טעמי המנהגים תנ״דTa'amei HaMinhagim 454
א׳טעם. שאין מקדשין הלבנה בשבת או ביו"ט. משום כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט או בשבת חוץ לתחום. עיין ט"ז סי' תכ"ו סעיף א'. ועי' ברכי יוסף שם סעי' ז' בשם הרב כנה"ג דאם לא קדש עד ט"ו ויום ט"ו הוא שבת או יו"ט יכול לקדש ע"כ. ועי' בשו"ת השיב משה חאו"ח סי"ד שכ' דבשעת הדחק מותר לקדשה בליל ט"ז בשם ומלכות:*ובשו"ת שבות יעקב ח"ג שאלה ל"א כתב שם תשוב' ארוכה מהגאון מהרד"א מפראג (שנת תפ"ב) לענין לקדש הלבנ' בליל שבת אם אין להם זמן רק לקדש במו"ש והשגות גדולות על המחמירין ועשה כן למעשה. ועל חששא זו דכשם שיש תחומין למט' כך יש תחומין למעל' ואין להקביל פני השכינ' בשבת וי"ט חוץ לתחום כתב אמור מעתה הרואה את חבירו חוץ לתחום יהי' אסור לדבר עמו או ליתן לו שלום:
וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו דבר זה יהי' אסור לדבר עמו בשבת ומעולם לא שמענו שום פוצה פה לפקפק בזה. והאריך שם בשבח התשוב' וכתב אי לאו דברי מר לא הייתי מזיז אפי' זיז כ"ש מדברי אחרונים המחמירין כיון דעדיין יש שהות במו"ש לקדשה ע"ש. ועי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ל"א דאסור לדבר בשבת ע"י מכונה הנקראת טעלעפאן כי מלבד מה שמוכרח המדבר במכונה הזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם הלעקטרי נולד כח עלעקטרי וכתב דודאי כלי אחר הי' לפני הגאון הנ"ל שלא הי' בה חששות האלו ע"ש. ויוכל ג"כ להיות באופן שיוכל לדבר עם חבירו בלי הכאה מקודם בפעמון ובלא סגירת זרם העלעקטרי. שיהי' הטעלעפאן נערך בע"ש ע"י הצענטעראהל ממקומו למקום שרוצה לדבר עם חבירו. ויאמר מקודם לחבירו שבש"ק בשעה ג' או ד' יתוועדו יחד אצל הטעלעפאן ואז ברגע זו יוכלו לדבר ביחד בלי הכאת הפעמון מקודם. וא"כ יוכל להיות דכעין כלי זו הי' לפני הגאון הנ"ל והי' נקשר רק מא' לחבירו ואז יכול לדבר במכונה הזאת בלי להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר:
ועי' באר היטב סימן תכ"ו סק"ה שכתב בשם הב"ח שפ"א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא'"א לקדשה אח"כ. ובשו"ת הרשב"א ח"ד סימן מ"ח התיר לקדש הלבנ' בליל שבת משום דהמברך אינו אל הלבנה אלא ליוצרה ברוך הוא שברא הלבנה ומחדשה בכל חדש ושאינה משנה את תפקידה והוא ית' אינו למעל' מעשרה ולא למעל' מן התחומין ע"ש ובמהרי"ל כתוב ג"כ שמהר"ש התיר לקדשה בליל שבת ועיין מ"א שם סק"ז:
ועי' מטה אפרים סי' תרכ"ה דכתב וז"ל אם לא נראה הלבנ' במוצאי יוה"כ עד לילה ראשונ' של סוכות יקדשו אותה אז אפילו אם חל בשבת. ונהגנו להתפלל מנחה בצבור ולהמתין עד שעה הראוי לקדש ואח"כ יוצאין כל הצבור לקדש הלבנ' וחוזרים לבהכ"נ לקבל שבת או לתפלת מעריב של יו"ט דאע"ג דשבת וי"ט ממילא חייל בכניסת הלילה ע"מ טוב להקדים הקידוש קודם קבלת שבת או יו"ט בתפילה. ומ"מ אי לא עביד הכי או לא זרחה בתחלת הלילה עד אחר כמה שעות אין להטריח הצבור להמתין בתפלת מעריב ורשאים להתפלל מיד מעריב ומ"מ ימתינו קצת אחר התפילה. כי ברוב עם הדרת מלך ע"ש:
וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו דבר זה יהי' אסור לדבר עמו בשבת ומעולם לא שמענו שום פוצה פה לפקפק בזה. והאריך שם בשבח התשוב' וכתב אי לאו דברי מר לא הייתי מזיז אפי' זיז כ"ש מדברי אחרונים המחמירין כיון דעדיין יש שהות במו"ש לקדשה ע"ש. ועי' בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ל"א דאסור לדבר בשבת ע"י מכונה הנקראת טעלעפאן כי מלבד מה שמוכרח המדבר במכונה הזאת להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר יש לאסור עוד משום דע"י סגירת זרם הלעקטרי נולד כח עלעקטרי וכתב דודאי כלי אחר הי' לפני הגאון הנ"ל שלא הי' בה חששות האלו ע"ש. ויוכל ג"כ להיות באופן שיוכל לדבר עם חבירו בלי הכאה מקודם בפעמון ובלא סגירת זרם העלעקטרי. שיהי' הטעלעפאן נערך בע"ש ע"י הצענטעראהל ממקומו למקום שרוצה לדבר עם חבירו. ויאמר מקודם לחבירו שבש"ק בשעה ג' או ד' יתוועדו יחד אצל הטעלעפאן ואז ברגע זו יוכלו לדבר ביחד בלי הכאת הפעמון מקודם. וא"כ יוכל להיות דכעין כלי זו הי' לפני הגאון הנ"ל והי' נקשר רק מא' לחבירו ואז יכול לדבר במכונה הזאת בלי להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר:
ועי' באר היטב סימן תכ"ו סק"ה שכתב בשם הב"ח שפ"א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא'"א לקדשה אח"כ. ובשו"ת הרשב"א ח"ד סימן מ"ח התיר לקדש הלבנ' בליל שבת משום דהמברך אינו אל הלבנה אלא ליוצרה ברוך הוא שברא הלבנה ומחדשה בכל חדש ושאינה משנה את תפקידה והוא ית' אינו למעל' מעשרה ולא למעל' מן התחומין ע"ש ובמהרי"ל כתוב ג"כ שמהר"ש התיר לקדשה בליל שבת ועיין מ"א שם סק"ז:
ועי' מטה אפרים סי' תרכ"ה דכתב וז"ל אם לא נראה הלבנ' במוצאי יוה"כ עד לילה ראשונ' של סוכות יקדשו אותה אז אפילו אם חל בשבת. ונהגנו להתפלל מנחה בצבור ולהמתין עד שעה הראוי לקדש ואח"כ יוצאין כל הצבור לקדש הלבנ' וחוזרים לבהכ"נ לקבל שבת או לתפלת מעריב של יו"ט דאע"ג דשבת וי"ט ממילא חייל בכניסת הלילה ע"מ טוב להקדים הקידוש קודם קבלת שבת או יו"ט בתפילה. ומ"מ אי לא עביד הכי או לא זרחה בתחלת הלילה עד אחר כמה שעות אין להטריח הצבור להמתין בתפלת מעריב ורשאים להתפלל מיד מעריב ומ"מ ימתינו קצת אחר התפילה. כי ברוב עם הדרת מלך ע"ש:
1
ב׳קונטרס אחרון
בליל ט"ז בשם ומלכות. ובספר דרך פקודיך כתב וז"ל אמרו לי מגידי אמת בשם אדמו"ר הרב מוהר"ר יעקב יצחק זצוק"ל באם לא נראית הלבנה בזמנה עד אחר אותו הזמן יאמר המימרא בגמרא מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה י"י אמ"ה אשר במאמרו וכו'*ועי' סנהדרין מ"ב ושם לא כתיב בהברכה שם ומלכות רק בהסיום בא"י מחדש חדשים ועי' מ"א סי' רט"ו סק"ה דגדול בשעה שלומד הברכות בגמ' אומר בלא הזכרת השם ועי' מחצית השקל שם שכתב על הא שכתב התוס' בפ' הרואה דף נ"ד דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות בא"י אמ"ה דלא קשה על רבי שסידר המשניות למה לא הזכיר בכל הני ברכות שם ומלכות רק כתב על הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב. משום דבשעת למודו אסור לגדול להזכיר השם. ולכן גם רבי שסידר המשניות לגרסן לא הזכירו שלא יבואו להזכיר השם בשעת לימודו ע"ש. ועי' פמ"ג שם דכשלומד פסוקים בתלמוד ודורשן רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם. ועי' שערי תשובה שם סק"ד:
לאחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך ר"ת יעקב. מפני שצורתו של יעקב חקוקה בלבנה. תשב"ץ אות ר"כ ונראה דמה שאמז"ל בש"ס דב"ב פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה היינו מאירה כלבנה:
ובספר בית שמואל אחרון (בהעלותך) פי' פני משה כפני חמה כו' דהנה הלבנה אמרה א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א'. אמר הקב"ה ללבנה לכי ומעטי עצמך וכתבו המפורשים הטעם שצווה ללבנה שתמעט ולא לשמש. מפני שהשמש הי' עניו. ולא הקפידה על ב' מלכים והלבנה הקפידה לכך נתמעט הלבנה והשמש נשאר בגבורתה. ומצינו שיהושע אמר אדני משה כלאם. ומשה לרוב ענוותנותו לא הקפיד ע"ז. וזה פני משה כפני חמה. כמו חמה שלא הקפיד על שני מלכים שישתמשו בכתר א' כן משה לא הקפיד על שום דבר. פני יהושע כפני לבנה שהקפידה. אף יהושע הקפיד ואמר אדני משה כלאם: ול"נ לומר בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא אשר במאמרו וכו' וכן אני נוהג בכל ספק ברכות עיי"ש וע"ל בהשמטה לסעי' רי"א בד"ה ובספר א"א:
בספר נצר חסד פ"ד כתב וז"ל יש צדיקים וחסידים שמחשבין מר"ח שכן מוכח לשון כל הראשונים שסתמו דבריהם ולא הזכירו מולד כלל בדבריה' וקבלה ביד רב חמאי גאון ורב שרירא ורב האי כמובא בדבריהם שאין הלבנה עליונה נפגמת אלא עד עבור ששה עשר מחדש. ואפי' הלבנה הזאת אינו ניכר פרידתה ופגימתה להדיא אלא עד עבור ששה עשר מחדש ואנו מברכין על הנאת אורה וכל שאין ניכר החסרון להדיא יכולין לקדש וכן עשה מעשה הגאון מוהר"ר אברהם יהושע העשיל מאפטא אף שמימי לא עשיתי כך אבל לא הייתי מקנתר למי שיעשה כך כי כן מוכח פשטות הסוגיא וכל דברי הראשונים. ועוד שענין כזה אמירות ברכה בדרך שבח אינו איסור משום ברכה שאינה צריכה ואין בה לא תשא ע"ש:
ובספר מנחת פתים סי' תכ"ו העיד שראה בכתבי הרב מו"ה שמעריל ז"ל בעהמ"ח עיון תפלה שבבראדי נעשה מעשה לברך בליל שיתסר בפני הגאון מו"ה מאיר אב"ד דשם:
ובספר בני יששכר כתב לולא דמיסתפינא מרבותי הייתי אומר. דזמן ברכת הלבנה בחידושה תלוי בקביעות ר"ח שלנו ורשאין לברך עליו עד חציו של חדש. עפ"י קביעותינו. הן מלא הן חסר. כיון שהשי"ת מסר זאת בידינו ואומר למלאכים אני ואתם נשאל לב"ד של מטה אימתי נקבע ר"ח. אבל מיסתפינא לפסוק כן להלכה מה שלא פסקו כן הראשונים ואחרונים ציינתי כ"ז למשמרת:
בליל ט"ז בשם ומלכות. ובספר דרך פקודיך כתב וז"ל אמרו לי מגידי אמת בשם אדמו"ר הרב מוהר"ר יעקב יצחק זצוק"ל באם לא נראית הלבנה בזמנה עד אחר אותו הזמן יאמר המימרא בגמרא מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה י"י אמ"ה אשר במאמרו וכו'*ועי' סנהדרין מ"ב ושם לא כתיב בהברכה שם ומלכות רק בהסיום בא"י מחדש חדשים ועי' מ"א סי' רט"ו סק"ה דגדול בשעה שלומד הברכות בגמ' אומר בלא הזכרת השם ועי' מחצית השקל שם שכתב על הא שכתב התוס' בפ' הרואה דף נ"ד דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות בא"י אמ"ה דלא קשה על רבי שסידר המשניות למה לא הזכיר בכל הני ברכות שם ומלכות רק כתב על הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב. משום דבשעת למודו אסור לגדול להזכיר השם. ולכן גם רבי שסידר המשניות לגרסן לא הזכירו שלא יבואו להזכיר השם בשעת לימודו ע"ש. ועי' פמ"ג שם דכשלומד פסוקים בתלמוד ודורשן רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם. ועי' שערי תשובה שם סק"ד:
לאחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך ר"ת יעקב. מפני שצורתו של יעקב חקוקה בלבנה. תשב"ץ אות ר"כ ונראה דמה שאמז"ל בש"ס דב"ב פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה היינו מאירה כלבנה:
ובספר בית שמואל אחרון (בהעלותך) פי' פני משה כפני חמה כו' דהנה הלבנה אמרה א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א'. אמר הקב"ה ללבנה לכי ומעטי עצמך וכתבו המפורשים הטעם שצווה ללבנה שתמעט ולא לשמש. מפני שהשמש הי' עניו. ולא הקפידה על ב' מלכים והלבנה הקפידה לכך נתמעט הלבנה והשמש נשאר בגבורתה. ומצינו שיהושע אמר אדני משה כלאם. ומשה לרוב ענוותנותו לא הקפיד ע"ז. וזה פני משה כפני חמה. כמו חמה שלא הקפיד על שני מלכים שישתמשו בכתר א' כן משה לא הקפיד על שום דבר. פני יהושע כפני לבנה שהקפידה. אף יהושע הקפיד ואמר אדני משה כלאם: ול"נ לומר בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא אשר במאמרו וכו' וכן אני נוהג בכל ספק ברכות עיי"ש וע"ל בהשמטה לסעי' רי"א בד"ה ובספר א"א:
בספר נצר חסד פ"ד כתב וז"ל יש צדיקים וחסידים שמחשבין מר"ח שכן מוכח לשון כל הראשונים שסתמו דבריהם ולא הזכירו מולד כלל בדבריה' וקבלה ביד רב חמאי גאון ורב שרירא ורב האי כמובא בדבריהם שאין הלבנה עליונה נפגמת אלא עד עבור ששה עשר מחדש. ואפי' הלבנה הזאת אינו ניכר פרידתה ופגימתה להדיא אלא עד עבור ששה עשר מחדש ואנו מברכין על הנאת אורה וכל שאין ניכר החסרון להדיא יכולין לקדש וכן עשה מעשה הגאון מוהר"ר אברהם יהושע העשיל מאפטא אף שמימי לא עשיתי כך אבל לא הייתי מקנתר למי שיעשה כך כי כן מוכח פשטות הסוגיא וכל דברי הראשונים. ועוד שענין כזה אמירות ברכה בדרך שבח אינו איסור משום ברכה שאינה צריכה ואין בה לא תשא ע"ש:
ובספר מנחת פתים סי' תכ"ו העיד שראה בכתבי הרב מו"ה שמעריל ז"ל בעהמ"ח עיון תפלה שבבראדי נעשה מעשה לברך בליל שיתסר בפני הגאון מו"ה מאיר אב"ד דשם:
ובספר בני יששכר כתב לולא דמיסתפינא מרבותי הייתי אומר. דזמן ברכת הלבנה בחידושה תלוי בקביעות ר"ח שלנו ורשאין לברך עליו עד חציו של חדש. עפ"י קביעותינו. הן מלא הן חסר. כיון שהשי"ת מסר זאת בידינו ואומר למלאכים אני ואתם נשאל לב"ד של מטה אימתי נקבע ר"ח. אבל מיסתפינא לפסוק כן להלכה מה שלא פסקו כן הראשונים ואחרונים ציינתי כ"ז למשמרת:
2
ג׳ברוב עם הדרת מלך. ובספר ארחות חיים סימן תכ"ו אות י"ד כתב בשם כתבי הדע"ק דאם אין רק ב' ימים זמן לקדש הלבנה מותר לקדש בליל שבת. אבל אם יש ג' ימים יש להמתין ע"ש:
ובשנת תרס"ה לא נראה הלבנה עד סוכות שחל בשבת וקידשו אותה הציבור פה לבוב בליל א' אחר התפלה כי לא היה צלול קודם. והרבה אנשים קידשו אותה בליל ב' בשם ומלכות כי לא עבר עדיין מהמולד זמן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג. היינו י"ד מעל"ע וי"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי. כי המולד הי' בש"ק בבוקר לערך שעה ה' ויום א' דר"ה הי' ביום ש"ק. והי' עוד זמן עד אור ליום א' ב' דסוכות עד אחר שעה י"א בלילה:
כתב בספר תולדות אהרן (תולדות) כשיבא משיח צדקינו יהא הלבנה תמיד במילואה. ויהא בסוף חודש שמחה יותר מתחילת חודש. שחצי הראשון של חודש הי' תמיד במלואו משא"כ בסוף חודש:
ובשנת תרס"ה לא נראה הלבנה עד סוכות שחל בשבת וקידשו אותה הציבור פה לבוב בליל א' אחר התפלה כי לא היה צלול קודם. והרבה אנשים קידשו אותה בליל ב' בשם ומלכות כי לא עבר עדיין מהמולד זמן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג. היינו י"ד מעל"ע וי"ח שעות שצ"ו חלקים וחצי. כי המולד הי' בש"ק בבוקר לערך שעה ה' ויום א' דר"ה הי' ביום ש"ק. והי' עוד זמן עד אור ליום א' ב' דסוכות עד אחר שעה י"א בלילה:
כתב בספר תולדות אהרן (תולדות) כשיבא משיח צדקינו יהא הלבנה תמיד במילואה. ויהא בסוף חודש שמחה יותר מתחילת חודש. שחצי הראשון של חודש הי' תמיד במלואו משא"כ בסוף חודש:
3