טעמי המנהגים תע״חTa'amei HaMinhagim 478
א׳טעם. שאסור להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא. משום שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי' כדאיתא בחולין דף ח' ע"ב.*יש להזהר אם קונים כלי חרש חדשים אם טובלין אותן שלא לברך עליהם רק טובלין בלא ברכה כי אין מחוייבים לברך אלא על כלי מתכות ר"ל (וואס מען שמעלצין קאן). למשל זהב וכסף ברזל ונחושת ובדיל ועופרת. (ליקוטי עמק ברכה) ואמנם חכמים תקנו טביל' לכלי זכוכית דכיון דהן שוים במקצת לכלי ברזל דאם נשתברו יש להם תקנה שיכול להתיכן עי' ט"ז סי' ק"כ סק"א. ובשעת הדחק מותר לטבול כלי זכוכית בשלג אם הוא במקום אחד דטבילתו ודאי רק מדרבנן אבל לא כלי מתכות. חכמת אדם כלל ע"ג סעיף י"ט. ועי' פתחי תשוב' סי' ק"כ סק"ב שכתב בשם שו"ת יעב"ץ סי' ס"ז דכלים הבאים ממדינת הים שנקראים פרצלי"ן ודומין לכלי זכוכית אין צריכין טבילה לפי שידוע שעשייתן מן החול ומן האדמה וכלי מתכות אמורין בפרשה ואע"ג דשיעי טפי לית לן בה דהא כלי זכוכית שיעי טפי מינייהו ואי לאו משום דכי נשברו יש להם תקנה להתיכם דמש"ה ככלי מתכות שווינהו לא היו צריכים טביל' והני לית להו הך תקנתא ע"ש. ושמעתי מהרב המגיד הגאון דפה ז"ל שיזהרו בבית המשקאות שמוכרים הי"ש והשכר עם הכלים לנכרי קודם הפסח להטביל את הכלים אחר הפסח (ונראה שנכון שלא ימכרו להנכרי את הכלים רק יתנו לו הכלים בתורת שאלה): עי' מ"א סי' תק"ט ס"ק י"א:
1
ב׳קונטרס אחרון
דלמא אתי למטעי'. ובס' לחם הפנים יו"ד סי' קכ"א מביא בשם קיצור של"ה מי שמכר או נתן שום כלי לאחר שלא רגיל בו מותר להגעיל ולהשתמש בהיפוכו מבשר לחלב או מחלב לבשר וליכא למיחש למטעי' עכ"ל:
ועי' פרמ"ג או"ח סי' תק"ט א"א ס"ק י"א שכתב שם תקנה להגעיל הכלי מבשר לחלב או איפכא נוהגין להטריף מקודם ובסי' תנ"א סס"ק למ"ד כתב דבפסח י"ל דמגעילין מבשר לחלב כי לא שייך חששא פ"א בשנה ונזהר הוא ע"ש:
דגים חיים שקורין קארפי"ן שולחים מעיר לעיר וכדי שישארו חיים מניחים חמץ עם יין שרף לפיו. הנה עד הלילה אף שמת ונשאר בפיו יש לצדד להיתר לצורך שמחת יו"ט שלא יהא נשאר בעין. אבל בפסח אם נשאר חיים אין חשש מידי דהנה בהמת עכו"ם אוכלין חמץ ושותין החלב ב"ח ל"ש בליעה. ובמת י"ל כבוש בחריף כדי שירתיח אם היין שרף טופח ע"מ להטפיח גם הדחה בצונן י"ל דבולע וצ"ע כעת. פ"מ א"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ו.
