טעמי המנהגים תע״זTa'amei HaMinhagim 477
א׳טעם. שאסור להגעיל שום כלי בן יומו אפי' קודם שעה ה'. (וגם יש במים ס'. מהרי"ל. ועי' באר היטב סי' תנ"ב ס"ק י"ד). משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני לי' הגעלה כ"ז שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בנ"ט.*ואפי' השלחנות ישפשף יפה וישהא אחר השפשוף מעל"ע שלא יהיו ב"י ויהיו מנגבין מן המים צוננין שמא יצטננו מהם הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאוב עם כלי אחר מהקדיר' ולערות עליהם להגעיל דזהו מקרי כ"ש. מ"א סי' תנ"ב ס"ק ט'. ועי' ט"ז שם ס"ק י"א וז"ל הנשים נוהגות שלא להשתמש בקדירה ששופכין רותחין על האבן שמכשירין בו כלים מטעם שהריח של חמץ נכנס בו. ואין ריח ולא טעם דאין בו איסור כלל בפסח ע"ש. ועי' חק יעקב סי' תנ"א ס"ק נ"ה שכתב וז"ל ועמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל כ"ג ס"ק י"ב נראה דיש ב' טעמים לאסור מדינא דש"ס לכתחלה ומנהג של ישראל תורה הוא אך בדיעבד ודאי דאינו אסור ע"ש: מ"א סי' תנ"ט סק"ט:
1
ב׳קונטרס אחרון
לשפוך עליהם בזריזות. ועי' חק יעקב סי' תנ"א ס"ק נ"ה דכתב בשם מהרי"ו דשלחנות אין די בעירוי כיון שלפעמים משימין עליו פשטיד"א רק יכשירם ע"י אבן מלובן ועירוי ע"ש:
כתב מהרי"ל דאף לאחר הגעלה לא ישתמש עליהם דבר חם אלא ע"י הפסק סמרטוטין. ויש ליזהר אפי' אם מגעיל קודם שעה חמישית שלא יניחו המים מרתיחתן כל זמן שמגעיל. (רמ"א סי' תנ"ב סעי' א'). וצריך שיגעיל היורה שמגעילים בה תחלה אף במגעיל קודם שעה ה' והכלי אינו ב"י. עי' חק יעקב שם סק"א. והיינו למלאות אותו מים על כל גדותיו וכשמעלה בבישולו הרותחין יכניס אל תוכו אבן רותח מלובן באש (דצוננת מצנן המים. מ"א) כדי שיעברו הרותחין ויזבו מעל שפתיו. (מהרי"ל).*ועי' רוקח אות ר"נ דכתב ג"כ בשם רבינו שלמה שצריך להגעיל תחלה היורה הגדולה ולשפוך המים המרותחין לחוץ ואח"כ באותה יורה שטיהר יתן בה מים וירתיחם ויגעיל בהן כל כליו ולא יטביל הכלי פעמיס בתוכו פן יבלע גיעולן ויזהר שלא תניח היורה מרתיחתה עד ישפכו המים חוצה ע"ש: ועי' ט"ז שם ס"ק י"א דראוי שיש להגעיל היורה בסוף ג"כ. ומחצית השקל שם סק"ה כתב דהיינו כשרוצה להשתמש ביורה בפסח אבל משום הכלי שמגעילין בתוכו א"צ הגעלה כלל אם מגעילם קודם שעה ה' ע"ש:*ובש"ע הרב שם סעי' כ"ב כתב ג"כ וז"ל ונהגו להחמיר לחזור ולהגעיל היורה אחר הגעלת הכלים בתוכה כדי להשתמש בה בפסח אף אם לא הי' הכלים בני יומן והגעילה בתוכה קודם שעה ה' וגם היורה לא היתה בת יומה בשעת הגעלתה ע"ש ומ"מ אם היו במים ס' כנגד הכלים אין מחמירין לחזור ולהגעיל היורה. לפיכך מותר להגעיל כלי הבלוע מאיסור בתוך קדירה כשרה מלאה רותחין אם יש בהס ס' כנגד הכלי שמגעיל. רק שיזהר לשפוך הרותחין שבקדירה שאסור להנות מהם [הערת המדפיס: ובספר האורה לרש"י ז"ל סי' פ"א כתב בשם הגאון רבינו האי ז"ל שא"צ לחזור ולהגעיל היורה ובלבד שישליך מים מתוכן כשהם רותתין שלא יצטנן בתוכה ויחזור ויבלע וידחנה מיד בצונן:]. שם סעי' כ"ג:
