טעמי המנהגים שצ״אTa'amei HaMinhagim 391
א׳עוד טעם. שאומרים צדקתך. שהוא כמו צידוק הדין על פושעים שעתידין לחזור לדינם אחר השלמת הסדר מצדיקין את הדין על דינם החוזר כדאמרינן בב"ר מלאך הממונה על הרוחות מכריז בע"ש ואומר צאו פושעים מגיהנם ונוחו כדרך שישראל שובתין ובמוצאי שבת מכריז ואומר חזרו פושעים לגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהם וכל זמן שלא התפללו מנחה אינם דואגים ואומרים עדיין לא פנה השמש אבל כיון שהתפללו מנחה והוא ערב דואגים על הלילה הבאה שעתידין לחזור לדינם ולפיכך מצדיקין את הדין במנחה. כי לפי הטעם כי הוא צידוק הדין על שמת משה רבינו ע"ה בשבת במנחה קשה הא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן היום מלאו ימי ושנותי. ואמרינן בו ביום כתב י"ג תורות ואם הי' בשבת האיך כתב.*ועי' א"ר סי' רצ"ב ס"ק ט"ו שכתב וז"ל ולי נראה ע"פ מ"ש בס"ח סי' תתמ"ז באותה שעה שנגזר על האדם למות באותו לילה או באותו יום חושך עליו מזלו עיניו ופיו סתומות כאלו מת והכרוז יוצא פלוני מת ולכך כתיב וימת משה ע"כ. א"כ אפשר דהגזירה היתה במנחה בשבת ע"ש: אבודרהם. ועי' תוס' מנחות דף ל' ע"א בד"ה מכאן. ועוד הא בשבעה באדר מת משה וא"כ הי' ר"ח אדר ביום א' ור"ח ניסן ביום ב' וזה א"א דלא "ב"ד"ו פסח. קני המנורה סי' רצ"ב ס"ק ב':
1
ב׳קונטרס אחרון
בו ביום כתב י"ג תורות. בספר דעת זקנים (וילך) כתב בשם מדרש באותו יום של שבעה באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י"ג ספרי תורה לשנים עשר שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן והזהירן על התורה ועל המצות אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן. וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ד'. וי"א שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה אותו לב"ד הגדול שבשמים הרי להודיע צדקתו של משה בפמליא של מעלה שנאמר צדקת ה' עשה וגו' ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובראשי חדשים וימים טובים:
בו ביום כתב י"ג תורות. בספר דעת זקנים (וילך) כתב בשם מדרש באותו יום של שבעה באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י"ג ספרי תורה לשנים עשר שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן והזהירן על התורה ועל המצות אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן. וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ד'. וי"א שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה אותו לב"ד הגדול שבשמים הרי להודיע צדקתו של משה בפמליא של מעלה שנאמר צדקת ה' עשה וגו' ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובראשי חדשים וימים טובים:
2
ג׳האיך כתב. ובספר עטרת צבי בהוספות כתב וז"ל ומה שהקשה הרא"ש ז"ל בפ' ערבי פסחים ע"ז האיך אפשר הא כתב י"ג ס"ת בו ביום. זו אינו קשה כשם שא"א לשכל וכח אנושי להבין איך ביום א' יהי' יכולת לכתוב י"ג ס"ת ודרכי הכתיבה הזאת נעלם מאתנו. כן נעלם מאתנו היתר הכתיבה הזאת הנעשית מראש הנביאים בעת הסתלקו בהאי עת רצון בכתיבה הרוחניות באש דקה מן הדקה:
ובספר דבר יום ביומו (ז' אדר) כתב בשם ספר מדבר קדמות כשכתב משרע"ה ס"ת ביום סלוקו ירד גבריאל ולקח ס"ת והוליכו לרקיע לפרסם ולהודיע גדולתו של משרע"ה והצדיקים אשר במרום קורין בס"ת זה בשבת ויו"ט ושני וחמישי:
ובספר דבר יום ביומו (ז' אדר) כתב בשם ספר מדבר קדמות כשכתב משרע"ה ס"ת ביום סלוקו ירד גבריאל ולקח ס"ת והוליכו לרקיע לפרסם ולהודיע גדולתו של משרע"ה והצדיקים אשר במרום קורין בס"ת זה בשבת ויו"ט ושני וחמישי:
3
