טעמי המנהגים מ״גTa'amei HaMinhagim 43
א׳טעם. שאנו אומרים. ואומרים פעמים באהבה שמע ישראל ולמה נתן לישראל יחוד שמו הגדול בלשון שמיעה ולא אמרינן בלשון הסכת או בלשון הבנה שכך פירושו של שמע הבינו או השכילו שה' אלהינו ה' אחד. משלו משל למה"ד למלך שעשה סעודה ליום הולדתו ושלחו לו מתנות רבות ובתוך המתנות הי' שני מנורות יקרים מאוד קבועים באבנים טובות ומרגליות אשר שלח לו אחד ואמר המלך לעבדו שיבא את המנורות לפני השרים וכאשר לקח אותם נפל מידו מנורה אחת ונשברה ובא בפחד לפני המלך ואמר לו שמנורה אחת נשברה אמר לו המלך לך והביא את המנורה השנימה הנה להראות אותה ותחזור אוחה למקומה ואח"כ תקח פעם שנית זאת המנורה ותבא אותה ע"י פתח אחר לכאן כדי שיראו השרים שיש לי שני מנורות וכן עשה. וכן כאן המנך זה הקב"ה והעבדים אלו ישראל והם אמרו נעשה ונשמע חטאו בעגל ואמרו קום עשה לנו אלקים ואבדו זכות של נעשה אמר הקב"ה במה שנשאר בידם והוא זכות של נשמע בו יהיה מיחדים את שמי פעמים בכל יום. ע"כ אומרים פעמים שמע ישראל. אחד בשביל נעשה ואחד בשביל ונשמע. (שמעתי) ועי' אבודרהם:*ועיין בשו"ת בית יצחק סי' י"ז דאם לא יוכל להניח תפילין בבוקר ולקרוא ק"ש בזמנו בתפילין יקרא ק"ש ג' פרשיות תיכף כשיעמוד ממטתו פן יעבור זמן ק"ש וכתב בשם הרב הגאון הצדיק מוהר"ר יעקב יצחק מלובלין זצללה"ה הא דאמרו ברכות דף י"ד ע"ב כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר דוקא בקרא ק"ש ולא הניח תפילין כלל. אבל בקרא אדעתא שיניח תפילין אח"כ לא הוי עדות שקר ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
לא הוי עדות שקר. וכן משמע קצת ברש"י פ' בלק הן עם כלביא יקום. כשהן עומדים משנתן שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפילין. משמע ג"כ דגם בימיהם הי' קורין ק"ש קודם שהניחו התפילין בבוקר מחשש שמא יעבור זמנו.
וכן כתב בספר אשל אברהם סי' כ"ה דאם קשה קצת להניח תפילין תיכף קימה ממטתו נכון לקרות ק"ש בלי תפילין. ובפרט אם יוכל אח"כ לקרות ק"ש תפילין בלי ברכות ק"ש קודס חשש העברת הזמן. ואח"כ יתפלל בזמן תפלה. שבזה אין חשש לכ"ע. שהרי זה כמתנה שאם יוכל לצאת ידי חובת ק"ש אח"כ כשיקרא בתפילין לא יצא ידי חובתו אז ע"ש. ועי' לבוש סי' נ"ח סעי' ב' דמה שאמרז"ל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר אינו אלא אסמכתא אבל לא אם יש לו איזה אונס וסיבה המונעו:*ובספר תשב"ץ סי' רי"ט שרבינו יהודא חסיד הי' מתכוין לצאת ידי חובתו בשמע ישראל בברכות של שחרית ואח"כ הי' אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדאיתא במס' ברכות (דף י"ג:) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו הוא ק"ש של רבינו יהודא הנשיא וכן פסק התוס' שכן הלכה:
ובש"ע התניא סי' מ"ו סעי' ט' כתב וז"ל כשירא שהצבור יעברו זמן ק"ש יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה כדי לצאת י"ח להאומרים שכל הפרשה הראשונה מן התורה. ולהאומרים שגם פ' והיה א"ש וגו' היא מן התורה יש לקרותה ג"כ ויכוין שאם יעבור הציבור זמן ק"ש יהי' ייצא בזה ואם לאו יהי' כקורא בתורה. אבל זכירת יציאת מצרים אע"פ שמצותה ג"כ בזמן ק"ש מ"מ יוכל לסמוך על זכירת מצרים שבפסוקי דזמרה. כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים:
ובזוה"ק אמרו מי שאינו קורא רמ"ח תיבות של ק"ש בעונתה נעשה ח"ו מן רמ"ח חרם. ועי' זוהר בלק דף קפ"ו ובמקדש מלך שם שהקם בבוקר אפי' עוסק בתורה ועושה כמה מצוות אין רוח הטומאה מסתלק מרמ"ח אברים עד שיקרא רמ"ח תיבות דק"ש. ובספר לחם שמים להגאון יעב"ץ על המשניות כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על הדרישה שסובר שבין בקיץ ובין בחורף זמן ק"ש עד זייגער ניין.
