טעמי המנהגים תע״גTa'amei HaMinhagim 473
א׳טעם. למנהג שהרב דורש בשבת הגדול ובשבת תשובה. משום שבעת שהוציאנו ממצרים הי' משה דורש לפני בני ישראל בשבת שלפני פסח הלכות הפסח כדאיתא במדרש. וגם איתא בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר עונותיהם של ישראל וע"כ דורשין בשבת תשובה.*ועי' מ"א סימן ר"צ וז"ל סדר הדרשה להורות חוקי אלהים ואת תורותיו ולהכניס יראת שמים בלבבם ולא כמו שנוהגין עכשיו. ועי' א"ר שם שכתב בשם הב"ח וז"ל מקרוב נתפשט לדרוש כל דרשות באגדה ולא בדינים כל עיקר נגד דת תורתינו דעיקר הדרשה צריך להורות הלכות שבת איסור והיתר גם להמשיך לבם באגדה המדריכין ליראת ד' לא שיכוין להראות שהוא חכם לדרוש מאמר או פסוק ע"כ. עוד כתב ואולי עתה כיון שיש ספרים לע"ה שיכולים כולם לקרות סמכו לדרוש הכל באגדה ומ"מ יזהר לדרוש גם קצת דינין והוכחה ע"ש: בני יששכר:
1
ב׳קונטרס אחרון
להורות חוקי אלהים ואת תורותיו. בספר חוי"י (ראה) כתב וז"ל בענין שמיעת תורה ומוסר מפי חכם יש בישראל ג' כתות חרש שוטה וקטן. כי יש הולכין לבהכ"נ בשעת שהחכם דורש מפני הבושה וכיוצא בו מאיזה טעם לפגם אבל אין הלב שומע שיכנוס בלבו. זהו נקרא חרש שאינו שומע. כת ב' שנכנס בלבו בעת שמעו מפי החכם ואחר שיצא מפתח ביהכ"נ אז לפתח חטאת רובץ שבא היצה"ר בטענות ואמר דייך בשמיעה ולא לעשות עתה שאתה טרוד בעסקך וכיוצא בזה. ובאמת צריך לשמוע ולעשות כמ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' משא"כ בשמוע ואינו עושה נקרא שוטה המאבד מה שנותנין לו. ויש כת ג' שאינו נכנס כלל לביהכ"נ כשנודע לו שיש משמיע תורה ומוסר כמו בריחת שד מן ויהי נועם וזה נקרא קטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית לדברי ב"ה וא"כ פטור מלהתראות בעזרה:
וזהו ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע. כי עצת היצה"ר הוא כשרואה החימום לעבודת ה' ולתורתו אז עצתו רק לדחותו מהחימום שעוד חזון למועד אחר שיניח מעסקיו אלא צריך לאחוז דברי התורה מיד בשומעו:
להורות חוקי אלהים ואת תורותיו. בספר חוי"י (ראה) כתב וז"ל בענין שמיעת תורה ומוסר מפי חכם יש בישראל ג' כתות חרש שוטה וקטן. כי יש הולכין לבהכ"נ בשעת שהחכם דורש מפני הבושה וכיוצא בו מאיזה טעם לפגם אבל אין הלב שומע שיכנוס בלבו. זהו נקרא חרש שאינו שומע. כת ב' שנכנס בלבו בעת שמעו מפי החכם ואחר שיצא מפתח ביהכ"נ אז לפתח חטאת רובץ שבא היצה"ר בטענות ואמר דייך בשמיעה ולא לעשות עתה שאתה טרוד בעסקך וכיוצא בזה. ובאמת צריך לשמוע ולעשות כמ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' משא"כ בשמוע ואינו עושה נקרא שוטה המאבד מה שנותנין לו. ויש כת ג' שאינו נכנס כלל לביהכ"נ כשנודע לו שיש משמיע תורה ומוסר כמו בריחת שד מן ויהי נועם וזה נקרא קטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית לדברי ב"ה וא"כ פטור מלהתראות בעזרה:
וזהו ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע. כי עצת היצה"ר הוא כשרואה החימום לעבודת ה' ולתורתו אז עצתו רק לדחותו מהחימום שעוד חזון למועד אחר שיניח מעסקיו אלא צריך לאחוז דברי התורה מיד בשומעו:
2
ג׳ולהכניס יראת שמים בלבבם. והנה מה שאמז"ל בשעה שהחכם יוש"ב ודורש הקב"ה מכפר לעונותיהם של ישראל מה שייכות יש להדרש כפרת עונות. ועוד למה אמר בשעה שהחכם יושב ודורש. ולא אמר בשעה שהחכם דורש. רק הכוונה כשהחכם יש לו ישוב הדעת בדרשתו ודורש לש"ש לעורר את ישראל לתשובה. אזי בודאי בהתעוררת זה ישראל מהרהרים בתשובה כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב אזי בודאי הקב"ה מכפר לעונותיהם של ישראל. שמעתי מאבי מורי ז"ל:
3