טעמי המנהגים שצ״וTa'amei HaMinhagim 396
א׳טעם שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת. מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחרי' וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כ"א בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בתורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה שלא יכבד עליו לבטלו ממלאכתו. אבודרהם. ועי' לבוש סי' רצ"א סעיף א' שהחיוב שלש סעודות הוא מהתורה שכן דרשו מס' שבת דף קי"ז ע"ב מדכתיב תלתא זימני היום בפסוק אחד. ויאמר משה אכלוהו היום. כי שבת היום לה'. היום לא תמצאוהו בשדה. ודרשו דאכולהו קאי אכל תלתא היום שבקרא ע"ש:*ואפי' אם חל יו"ט במוצ"ש שא"א לו לאכול סעודה ג' אחר מנחה שהרי מצוה להמנע מלקבוע סעודה בעיו"ט משעה עשירית ולמעל' מ"מ אם יודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית אין לו לחלק סעודת הבוקר לשתים ע"י הפסק ברכת המזון דהא י"א דאסור לעשות כן משום ברכה שא"צ. מ"א סי' רצ"א סק"ח. ועי' טור וב"י שם דהרא"ש ז"ל הי' מברך בהמ"ז והי' נוטל ידיו ומברך עליהם ומברך המוציא (אף שלא חל יו"ט במו"ש) והי' אומר שיותר טוב לעשות כן כיון שנמשכה סעודת הבוקר עד אחר המנח' ואם לא הי' עושה מיד השלישית לא הי' יכול לאכול אח"כ אלא אכיל' גסה אבל מיד סמוך לאכיל' עדיין האצטומכה פתוחה ואע"פ שתוס' כתבו שר"י אומר שאין להפסיק באמצע סעודה משום איסור ברכה שאינה צריכה תירץ הוא ז"ל דכיון שהוא מפסיק לכבוד שבת אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך ואין לדרוש כן בציבור דכיון שאם אוכל קודם חצות אינו יכול להפסיק אין הציבור בקיאין בזה ע"ש. וטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול ידיו מיד אחר ברהמ"ז בד"ת או בטיול קצת. עי' ט"ז סי' רצ"א סק"ב. ועי' אשל אברהם סי' ז' דאם עושה הפסקה בינתים בהילוך למקום שאינו נקי הוא על צד היותר טוב לכ"ע. כתב השל"ה בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתור' במקום סעודה שלישית כשחל ע"פ בשבת. עוד כתב דאם הביאו לו פירות תוך הסעודה יכול להניח עד אחר הסעוד' כדי לברך עליהם ברכה אחרונ' דבשבת מותר לגרום ברכ' בשביל השלמת מאה ברכות:
וגם הנשים חייבות בשלש סעדרות שאף הן היו באותו הנס של מן דלחם משנה לקטו כלם בערב שבת. וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות. אבודרהם בשם ר"ת. ובספר עבודת ישראל לסוכות כתב בשם האריז"ל דנשים פטורות מסעודה שלישית הואיל ואין לנשים דיקנא פטורים מסעודתא דדיקנא:
וגם הנשים חייבות בשלש סעדרות שאף הן היו באותו הנס של מן דלחם משנה לקטו כלם בערב שבת. וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות. אבודרהם בשם ר"ת. ובספר עבודת ישראל לסוכות כתב בשם האריז"ל דנשים פטורות מסעודה שלישית הואיל ואין לנשים דיקנא פטורים מסעודתא דדיקנא:
1
ב׳קונטרס אחרון
מצוה לאכול שלש סעודות. רבים אוכלים בשר ודגים בס"ג. וראי' מהזוהר פ' בראשית מ"ח ע"ב במש"כ ולזעורי (היינו בסעודה של זעיר אנפין) בתרי תבשילין סגי. וכן נהג הרב הצדיק הקדוש מזידישוב זצוק"ל:
מצוה לאכול שלש סעודות. רבים אוכלים בשר ודגים בס"ג. וראי' מהזוהר פ' בראשית מ"ח ע"ב במש"כ ולזעורי (היינו בסעודה של זעיר אנפין) בתרי תבשילין סגי. וכן נהג הרב הצדיק הקדוש מזידישוב זצוק"ל:
2
ג׳אכלוהו היום ובשם הרב הק' מרימנאב זצ"ל אכלוהו היום כי שבת היום וגו' הכניסו קדושת השבת אל תוך עצמיכם כמו המאכל הנכנס לתוך מעי האדם. וזה אכלוהו את היום. עוד אמר דעו כי עם קדושת שבת יורדת כל מיני השפעות שבעולם והאיש אשר ירצה לקבל השפע העליונה הוא מוכרח להביא הרצון אל הדיבור ולומר לכבוד שבת קודש והשפע יורדת ממילא מלמעלה. וזה רמזו חכז"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו. היינו כי בדיבור תליא מלתא.
