שלא ליתן פת אפי' בכלי שני כל זמן שהיד סולדות בו. עיין או"ח סי' שי"ח סעיף ה' וכן משמעות כל הפוסקים:
ובענין שתיית קאווע וטע"ה בשבת עיין שערי תשובה שם ס"ק כ"ח. בשם פמ"א סימן פ"ד אותם שמביאין בשבת מים רותחין בכ"ר מבושלים עם טע"ה ומערה מכ"ר לתוך הקערות קטנות שיש בהם צוקר אין כאן משום בישול. כיון שהצוקר כבר נתבשל בבית האומן. ואין בישול אחר בישול בדבר יבש. אף שהצוקר נימוח יש לו דין יבש ומותר ליתן הצוקר אף בכ"ר. וטוב לערות הקאווי בכוסות ואח"כ לתת בו הצוקר ע"ש:
ובספר ארחות חיים שם סעי' י' כתב לענין לערות מים שנתבשלו בהם עלים טייע שקורין סענצס לתוך מים רותחים בכלי ראשון אם לא נצטננו ודאי מותר. ואם נצטננו תליא במחלוקת דהסענצס בלא העלים גופא מצטמק ורע לו ע"ש. ונכון שיתן מקודם המים רותחים או הקאווע מכ"ר לתוך הכלי שרוצה לשתות ואח"כ יתן שם החלב:
ומה שנותנין המים לתוך הסענצס. וכן מה שנותנין הטע"ה והאקאווי לתוך הכלי שיש בו מעט חלב אין לאסור משום צובע. דאין צביעה באוכלים כמו שמותר ליתן כרכום לתבשיל אע"ג שהתבשיל נצבע. כיון דנתינת הכרכום אינו משום הצבע אלא כדי שיתן בו טעם רק דהצבע ממילא בא. וכיון דאין אוכל בר צבועה לא מחמרינן. עי' או"ח סי' ש"כ סעי' י"ט וח"א כלל כ"ד סעי' ה' ונשמת אדם שם. ובספר כרם שלמה הראה מקום לעיין מס' שבת דף ק"מ מהא דנותנין ביצה במסננת לפי שאין עושין אותה אלא לגוון פירש"י למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון ע"ש: יד אהרן מהרב הצדיק הקדוש מהור"ר אהרן ליב מנאדבורנא זצוק"ל.
ובענין שתיית קאווע וטע"ה בשבת עיין שערי תשובה שם ס"ק כ"ח. בשם פמ"א סימן פ"ד אותם שמביאין בשבת מים רותחין בכ"ר מבושלים עם טע"ה ומערה מכ"ר לתוך הקערות קטנות שיש בהם צוקר אין כאן משום בישול. כיון שהצוקר כבר נתבשל בבית האומן. ואין בישול אחר בישול בדבר יבש. אף שהצוקר נימוח יש לו דין יבש ומותר ליתן הצוקר אף בכ"ר. וטוב לערות הקאווי בכוסות ואח"כ לתת בו הצוקר ע"ש:
ובספר ארחות חיים שם סעי' י' כתב לענין לערות מים שנתבשלו בהם עלים טייע שקורין סענצס לתוך מים רותחים בכלי ראשון אם לא נצטננו ודאי מותר. ואם נצטננו תליא במחלוקת דהסענצס בלא העלים גופא מצטמק ורע לו ע"ש. ונכון שיתן מקודם המים רותחים או הקאווע מכ"ר לתוך הכלי שרוצה לשתות ואח"כ יתן שם החלב:
ומה שנותנין המים לתוך הסענצס. וכן מה שנותנין הטע"ה והאקאווי לתוך הכלי שיש בו מעט חלב אין לאסור משום צובע. דאין צביעה באוכלים כמו שמותר ליתן כרכום לתבשיל אע"ג שהתבשיל נצבע. כיון דנתינת הכרכום אינו משום הצבע אלא כדי שיתן בו טעם רק דהצבע ממילא בא. וכיון דאין אוכל בר צבועה לא מחמרינן. עי' או"ח סי' ש"כ סעי' י"ט וח"א כלל כ"ד סעי' ה' ונשמת אדם שם. ובספר כרם שלמה הראה מקום לעיין מס' שבת דף ק"מ מהא דנותנין ביצה במסננת לפי שאין עושין אותה אלא לגוון פירש"י למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון ע"ש: יד אהרן מהרב הצדיק הקדוש מהור"ר אהרן ליב מנאדבורנא זצוק"ל.
1