טעמי המנהגים תל״הTa'amei HaMinhagim 435
א׳טעם. שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר"ח ליו"ט.*ועי' ב"י סי' תי"ז שכתב וז"ל ובשבילי הלקט כתב כו' אבל כשהחדש מעובר אם צריך לשמור ב' ימים אין בזה אלא מנהג מדינ' ואין מחמירין עליהם עכ"ל. ואני ראיתי נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה להשתכר אלא תופרות בגדי כלי הבית. ונראה שגם זה אין לעשות שמאחר שנהגו שלא לעשות מלאכה צריכות ליזהר מלעשות בו כלל ואפשר דמעיקרא הכי קיבל עלייהו לשנותו מחיל ממש ולא ליאסר במלאכות שאין עושות להשתכר ע"ש. ועי' פ"מ שם דנשים צדקניות זקנות לע"ל עתידין לחזור לימי נעוריהם כלבנה: פרקי ר' אליעזר פמ"ה:
1
ב׳קונטרס אחרון
שלא לעשות מלאכה בר"ח. ובהגהות מנהגים כתב בשם המרדכי דמלאכה כבידה אף לאנשים אסור. ובס"ח סימן קכ"א כתב שנו חכמים העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי יו"ט במוצאי שבתות ובמוצאי יו"ט (ודוקא קודם הבדלה עי' טור ס"ס רצ"ט) ובחנוכה ופורים ובר"ח ובכל מקום שיש נידנוד עבירה להביא תענית צבור אינם רואים סימן ברכה לעולם. וכתב הגאון מו"ה חיד"א בפירושו שם וז"ל יש מי שכתב דלאנשים הוי מנהג בורות וכ"כ הרב פרי חדש סי' זי"ת והרב דברי יוסף בשו"ת סי' מ"ה. איברא הרב מהריק"ש כתב מתוס' שבת דף כ"ד דגם האנשים היו רגילים שלא לעשות מלאכה כו' ע"ש:
שלא לעשות מלאכה בר"ח. ובהגהות מנהגים כתב בשם המרדכי דמלאכה כבידה אף לאנשים אסור. ובס"ח סימן קכ"א כתב שנו חכמים העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי יו"ט במוצאי שבתות ובמוצאי יו"ט (ודוקא קודם הבדלה עי' טור ס"ס רצ"ט) ובחנוכה ופורים ובר"ח ובכל מקום שיש נידנוד עבירה להביא תענית צבור אינם רואים סימן ברכה לעולם. וכתב הגאון מו"ה חיד"א בפירושו שם וז"ל יש מי שכתב דלאנשים הוי מנהג בורות וכ"כ הרב פרי חדש סי' זי"ת והרב דברי יוסף בשו"ת סי' מ"ה. איברא הרב מהריק"ש כתב מתוס' שבת דף כ"ד דגם האנשים היו רגילים שלא לעשות מלאכה כו' ע"ש:
2
ג׳ר"ח ליו"ט. בסידור לב שמח כתב בשם ר"י אחיו של השל"ה זלל"ה הטעם שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח. עז"ה לפי שהמועד נתתקן נגד האבות. פסח נגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות ופסח הי'. שבועות נגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה הי' באילו של יצחק. סוכות נגד יעקב ולמקנהו עשה סוכות. וי"ב חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים נגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל נטלו מהן ונתנו לנשותיהם לזכר שלא הי' באותו חטא ע"ש. ועי' ט"ה ליקוטיס סעי' קפ"ד:
3
ד׳שאין עושות להשתכר. כתב בספר אשל אברהם שם יש ללמד זכות מה שקצת נשים עושות בר"ח בתי רגלים ע"י עניבות זו בזו. כי קיי"ל שעניבה אינה כקשירה ואין זה בגדר אריגה ולגבי מנהגא דר"ח יש להקל בזה. אך מה שעושין ע"י חוטים כרוכים על עצים עגולים כידוע נראה שהוא בגדר מלאכת אומן ואין להקל בר"ח. והנוהגת להקל גם בזה בר"ח צ"ל מצד שאין להם מה לאכול בלא זה והוא לכבוד ש"ק ומכל מקום טוב ליזהר ע"ש:
4