דלמא אתי למטעי'. ובס' לחם הפנים יו"ד סי' קכ"א מביא בשם קיצור של"ה מי שמכר או נתן שום כלי לאחר שלא רגיל בו מותר להגעיל ולהשתמש בהיפוכו מבשר לחלב או מחלב לבשר וליכא למיחש למטעי' עכ"ל:
ועי' פרמ"ג או"ח סי' תק"ט א"א ס"ק י"א שכתב שם תקנה להגעיל הכלי מבשר לחלב או איפכא נוהגין להטריף מקודם ובסי' תנ"א סס"ק למ"ד כתב דבפסח י"ל דמגעילין מבשר לחלב כי לא שייך חששא פ"א בשנה ונזהר הוא ע"ש:
דגים חיים שקורין קארפי"ן שולחים מעיר לעיר וכדי שישארו חיים מניחים חמץ עם יין שרף לפיו. הנה עד הלילה אף שמת ונשאר בפיו יש לצדד להיתר לצורך שמחת יו"ט שלא יהא נשאר בעין. אבל בפסח אם נשאר חיים אין חשש מידי דהנה בהמת עכו"ם אוכלין חמץ ושותין החלב ב"ח ל"ש בליעה. ובמת י"ל כבוש בחריף כדי שירתיח אם היין שרף טופח ע"מ להטפיח גם הדחה בצונן י"ל דבולע וצ"ע כעת. פ"מ א"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ו.
2
ג׳טבילה לכלי זכוכית. אם שואל מחנוני ישראל כלי חרס מצופים או כלי זכוכית לצורך שבת או אורחים או סעודה גדולה שיש לחוש שישברו אם יטבילם ויהי' הפסד או שאין פנאי יש לסמוך להשתמש בלא טבילה דטבילת כלים אלו לכ"ע אינם אלא מדרבנן. ובכלי מתכות ראוי להחמיר דהוי ספק דאורייתא. בינת אדם:
ישראל המחזיק הוטע מזכוכית ויש לו פועלים עכו"ם או להיפך יש לסמוך על המקילין ולעת הצורך מותר להשתמש בלא טבילה דהוי ספק דרבנן וצריכין להזהיר שלא יברכו על הטבילה אם לא שהמחזיק הוטע נכרי והפועלים נכרים. חכמת אדם:
קומקום שקורין (סאמעוואר) שמרתיחין בו מים לשתיית טייא צריך טבילה כמו קדירה שמבשלין בה. רחיים של קאוו"ע וכן מכתשת של מתכת צריכין טבילה בלא ברכה שהקאווע צריכה עדיין בישול. (וכן רחיים של בשר) רחיים של פלפלים טבילה בברכה. ריב-אייזין שעושה עכו"ם טבילה בברכה שמפררין לחם וקריי"ן. בלעכין שמשימי' עליו המצות צריך טביל' דחזי לתשמיש מאכל ממש פ"מ סי' תנ"א סק"ו וכן המשפכות שקורין ליקע. וכן הברזות שקורין צאפין וכלי ששואבין בו מים צריכין טבילה. חכמת אדם כלל ע"ג סעי' י':
כיסוי קדירה צריך טבילה דהמרק והזיעה עולה לכיסוי וה"ל כקדירה. ביאור הגר"א סי' ק"כ ס"ק ט"ו:
צלוחית של זכוכית שקורין פלעשער או בוטעלקיס שאין משמשיו לשתות בהם ממש כמו כוסות וגם אין מבשלים בהם כקדירות. לא חשיבי כלי סעודה ודמי לתביות וכיוצא שמכניסים לקיום שא"צ טבילה. יד אפרים סי' ק"כ:
ישראל המחזיק הוטע מזכוכית ויש לו פועלים עכו"ם או להיפך יש לסמוך על המקילין ולעת הצורך מותר להשתמש בלא טבילה דהוי ספק דרבנן וצריכין להזהיר שלא יברכו על הטבילה אם לא שהמחזיק הוטע נכרי והפועלים נכרים. חכמת אדם:
קומקום שקורין (סאמעוואר) שמרתיחין בו מים לשתיית טייא צריך טבילה כמו קדירה שמבשלין בה. רחיים של קאוו"ע וכן מכתשת של מתכת צריכין טבילה בלא ברכה שהקאווע צריכה עדיין בישול. (וכן רחיים של בשר) רחיים של פלפלים טבילה בברכה. ריב-אייזין שעושה עכו"ם טבילה בברכה שמפררין לחם וקריי"ן. בלעכין שמשימי' עליו המצות צריך טביל' דחזי לתשמיש מאכל ממש פ"מ סי' תנ"א סק"ו וכן המשפכות שקורין ליקע. וכן הברזות שקורין צאפין וכלי ששואבין בו מים צריכין טבילה. חכמת אדם כלל ע"ג סעי' י':
כיסוי קדירה צריך טבילה דהמרק והזיעה עולה לכיסוי וה"ל כקדירה. ביאור הגר"א סי' ק"כ ס"ק ט"ו:
צלוחית של זכוכית שקורין פלעשער או בוטעלקיס שאין משמשיו לשתות בהם ממש כמו כוסות וגם אין מבשלים בהם כקדירות. לא חשיבי כלי סעודה ודמי לתביות וכיוצא שמכניסים לקיום שא"צ טבילה. יד אפרים סי' ק"כ:
3
ד׳לית להו הך תקנתא. ויש בכלים הללו דרך ששוין בה לכלי חרס. ודרך ששוין בה לכלי זכוכית ושניהן להקל. טבילה לא בעי ככ"ח ואינן נאסרין מבליעת איסור דאיידי דשיעי לא בלעו דומיא דכלי זכוכית דלא בלעו מה"ט. שם:
4
ה׳הכלים בתורה שאלה. בספר ארחות חיים סי' תמ"ב כתב בשם שו"ת חת"ס סי' ק"ט שאין לכתוב שמוכר הכלים שהחמץ בתוכו דא"כ כל כלי מתכות צריכים טבילה אחה"פ כשיחזור הישראל ויקנה מהעכו"ם רק כתב בנוסח שט"מ עפ"י ציווי רבו הג' מוהרנ"א שאינו מוכר אלא חמץ הנדבק בדופני הכלים ולא הכלים עצמם ע"ש או ישכיר הכלים להערל קודם פסח ולא יצטרכו טבילה:
ובספר משכנות הרועים תשו' ז' כתב בשס הגאון מהרש"ק מבראד זצ"ל דהכלים שמוכרים המוזגים קודם פסח אינם צריכים אח"כ טבילה. כיון דכל המכירה הוי רק הערמה רק דבחמץ מהני כיון דבביטול בעלמא סגי א"כ תינח בחמץ אבל הכלים אינם בכלל הביטול וגם אם יבטלם לא מהני דרק בחמץ מהני כיון דבלא"ה אינו ברשותו כמ"ש הר"ן וא"כ שוב הוי המכירה הערמה בעלמא ואינו מכירה לכך לא בעי טבילה. וע"ש שכ' בשמו עוד טעמים:
בספר מדרש תלפיות אות ט' כתב יש מי שאומר דכלי שהי' צריך הכשר והטבילו קודם הכשר אות' טביל' לא מהני דהוי כגר שטבל עד שלא מל:
ובספר משכנות הרועים תשו' ז' כתב בשס הגאון מהרש"ק מבראד זצ"ל דהכלים שמוכרים המוזגים קודם פסח אינם צריכים אח"כ טבילה. כיון דכל המכירה הוי רק הערמה רק דבחמץ מהני כיון דבביטול בעלמא סגי א"כ תינח בחמץ אבל הכלים אינם בכלל הביטול וגם אם יבטלם לא מהני דרק בחמץ מהני כיון דבלא"ה אינו ברשותו כמ"ש הר"ן וא"כ שוב הוי המכירה הערמה בעלמא ואינו מכירה לכך לא בעי טבילה. וע"ש שכ' בשמו עוד טעמים:
בספר מדרש תלפיות אות ט' כתב יש מי שאומר דכלי שהי' צריך הכשר והטבילו קודם הכשר אות' טביל' לא מהני דהוי כגר שטבל עד שלא מל:
5