ד׳דלא בד"ו פסח. ובצל"ח פסחים דף נ"ח כתב דגם כשקדשו עפ"י הראיה היו משגיחין שלא יהיה אד"ו ראש אבל על בד"ו פסח לא היו משגיחין כי הטעם שלא בד"ו פסח אינו בשביל הפסח אלא בשביל אד"ו ראש. שאם חל פסח באחד מימי בד"ו ממילא חל ר"ה בא' מימי אד"ו ושם יש קפידא בשביל יוה"כ ושבת שלא יהי' סמוכים ובשביל יום ערבה וכל זה עכשיו. אבל בימים שקידשו עפ"י הראיה לא הי' זה נקשר בזה שאף שהי' פסח בא' מימי בד"ו הי' אפשר לחסר א' מחדשי הקיץ או ליתיר ולא הי' בא הראש בימי אד"ו ע"כ. וכתב שכן כוונת רש"י שם בד"ה בשני בשבת. ושיטת התוס' שס ע"ב בד"ה כאלו חל בשני דגם בזמן המקדש היו נזהרים שלא יהי' בד"ו פסח:
ועי' ר"ה דף ו' ע"ב דפעמים היו עושין חודש ניסן ואייר מלא ופעמים שניהם חסרין ע"ש. א"כ יוכל להיות שאף שהי' פסח באחד מימי בד"ו לא הי' בא הראש בימי אד"ו:
ועי' ר"ה דף ו' ע"ב דפעמים היו עושין חודש ניסן ואייר מלא ופעמים שניהם חסרין ע"ש. א"כ יוכל להיות שאף שהי' פסח באחד מימי בד"ו לא הי' בא הראש בימי אד"ו:
4
ה׳א"כ אפשר דהגזירה היתה במנחה בשבת. ובס' אהבת יהונתן (ויחי) כתב דכל אדם מן מין הישראלי יש לו נפש רוח נשמה ובעת שיפרד החומר אל מרכזה גם הנשמה מתפרדת מעל גויתה. ואולם קודם שימות הגשם מיתה טבעית הנשמה מסתלקת ממנו יום שלפניו. וזהו מ"ש בסדר עולם דבאותו יום כתב י"ג ספרי תורות. היינו ביום פרידת הנשמה ואותו היום הי' ערב שבת. ואולם מיתת הגשם הי' ביום השבת.
ובספר מנחם ציון כתב ג"כ דאותו היום שמת משה ערב שבת הי'. וכן כ' בס' בני יששכר בשם הרא"ש דמרע"ה נפטר בע"ש. ובשם הרב בעל ע"מ להרמ"ע כתב דבאמת נסתלק ממנו פנימיות נשמתו בע"ש ונפשו והטמנת גופו הקדוש הי' בשבת. וא"כ שני ענינים היו אסיפת נשמתו וגניזת גופו. וז"ש ונאספת אל עמך ואח"כ גם אתה. היינו גופך הטהור. וכיון שהרעיא מהימנא נפטר במנחת שבת אומרים כמתנחמים י"י רוע"י לא אחסר. רצ"ל הגם שנפטר הרועה הנאמן עכ"ז כיון שהשי"ת הוא רועינו והוא חי וקיים לעד ע"כ לא אחסר. ועי' אגרא דכלה (פנחס).
ובשם הרב הצדיק הק' אברהם יהושע העשיל מאפטא זצוק"ל שפי' המדרש פליאה אלדד ומידד מתנבאים במחנה. היינו דאמרי' מילא בסלע שתיקתא בתרי. דהנה נודע שהתנבאו משה מת ויהושע מכניס. והנה הטעם דמת משה הוא משום שהכה הסלע ולא קיים מאמר השי"ת לדבר אליו ולזה כוון כאן במאמרו מילא בסל"ע. פי' אם הי' מדבר אל הסלע שתיקת"א בתר"י לא היו מתנבאים כלל:
ובספר סידורו של שבת כתב בשם הרב הצדיק הקדוש הנ"ל שהקב"ה לא מצא עילה להביא מיתה על משה רבינו ע"ה אם לא שמצא לו אף בזה מקום שליחות. והוא עפ"י מאמר חז"ל (ברכות י"ח ע"ב) ע"פ זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. מאי לאמר. אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי לבניכם. לכן תיכף שצוה לו השליחות הלז אמר לנפשו שחי ונעבורה ומסר נפשו תיכף למיתה בכדי לעשות שליחות המקום ברוך הוא וברך שמו:
עוד שם. פי' משאמז"ל ב"ב ט"ו וימת שם משה עבד ה'. אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע. ולכאורה על התירץ יותר קשה איך אמר הקב"ה וימת משה אם עדיין לא מת. רק האמת הוא שהצדיקים מקבלין עליהם המיתה בכל עת. ומה שאמר הקב"ה וימת משה כוונתו הי' על מה שכבר הי' מקבל גזירת המיתה והי' מרגיש צער מיתה בכל יום ויום בחייו ע"ד כי עליך הורגנו כל היום, כי בכל יום רצה למסור נפשו על עבודת ה' וכבוד שמו. ולמען תהי' תורה בשלימותה ולא יחסר שמונה פסוקים אמר לו הקב"ה לכתוב את זאת בהתורה הקדושה ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא הי' ניחא לו להתגלות מחשבתו הטהורה בתורה הקדושה לעיני כל ישראל. ע"כ משה כתב בדמע כי לא רצונו