טעמי המנהגים תצ״אTa'amei HaMinhagim 491
א׳טעם. שהבכורות מתענין בע"פ זכר לנס שניצולו ממכות בכורות.*בספר קרבן נתנאל חולק על השבות יעקב דסובר דאם נולד בן בכור קודם חצות לילה אור לי"ד דהאב צריך להתענות וכתב דכל שהבכור אינו עדיין שלושים יום א"צ להתענות בשבילו וכי ס"ד שיהי' יותר חיוב על האב מלפדות בנו הבכור וחומרא דאתי לידי קולא שמתענה בניסן ובעי"ט שלא לצורך ע"ש:
ובספר זכור לאברהם כתב ג"כ כהשבות יעקב דרק אם נולד בן בכור אחר חצות לילה ליל י"ד לא יתענה אביו למחר דכל שנולד במצרים אחר חצות ליל ע"פ לא מת:
ועל מה שכתב המ"א שם הבא אחר הנפל צריך להתענות כתב בד"מ היינו הבא אחר ודאי נפל אבל אם בא אחר ילד שמת תוך ל' יום שהוא ספק נפל כיון שמן התורה אמרינן רוב ולדות של קיימא הם אף שלענין חליצה מצריכים חליצה מ"מ לענין תענית בכורים יש להקל ע"ש. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב סימן ט"ז:
תענית אב כשהוא בכור עולה ג"כ בשביל בנו הקטן וזכרון אחד עולה לשניהם ואין האם צריכה להתענות. עיין עטרת זקנים סי' ת"ע:
ולענין סעודת סיום או סעודת מילה עי' בשו"ת עולת שמואל סימן נ"ח ושו"ת תשוב' מאהבה. ועי' משנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש ונתפשט המנהג להקל. וכן כתב מחצית השקל שם דאפילו המקיל להתיר לאכול לבכור אפילו אינו בעל ברית על סעודת מילה בלא התרה לא הפסיד משום דהמתענה מתענה אדעתא דמנהגא והא המנהג לאכול ע"ש:
ועי' זכור לאברהם אות ת' דתענית בכורות המיל' דוחה אותו לגמרי ואינו מתענה כלל ואפילו אם רוצה להחמיר אינו רשאי וגם א"צ ללוותו ולפרעו וגם א"צ התרה אלא דטוב שיתירו לו משום שאין הבכור מתענה מחמת נדר אלא מחמת מנהג איכא למימר דכך קבלו שלא להתענות יום מילה ע"ש. ונראה דה"ה בשאר סעודת מצוה:
ופעם א' שנת בסת"ר מחמת טרדת השחיט' שכחתי לגמרי מהתענית ולא נזכרתי עד יום א' של פסח והתעניתי אחר פסח בה"ב הגם שלא אכלתי רק מיני תרגימא והב"י כתב בשם התניא להקל במיני תרגימא מ"מ לא נחה דעתי בזה כמו שכתב מהרי"ל א' שכח ואכל בי' בטבת יש לו להתענות בה"ב. (ועי' שע"ת סימן תקמ"ט סק"ב בשם א"ר דפשוט דיו"ד בטבת עצמו צריך להשלים אחר שנזכר) וכן עשיתי גם אני שהתעניתי אחר הפסח בה"ב ובשנה השנית אף שהתענית הי' נדחה כי חל ע"פ בשבת וגם הי' לי סיום מס' התעניתי ג"כ: לבוש סי' ת"ע:
ובספר זכור לאברהם כתב ג"כ כהשבות יעקב דרק אם נולד בן בכור אחר חצות לילה ליל י"ד לא יתענה אביו למחר דכל שנולד במצרים אחר חצות ליל ע"פ לא מת:
ועל מה שכתב המ"א שם הבא אחר הנפל צריך להתענות כתב בד"מ היינו הבא אחר ודאי נפל אבל אם בא אחר ילד שמת תוך ל' יום שהוא ספק נפל כיון שמן התורה אמרינן רוב ולדות של קיימא הם אף שלענין חליצה מצריכים חליצה מ"מ לענין תענית בכורים יש להקל ע"ש. וכ"כ בשו"ת שבות יעקב סימן ט"ז:
תענית אב כשהוא בכור עולה ג"כ בשביל בנו הקטן וזכרון אחד עולה לשניהם ואין האם צריכה להתענות. עיין עטרת זקנים סי' ת"ע:
ולענין סעודת סיום או סעודת מילה עי' בשו"ת עולת שמואל סימן נ"ח ושו"ת תשוב' מאהבה. ועי' משנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש ונתפשט המנהג להקל. וכן כתב מחצית השקל שם דאפילו המקיל להתיר לאכול לבכור אפילו אינו בעל ברית על סעודת מילה בלא התרה לא הפסיד משום דהמתענה מתענה אדעתא דמנהגא והא המנהג לאכול ע"ש:
ועי' זכור לאברהם אות ת' דתענית בכורות המיל' דוחה אותו לגמרי ואינו מתענה כלל ואפילו אם רוצה להחמיר אינו רשאי וגם א"צ ללוותו ולפרעו וגם א"צ התרה אלא דטוב שיתירו לו משום שאין הבכור מתענה מחמת נדר אלא מחמת מנהג איכא למימר דכך קבלו שלא להתענות יום מילה ע"ש. ונראה דה"ה בשאר סעודת מצוה:
ופעם א' שנת בסת"ר מחמת טרדת השחיט' שכחתי לגמרי מהתענית ולא נזכרתי עד יום א' של פסח והתעניתי אחר פסח בה"ב הגם שלא אכלתי רק מיני תרגימא והב"י כתב בשם התניא להקל במיני תרגימא מ"מ לא נחה דעתי בזה כמו שכתב מהרי"ל א' שכח ואכל בי' בטבת יש לו להתענות בה"ב. (ועי' שע"ת סימן תקמ"ט סק"ב בשם א"ר דפשוט דיו"ד בטבת עצמו צריך להשלים אחר שנזכר) וכן עשיתי גם אני שהתעניתי אחר הפסח בה"ב ובשנה השנית אף שהתענית הי' נדחה כי חל ע"פ בשבת וגם הי' לי סיום מס' התעניתי ג"כ: לבוש סי' ת"ע:
1