ואף אם לא הי' במים שביורה ס' כנגד הכלים א"צ לשפוך המים החוצה ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה. אלא בעוד מים רותחין הללו בתוכה לאחר גמר הגעלת הכלים מכניס לתוך המים אבן מלובן או לפיד בוער ומתוך כך ירתיחו המים ביותר ויגברו ויעלו על שפת היורה וזו היא הגעלתה. שם סעי' כ"ד:
וע"ש סעי' ב' דכ"ז בכלי שלא נשתמש בו חמץ אלא מתוכו כדרך תשמיש כל הכלים ולכך הוא נכשר ע"י הגעלת הרותתין שבתוכו דכבכ"פ אבל כלי שנשתמש חמץ גם בצד החיצון שלו כגון כלי ששואבין בו רותתין מכ"ר וכן קערה שמכסין האלפס בצד החיצון שלה אינן נכשרין ע"י הגעלת הרותחין שמתוכן אלא צריך להכניסן כולם לתוך היורה הגדולה כדי שיעלה הרותחין על צד החיצון שלהם:
ובספר ארחות חיים שם בהגהות אות ו' כ' דאם נאסר רק ע"י שנשפך עליו מבחוץ איזו איסור בעמדו אצל האש מהני גם הגעלה ע"י מילוי רותתין בתוכו וישליך לתוכו אבן מלובן עד שיצאו המים דרך שפת הכלי ע"ג מקום נפילת האיסור מבחוץ דכבכ"פ. ועי' באה"ט שם סק"י בשם מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל ג' ימים קודם פסח:
ועי' שע"ת שם סק"א בשם שו"ת ח"צ שהורה הלכה למעשה להתיר התבשיל שנתבשל בקדירת חמץ נקי שעברו עליו י"ב חודש אף לדידן דאסרינן נטל"פ מ"מ אחר י"ב חודש ליכא טעם כלל ע"ש:
אם יש לו כלים גדולים שאין יכול להכניסם בפעם אחת תוך מי הגעלה יתחוב כל מה שיכניס בפעם אחת ויחזור ויתחוב בצד השני ויזהר מאד לצמצם לתחוב בשנית עד מקום שהכניס בראשונה כל מה דאפשר. ואם א"א לו לצמצם, אז יותר טוב להכניסו שנית ממה שישאר שם מקצת כלי בלא הגעלה דהך הכנסה שנייה דאוסרים שמא יחזור הצד הנגעל כבר ויבלע מי הגעלה האסורים חומרא בעלמא היא. (מהרי"ל). וכלים שיש להם ידות צריך להגעיל ידותיהן כמותן ויכול להגעילו ע"י עירוי שמערה עליהן. סי' תנ"א סעי' י"ב ורמ"א שם:
ולא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד אם נוגעים זה בזה דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיחה. ט"ז סי' תנ"ב סק"ט. ולענין כמה ישהה הכלי ביורה כתב הפר"ח שם בשם הטור והמרדכי והגמי"י שהעולם נהגו להכניס ולהוציא מיד ויראה דמנהגן של ישראל תורה היא ע"ש. ובספר מטה משה אות תקמ"ו כתב אך זאת תהי' לכם למשמרת שלא יכניס הכלי לתוך מי הגעלה פעמים. וגם לא יגלגלם לסבבם תוך המים.
