טעמי המנהגים תצ״זTa'amei HaMinhagim 497
א׳טעם. דמחמירינן טפי בע"פ שאסור בעשיית מלאכה משאר יו"ט. משום שבזמן שהי' בית המקדש קיים היו נוהגים אבותינו בכל יום שיחיד מבי' קרבן הרי הוא לו ליו"ט כיון שנתכפר בו ואסור לו לעשות מלאכה כמו בי"ט ובע"פ כיון שכל אחד מישראל חייב להקריב קרבן פסח הרי הוא כי"ט לכל ישראל*כתב מהרי"ל איסור מלאכה דע"פ אצ"ל כשחל ע"פ בשבת דהא שבת הוא. אכן מי שרוצה להחמיר יכול עצמו שלא לעשות מלאכה אחר חצות בערב אותו שבת יחמיר משום לא פלוג. והואיל דעיקר האיסור משום שחיטת פסח וחגיגה והם קריבים בשבת לא שייך לגזור עכ"ל. ומזה הטעם. נוהגין באיזה מקומות כשחל ע"פ בשבת אינם אוכלים חמץ ביום ו' אחר ד' שעות ביום משום לא פלוג. ועיין שע"ת סימן תמ"ד סעיף ב': מ"מ כיון שאין זמן שחיטת הפסח אלא מחצות היום ואילך כמו שנאמר בין הערבים תעשו אותו ופירושו מחצות היום ואילך לפיכך לא נהגו איסור מלאכה ג"כ אלא מחצות היום ואילך. בד"א כשעושה מלאכה להשתכר בה והיא מלאכה גמורה כגון לתפור בגדים חדשים ממש אבל מתקן הוא כליו לי"ט וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו מותר כו'. לבוש סי' תס"ח סעי' א' ועי' טור וב"י שם וע"ל סעי' תל"א.
1