בכך:*ובספר רבינו בחיי (ברכה) כתב דהקבלה האמתית שיש לנו כי משה כתב התורה כלה מבראשית עד לעיני כל ישראל הכל מפי הגבורה. והנה משה כמעתיק מספר קדמון מתחלה ועד סוף אות באות. ואין לתמוה אם יכתוב משה וימת שם משה עבד ה' ויקבור אותו בגי והוא בחיים. כי הי' כותב מה שעתיד להיות. וכן למעלה בדברי השירה (דברים ל"ב) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו שהודיע בזה מה שעתיד להיות בבית ראשון. וכן בשאר הענינים בפסוקי העתידות שמדבר בהם בלשון עבר שכל הנביאים נוהגים המנהג הזה בדבריהם לדבר עבר במקום עתיד:
ובספר יסוד התורה בסופו כתב דלכך כתב משרע"ה בעודו חי וימת משה כי ראה סר צלו וצלמו מעליו והרי הוא כמת:
ובספר מנחם ציון כתב ג"כ דאותו היום שמת משה ערב שבת הי'. וכן כ' בס' בני יששכר בשם הרא"ש דמרע"ה נפטר בע"ש. ובשם הרב בעל ע"מ להרמ"ע כתב דבאמת נסתלק ממנו פנימיות נשמתו בע"ש ונפשו והטמנת גופו הקדוש הי' בשבת. וא"כ שני ענינים היו אסיפת נשמתו וגניזת גופו. וז"ש ונאספת אל עמך ואח"כ גם אתה. היינו גופך הטהור. וכיון שהרעיא מהימנא נפטר במנחת שבת אומרים כמתנחמים י"י רוע"י לא אחסר. רצ"ל הגם שנפטר הרועה הנאמן עכ"ז כיון שהשי"ת הוא רועינו והוא חי וקיים לעד ע"כ לא אחסר. ועי' אגרא דכלה (פנחס).
ובשם הרב הצדיק הק' אברהם יהושע העשיל מאפטא זצוק"ל שפי' המדרש פליאה אלדד ומידד מתנבאים במחנה. היינו דאמרי' מילא בסלע שתיקתא בתרי. דהנה נודע שהתנבאו משה מת ויהושע מכניס. והנה הטעם דמת משה הוא משום שהכה הסלע ולא קיים מאמר השי"ת לדבר אליו ולזה כוון כאן במאמרו מילא בסל"ע. פי' אם הי' מדבר אל הסלע שתיקת"א בתר"י לא היו מתנבאים כלל:
ובספר סידורו של שבת כתב בשם הרב הצדיק הקדוש הנ"ל שהקב"ה לא מצא עילה להביא מיתה על משה רבינו ע"ה אם לא שמצא לו אף בזה מקום שליחות. והוא עפ"י מאמר חז"ל (ברכות י"ח ע"ב) ע"פ זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. מאי לאמר. אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי לבניכם. לכן תיכף שצוה לו השליחות הלז אמר לנפשו שחי ונעבורה ומסר נפשו תיכף למיתה בכדי לעשות שליחות המקום ברוך הוא וברך שמו:
עוד שם. פי' משאמז"ל ב"ב ט"ו וימת שם משה עבד ה'. אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע. ולכאורה על התירץ יותר קשה איך אמר הקב"ה וימת משה אם עדיין לא מת. רק האמת הוא שהצדיקים מקבלין עליהם המיתה בכל עת. ומה שאמר הקב"ה וימת משה כוונתו הי' על מה שכבר הי' מקבל גזירת המיתה והי' מרגיש צער מיתה בכל יום ויום בחייו ע"ד כי עליך הורגנו כל היום, כי בכל יום רצה למסור נפשו על עבודת ה' וכבוד שמו. ולמען תהי' תורה בשלימותה ולא יחסר שמונה פסוקים אמר לו הקב"ה לכתוב את זאת בהתורה הקדושה ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא הי' ניחא לו להתגלות מחשבתו הטהורה בתורה הקדושה לעיני כל ישראל. ע"כ משה כתב בדמע כי לא רצונו בכך:*ובספר רבינו בחיי (ברכה) כתב דהקבלה האמתית שיש לנו כי משה כתב התורה כלה מבראשית עד לעיני כל ישראל הכל מפי הגבורה. והנה משה כמעתיק מספר קדמון מתחלה ועד סוף אות באות. ואין לתמוה אם יכתוב משה וימת שם משה עבד ה' ויקבור אותו בגי והוא בחיים. כי הי' כותב מה שעתיד להיות. וכן למעלה בדברי השירה (דברים ל"ב) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו שהודיע בזה מה שעתיד להיות בבית ראשון. וכן בשאר הענינים בפסוקי העתידות שמדבר בהם בלשון עבר שכל הנביאים נוהגים המנהג הזה בדבריהם לדבר עבר במקום עתיד:
ובספר יסוד התורה בסופו כתב דלכך כתב משרע"ה בעודו חי וימת משה כי ראה סר צלו וצלמו מעליו והרי הוא כמת:
5