נוהגים שלא להשתמש בפסח בקדירה שבישלו בה בצים בקליפתן מחשש ספיקא שמא היו הבצים אצל קמח מה' מיני דגן. וסגנון קמח ליפול למטה. וממילא בולעה הקדירה בסוף הערוי בסגנון שאיננו גדר משהו. אך לחזור ולבשל בהקדירה ביצים מקילים כי עכ"פ אל הבצים אין חשש בלע רק משהו. ובודאי יש בביצה ס' נגד כל שהוא קמח. וגם על פי הרוב ס' פעמים ס' ובחשש משהו קיל. ולא פלוג בזה בהמנהג כי שארי פירות יש חשש שנדבק בהם מהקמח ממש או שאין הם ס'. אשל אברהם סי' תמ"ז. ובסי' תנ"ב כתב התרתי להכשיר כלים לפסח בקדירה שבשלו בה יין צמוקים. וכן מותר להגעיל בכלי שבשלו בה ביצים:
תיבה שיש בה כמה דפין קבועין בתוכה ונקרא (אלמיר) יש להגעיל הדפין מלמטה למעלה. והטעם. דאם יגעיל מקודם למעלה יזוב המים למטה ולא יוכל להגעיל אח"כ למטה שיצטננו מי הגעלה ע"י המים שזבו מלמעלה ומה שהולך אחר ההכשר מים מלמעלה למטה כשמגעיל למטה מקודם אין חשש. א"ח סי' תנ"א בשם שו"ת דברי שאול ויוסף דעת סי' ד' ובשם ספר שדי חמד:
שן תותבת עשוי מכסף או מעצם ואוכל בו חמץ, כתב בספר שדי חמד באסיפת דינים מערכת חומ"צ סי' ד' אות כ"ד בשס ס' בית היוצר דסגי בשיפשוף בעלמא בלא הגעלה כמו שעושה בשן הטבעי ע"ש:
לשפוך עליהם בזריזות. ועי' חק יעקב סי' תנ"א ס"ק נ"ה דכתב בשם מהרי"ו דשלחנות אין די בעירוי כיון שלפעמים משימין עליו פשטיד"א רק יכשירם ע"י אבן מלובן ועירוי ע"ש:
כתב מהרי"ל דאף לאחר הגעלה לא ישתמש עליהם דבר חם אלא ע"י הפסק סמרטוטין. ויש ליזהר אפי' אם מגעיל קודם שעה חמישית שלא יניחו המים מרתיחתן כל זמן שמגעיל. (רמ"א סי' תנ"ב סעי' א'). וצריך שיגעיל היורה שמגעילים בה תחלה אף במגעיל קודם שעה ה' והכלי אינו ב"י. עי' חק יעקב שם סק"א. והיינו למלאות אותו מים על כל גדותיו וכשמעלה בבישולו הרותחין יכניס אל תוכו אבן רותח מלובן באש (דצוננת מצנן המים. מ"א) כדי שיעברו הרותחין ויזבו מעל שפתיו. (מהרי"ל).*ועי' רוקח אות ר"נ דכתב ג"כ בשם רבינו שלמה שצריך להגעיל תחלה היורה הגדולה ולשפוך המים המרותחין לחוץ ואח"כ באותה יורה שטיהר יתן בה מים וירתיחם ויגעיל בהן כל כליו ולא יטביל הכלי פעמיס בתוכו פן יבלע גיעולן ויזהר שלא תניח היורה מרתיחתה עד ישפכו המים חוצה ע"ש: ועי' ט"ז שם ס"ק י"א דראוי שיש להגעיל היורה בסוף ג"כ. ומחצית השקל שם סק"ה כתב דהיינו כשרוצה להשתמש ביורה בפסח אבל משום הכלי שמגעילין בתוכו א"צ הגעלה כלל אם מגעילם קודם שעה ה' ע"ש:*ובש"ע הרב שם סעי' כ"ב כתב ג"כ וז"ל ונהגו להחמיר לחזור ולהגעיל היורה אחר הגעלת הכלים בתוכה כדי להשתמש בה בפסח אף אם לא הי' הכלים בני יומן והגעילה בתוכה קודם שעה ה' וגם היורה לא היתה בת יומה בשעת הגעלתה ע"ש ומ"מ אם היו במים ס' כנגד הכלים אין מחמירין לחזור ולהגעיל היורה. לפיכך מותר להגעיל כלי הבלוע מאיסור בתוך קדירה כשרה מלאה רותחין אם יש בהס ס' כנגד הכלי שמגעיל. רק שיזהר לשפוך הרותחין שבקדירה שאסור להנות מהם [הערת המדפיס: ובספר האורה לרש"י ז"ל סי' פ"א כתב בשם הגאון רבינו האי ז"ל שא"צ לחזור ולהגעיל היורה ובלבד שישליך מים מתוכן כשהם רותתין שלא יצטנן בתוכה ויחזור ויבלע וידחנה מיד בצונן:]. שם סעי' כ"ג:
ואף אם לא הי' במים שביורה ס' כנגד הכלים א"צ לשפוך המים החוצה ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה. אלא בעוד מים רותחין הללו בתוכה לאחר גמר הגעלת הכלים מכניס לתוך המים אבן מלובן או לפיד בוער ומתוך כך ירתיחו המים ביותר ויגברו ויעלו על שפת היורה וזו היא הגעלתה. שם סעי' כ"ד:
וע"ש סעי' ב' דכ"ז בכלי שלא נשתמש בו חמץ אלא מתוכו כדרך תשמיש כל הכלים ולכך הוא נכשר ע"י הגעלת הרותתין שבתוכו דכבכ"פ אבל כלי שנשתמש חמץ גם בצד החיצון שלו כגון כלי ששואבין בו רותתין מכ"ר וכן קערה שמכסין האלפס בצד החיצון שלה אינן נכשרין ע"י הגעלת הרותחין שמתוכן אלא צריך להכניסן כולם לתוך היורה הגדולה כדי שיעלה הרותחין על צד החיצון שלהם:
ובספר ארחות חיים שם בהגהות אות ו' כ' דאם נאסר רק ע"י שנשפך עליו מבחוץ איזו איסור בעמדו אצל האש מהני גם הגעלה ע"י מילוי רותתין בתוכו וישליך לתוכו אבן מלובן עד שיצאו המים דרך שפת הכלי ע"ג מקום נפילת האיסור מבחוץ דכבכ"פ. ועי' באה"ט שם סק"י בשם מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל ג' ימים קודם פסח:
ועי' שע"ת שם סק"א בשם שו"ת ח"צ שהורה הלכה למעשה להתיר התבשיל שנתבשל בקדירת חמץ נקי שעברו עליו י"ב חודש אף לדידן דאסרינן נטל"פ מ"מ אחר י"ב חודש ליכא טעם כלל ע"ש:
אם יש לו כלים גדולים שאין יכול להכניסם בפעם אחת תוך מי הגעלה יתחוב כל מה שיכניס בפעם אחת ויחזור ויתחוב בצד השני ויזהר מאד לצמצם לתחוב בשנית עד מקום שהכניס בראשונה כל מה דאפשר. ואם א"א לו לצמצם, אז יותר טוב להכניסו שנית ממה שישאר שם מקצת כלי בלא הגעלה דהך הכנסה שנייה דאוסרים שמא יחזור הצד הנגעל כבר ויבלע מי הגעלה האסורים חומרא בעלמא היא. (מהרי"ל). וכלים שיש להם ידות צריך להגעיל ידותיהן כמותן ויכול להגעילו ע"י עירוי שמערה עליהן. סי' תנ"א סעי' י"ב ורמ"א שם:
ולא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד אם נוגעים זה בזה דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיחה. ט"ז סי' תנ"ב סק"ט. ולענין כמה ישהה הכלי ביורה כתב הפר"ח שם בשם הטור והמרדכי והגמי"י שהעולם נהגו להכניס ולהוציא מיד ויראה דמנהגן של ישראל תורה היא ע"ש. ובספר מטה משה אות תקמ"ו כתב אך זאת תהי' לכם למשמרת שלא יכניס הכלי לתוך מי הגעלה פעמים. וגם לא יגלגלם לסבבם תוך המים.
נוהגים שלא להשתמש בפסח בקדירה שבישלו בה בצים בקליפתן מחשש ספיקא שמא היו הבצים אצל קמח מה' מיני דגן. וסגנון קמח ליפול למטה. וממילא בולעה הקדירה בסוף הערוי בסגנון שאיננו גדר משהו. אך לחזור ולבשל בהקדירה ביצים מקילים כי עכ"פ אל הבצים אין חשש בלע רק משהו. ובודאי יש בביצה ס' נגד כל שהוא קמח. וגם על פי הרוב ס' פעמים ס' ובחשש משהו קיל. ולא פלוג בזה בהמנהג כי שארי פירות יש חשש שנדבק בהם מהקמח ממש או שאין הם ס'. אשל אברהם סי' תמ"ז. ובסי' תנ"ב כתב התרתי להכשיר כלים לפסח בקדירה שבשלו בה יין צמוקים. וכן מותר להגעיל בכלי שבשלו בה ביצים:
תיבה שיש בה כמה דפין קבועין בתוכה ונקרא (אלמיר) יש להגעיל הדפין מלמטה למעלה. והטעם. דאם יגעיל מקודם למעלה יזוב המים למטה ולא יוכל להגעיל אח"כ למטה שיצטננו מי הגעלה ע"י המים שזבו מלמעלה ומה שהולך אחר ההכשר מים מלמעלה למטה כשמגעיל למטה מקודם אין חשש. א"ח סי' תנ"א בשם שו"ת דברי שאול ויוסף דעת סי' ד' ובשם ספר שדי חמד:
שן תותבת עשוי מכסף או מעצם ואוכל בו חמץ, כתב בספר שדי חמד באסיפת דינים מערכת חומ"צ סי' ד' אות כ"ד בשס ס' בית היוצר דסגי בשיפשוף בעלמא בלא הגעלה כמו שעושה בשן הטבעי ע"ש:
2