ובספר זכרון טוב כתב ששמעו מפה קדשו של הרב הצדיק הקדוש מינעסכאיז זצוק"ל שזמן ק"ש שוה בין בימים הקצרים. ובין בימים הארוכים. בכולם זמן ק"ש בשעה תשיעית. היינו תשע שעה לאחר חצות הלילה. ולסוף ימיו הי' רגיל לאחר זמן התפלה. והי' אומר בשם אביו הג' מוהר"ם זצוקלה"ה שהמאחר זמן התפלה של שחרית צריך לאחר גם תפלת המנחה. יהי' דבר המצוי מאד שהתפלל תפלת המנחה בצאת הכוכבים וגם לאח"כ:
ובספר נחלה לישראל שאלה ל"א כתב שהרב הקדוש מבוטשאטש זלה"ה התפלל שחרית אחר חצות היום הוא ובע"ת א' והיו קוראין מן השוק אנשים למנין: ורק ק"ש אמר בבוקר השכם. וכתב כאשר הייתי אצל הגאון הקדוש מבעלזא זי"ע ראיתי שבא להתפלל מנחה כמו שתי שעות בלילה ואח"כ אמרנו תשליך עם נרות. ובעיני ראיתי לרבינו הקדוש מסטרעטין ז"ל שהי' בא להתפלל מנחה לבהמ"ד כמו שעה ושתיים בלילה מוכתר בטו"ת. ושמעתי דלפעמים התפלל מנחה בש"ק בביתו סמוך לחצות הלילה ובירך על הטלית ואח"כ אכל סעודה ג'. וח"ו להרהר אחריהם כי לילה כיום יאיר להם כו' ע"ש:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"י מרוזין זצוק"ל שפ"א בבוקר קודם התפלה המשיך בסיפורי מעשיות ובשבחי צדיקים וקדושים עד שנתארך מאד בזמן התפלה והפסיק ואמר הנה כבר עבר זמן תפלה ואנכי לא התפללתי. אכן מה הפרש וחילוק יש בין הללו עבדי ה' ובין הללו שם ה' ואולי יאמר א' שיש שום חילוק והפרש הלא מקרא מלא דיבר הכתוב מקבילות הלולאות ששוים המה.
ובהקדמה לספר לב שמח כתב אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל שמעתי מאא"ז הקדוש המפורסם מהר"ש מבעלז זלה"ה אחר ברכת התורה אמר תיכף כל הג"פ של ק"ש. והטעם. שאין האברים והגידים מתישבים על מקומם אלא ע"י ק"ש. ואמר שתיכף שיעמוד משנתו יחשוב בשם הלבוש אלוה. ועי"ז יזכה לכל היום לקדושה.
וטעם שתקנו לומר אתה הוא עד שלא נברא העולם אחר שמע ישראל בבוקר עפ"י מה שכ' במדרש ואתחנן בשם הירושלמי פ' הרואה וז"ל כיון שישראל נכנסין לבהכ"נ ואומרים שמע ישראל וכו' מתקבצים מלאכי השרת ואומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'. אור צדיקים. להמקובל הקדוש מוהר"ר מאיר פאפירש זצוק"ל.
לא הוי עדות שקר. וכן משמע קצת ברש"י פ' בלק הן עם כלביא יקום. כשהן עומדים משנתן שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפילין. משמע ג"כ דגם בימיהם הי' קורין ק"ש קודם שהניחו התפילין בבוקר מחשש שמא יעבור זמנו.