ובספר אהבת שלום פ' וירא כתב כמו שעיקר חיותו של אדם הוא הנשמה הקדושה והוא שמו של האדם וע"כ כשקוראין לאדם ישן בשמו יכולין מהר להקיצו כי כשקורין אותו בשמו שהוא הנשמה אזי מעוררין חיותו ממקום שרשו בהשתלשלות עד שמורידין את החיות אל האדם. כן טוב להזכיר בשבת קודש בכל פעם השם שבת כי שבת הוא צרורא דלעילא דבי חיי' כולא וע"י קריאת השם שבת עי"ז אנו מעוררין חיות השבת שהוא שמא דקוב"ה דהוא ושמו חד. וזה ג"כ כוונת אמרם ז"ל הנכנס לחולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק פי' שע"י זעקת השם שבת נתעורר חיות דשבת ומשם נמשך רפואה מאילנא דחיי. וע"ל בהשמט' לסעי' שנ"א בד"ה ובס' עולת החודש:
ובספר הגהות מהרצ"א פ' יתרו כתב על מה שכתב בזוהר שם דף צ"ב ע"א זכור את יום השבת לקדשו כו' מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא לי' מאן דאדכר שבת צריך לקדשא לי' ע"כ. דכפי הנראה כשאומר ומזכיר שב"ת צ"ל קוד"ש:
ועי' באה"ט סי' ש"ז סק"ב בשם של"ה דאדם המבקר חבירו בשבת לא יאמר לו כדרך שאומר בחול כגון צפרא טבא אלא יאמר שבת שלום או שבת טוב לקיים זכור את יום השבת:
ובספר אהבת שלום פ' וירא כתב כמו שעיקר חיותו של אדם הוא הנשמה הקדושה והוא שמו של האדם וע"כ כשקוראין לאדם ישן בשמו יכולין מהר להקיצו כי כשקורין אותו בשמו שהוא הנשמה אזי מעוררין חיותו ממקום שרשו בהשתלשלות עד שמורידין את החיות אל האדם. כן טוב להזכיר בשבת קודש בכל פעם השם שבת כי שבת הוא צרורא דלעילא דבי חיי' כולא וע"י קריאת השם שבת עי"ז אנו מעוררין חיות השבת שהוא שמא דקוב"ה דהוא ושמו חד. וזה ג"כ כוונת אמרם ז"ל הנכנס לחולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק פי' שע"י זעקת השם שבת נתעורר חיות דשבת ומשם נמשך רפואה מאילנא דחיי. וע"ל בהשמט' לסעי' שנ"א בד"ה ובס' עולת החודש:
ובספר הגהות מהרצ"א פ' יתרו כתב על מה שכתב בזוהר שם דף צ"ב ע"א זכור את יום השבת לקדשו כו' מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא לי' מאן דאדכר שבת צריך לקדשא לי' ע"כ. דכפי הנראה כשאומר ומזכיר שב"ת צ"ל קוד"ש:
ועי' באה"ט סי' ש"ז סק"ב בשם של"ה דאדם המבקר חבירו בשבת לא יאמר לו כדרך שאומר בחול כגון צפרא טבא אלא יאמר שבת שלום או שבת טוב לקיים זכור את יום השבת:
3