טעמי המנהגים מ׳Ta'amei HaMinhagim 40
א׳טעם. שלא יענה ב"ה וב"ש בברכה שחברו מוציא אותו. (וכן אם השומע הוא עומד במקום שאסור לו להפסיק). משום דברוך הוא וברוך שמו לא מוזכר בגמרא והוי הפסק דהא דחבירו מוציא אותו הוי כמו שהוא אומר הברכה ואסור להפסיק באמצע הברכה. דגול מרבבה. ועי' שערי תשובה סי' רי"ג ס"ק ג' שנכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב"ה וב"ש ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
ב"ה וב"ש. בספר אשל אברהם סי' קכ"ד כתב וז"ל הפר"ח בסי' קכ"ח כ' שחייב לענות בהוב"ש על כל הזכרת שם גם שאינו בבחי' ברכה ע"ש. ואין שום מנהג כן והראי' מבית המקדש איננה מכרעת כי שם היו מזכירים השם ככתבו משא"כ עכשיו. ואולי כוונתו מצד ברכת כהנים של חשיבות המצוה הרי הזכרת השם היא מעין שהי' בבהמ"ק ויש לענות בהוב"ש. אך מנהגינו רק בברכה וכמ"ש שם בשם הרא"ש ע"ה והיינו מצד דביהמ"ק שאני:
ב"ה וב"ש. בספר אשל אברהם סי' קכ"ד כתב וז"ל הפר"ח בסי' קכ"ח כ' שחייב לענות בהוב"ש על כל הזכרת שם גם שאינו בבחי' ברכה ע"ש. ואין שום מנהג כן והראי' מבית המקדש איננה מכרעת כי שם היו מזכירים השם ככתבו משא"כ עכשיו. ואולי כוונתו מצד ברכת כהנים של חשיבות המצוה הרי הזכרת השם היא מעין שהי' בבהמ"ק ויש לענות בהוב"ש. אך מנהגינו רק בברכה וכמ"ש שם בשם הרא"ש ע"ה והיינו מצד דביהמ"ק שאני:
2