וכן כתב בספר אשל אברהם סי' כ"ה דאם קשה קצת להניח תפילין תיכף קימה ממטתו נכון לקרות ק"ש בלי תפילין. ובפרט אם יוכל אח"כ לקרות ק"ש תפילין בלי ברכות ק"ש קודס חשש העברת הזמן. ואח"כ יתפלל בזמן תפלה. שבזה אין חשש לכ"ע. שהרי זה כמתנה שאם יוכל לצאת ידי חובת ק"ש אח"כ כשיקרא בתפילין לא יצא ידי חובתו אז ע"ש. ועי' לבוש סי' נ"ח סעי' ב' דמה שאמרז"ל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר אינו אלא אסמכתא אבל לא אם יש לו איזה אונס וסיבה המונעו:*ובספר תשב"ץ סי' רי"ט שרבינו יהודא חסיד הי' מתכוין לצאת ידי חובתו בשמע ישראל בברכות של שחרית ואח"כ הי' אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדאיתא במס' ברכות (דף י"ג:) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו הוא ק"ש של רבינו יהודא הנשיא וכן פסק התוס' שכן הלכה:
ובש"ע התניא סי' מ"ו סעי' ט' כתב וז"ל כשירא שהצבור יעברו זמן ק"ש יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה כדי לצאת י"ח להאומרים שכל הפרשה הראשונה מן התורה. ולהאומרים שגם פ' והיה א"ש וגו' היא מן התורה יש לקרותה ג"כ ויכוין שאם יעבור הציבור זמן ק"ש יהי' ייצא בזה ואם לאו יהי' כקורא בתורה. אבל זכירת יציאת מצרים אע"פ שמצותה ג"כ בזמן ק"ש מ"מ יוכל לסמוך על זכירת מצרים שבפסוקי דזמרה. כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים:
ובזוה"ק אמרו מי שאינו קורא רמ"ח תיבות של ק"ש בעונתה נעשה ח"ו מן רמ"ח חרם. ועי' זוהר בלק דף קפ"ו ובמקדש מלך שם שהקם בבוקר אפי' עוסק בתורה ועושה כמה מצוות אין רוח הטומאה מסתלק מרמ"ח אברים עד שיקרא רמ"ח תיבות דק"ש. ובספר לחם שמים להגאון יעב"ץ על המשניות כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על הדרישה שסובר שבין בקיץ ובין בחורף זמן ק"ש עד זייגער ניין.
ובספר זכרון טוב כתב ששמעו מפה קדשו של הרב הצדיק הקדוש מינעסכאיז זצוק"ל שזמן ק"ש שוה בין בימים הקצרים. ובין בימים הארוכים. בכולם זמן ק"ש בשעה תשיעית. היינו תשע שעה לאחר חצות הלילה. ולסוף ימיו הי' רגיל לאחר זמן התפלה. והי' אומר בשם אביו הג' מוהר"ם זצוקלה"ה שהמאחר זמן התפלה של שחרית צריך לאחר גם תפלת המנחה. יהי' דבר המצוי מאד שהתפלל תפלת המנחה בצאת הכוכבים וגם לאח"כ:
ובספר נחלה לישראל שאלה ל"א כתב שהרב הקדוש מבוטשאטש זלה"ה התפלל שחרית אחר חצות היום הוא ובע"ת א' והיו קוראין מן השוק אנשים למנין: ורק ק"ש אמר בבוקר השכם. וכתב כאשר הייתי אצל הגאון הקדוש מבעלזא זי"ע ראיתי שבא להתפלל מנחה כמו שתי שעות בלילה ואח"כ אמרנו תשליך עם נרות. ובעיני ראיתי לרבינו הקדוש מסטרעטין ז"ל שהי' בא להתפלל מנחה לבהמ"ד כמו שעה ושתיים בלילה מוכתר בטו"ת. ושמעתי דלפעמים התפלל מנחה בש"ק בביתו סמוך לחצות הלילה ובירך על הטלית ואח"כ אכל סעודה ג'. וח"ו להרהר אחריהם כי לילה כיום יאיר להם כו' ע"ש:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"י מרוזין זצוק"ל שפ"א בבוקר קודם התפלה המשיך בסיפורי מעשיות ובשבחי צדיקים וקדושים עד שנתארך מאד בזמן התפלה והפסיק ואמר הנה כבר עבר זמן תפלה ואנכי לא התפללתי. אכן מה הפרש וחילוק יש בין הללו עבדי ה' ובין הללו שם ה' ואולי יאמר א' שיש שום חילוק והפרש הלא מקרא מלא דיבר הכתוב מקבילות הלולאות ששוים המה.
ובהקדמה לספר לב שמח כתב אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל שמעתי מאא"ז הקדוש המפורסם מהר"ש מבעלז זלה"ה אחר ברכת התורה אמר תיכף כל הג"פ של ק"ש. והטעם. שאין האברים והגידים מתישבים על מקומם אלא ע"י ק"ש. ואמר שתיכף שיעמוד משנתו יחשוב בשם הלבוש אלוה. ועי"ז יזכה לכל היום לקדושה.
וטעם שתקנו לומר אתה הוא עד שלא נברא העולם אחר שמע ישראל בבוקר עפ"י מה שכ' במדרש ואתחנן בשם הירושלמי פ' הרואה וז"ל כיון שישראל נכנסין לבהכ"נ ואומרים שמע ישראל וכו' מתקבצים מלאכי השרת ואומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'. אור צדיקים. להמקובל הקדוש מוהר"ר מאיר פאפירש זצוק"ל.
2