טעמי המנהגים תק״חTa'amei HaMinhagim 508
א׳טעם. על ענין ארבעה כוסות. הנה רבותינו ז"ל במדרש (שמות רבה ח') אמרו ד' גאולות יש כאן. והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. מכאן סמכו חכמים ותקנו ד' כוסות בלילי פסח אחד על הקידוש והוא נגד ולקחתי כמ"ש אשר בחר בנו מכל עם כו' ומרוב מעלתו הוא קודם לכל. ואח"ז בכוס ההגדה בסיפור יציאת מצרים מתחיל בגנות ומסיים בשבח הוא נגד והוצאתי כי פרק עול השעבוד מעל צוארנו. ואחריו כוס בהמ"ז אשר בו ידבר על השפעות הטובות ושבח הארץ והוא נגד והצלתי אתכם מעבודתם היינו שלא נצטרך כלל אל העבודה ואחריו כוס ההלל הוא על אשר גאלנו ובזרוע נטוי' כי לעומת מה שנתן אותנו לשם ולתהלה בכל הארץ כן מחויבים אנחנו להללו ולפארו ולספר שמו ותהלתו. חסד לאברהם:
1
ב׳קונטרס אחרון
הוא נגד והוצאתי. בסדה"י כתב וז"ל הגזירה עלה ברצונו לשעבד אותם ת' שנים כדי לצרפם אלא הקב"ה ברחמיו מיהר את הקץ בחמלתו עלינו בזכות אבותינו שלא נטמע ביניהם. ושמעתי על פקוד יפקוד שהוא סימן שמסר להם יוסף שמי שיאמר אלו הב' מלות הוא ודאי גואל. ר"ל שמנין פקו"ד שהוא ק"צ יפקוד היינו יחסר ממנין ת' וישאר רד"ו לבד ע"י הגאולה וברוח הקודש נאמר ליוסף מה שהי' עתיד להיות או קבל כך מאבינו יעקב שהגזירה של ת' שנה לא תהי' מתקיימ' כולה אלא כך יחסר מן המנין. ע"ש*ובספר חסד לאברהם בליקוטים פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ברוך ממעזריטש זצוק"ל הפסוק (בא) ופסח ד' על הפתח. דהנה אמרו חז"ל שהקב"ה אומר לישראל פתחו לי כחודו של מחט. והענין הוא דהאדם צריך להיות לו אתערותא דלתתא והנה במצרים שהיו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה לא המתין הקב"ה על אתערותא דלתתא והי' אתערותא דלעילא וזה ופסח ד' על הפתח: :
ובשם הגראו"ו זצוק"ל וימררו את חייהם. נכתב הטעם למעלה קדמא ואזלא. כי ידוע הוא מאמרם ז"ל אשר קושי השעבוד הי' משלים הת' שנה ולכן היתה הגאולה בשנת רד"ו לירידת מצרים וקושי השעבוד נרמז בוימררו את חייהם וע"ז בא הקדמא ואזלא. פי' לכן קדמו ואזלו מהגולה ע"י מרירת חייהם ואם תרצה לידע כמה היתה הרוחה. ר"ל סכום השנים אשר קדמו לילך מהגולה צא וחשוב מנין אותיות קדמא ואזלא ותמצא מנינו סכום ק"ץ ונשארו רד"ו שנים:
ובסדר הגדה מהרב המופלג החריף מו"ה ישכר בן הרב המאה"ג מו"ה יהושע זצ"ל אב"ד דק"ק פודקאמין פי' וירד מצרימה אנוס ע"פ הדיבור. כי הנה כתיב ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות ויסע ישראל כו' ויאמר אלקים לישראל כו' אל תירא מרדה מצרימה (רש"י) לפי שהי' מיצר על שנזקק לצאת לחוץ לארץ. הרי חזינן שהי' מורך וצער בלב יעקב לילך למצרים ועל כל זה לא הי' יכול לחזור בו מדבורו אשר אמר בתחילה אלכה ואראנו בטרם אמות. כי כן הוא מגדר השלימים לשמור מוצא שפתו במה שקיבל עליו אף בדבר הרשות כאשר אם הי' נודר דבר מה ממש במילי דשמיא*בספר קדושת לוי פי' כוונת הפסוק (לך ט"ו)ויאמר מה תתן לי ואנכי הולך כו' והנה דבר ה' אליו לאמר. לכאורה מלת לאמר היא מיותר ויובן ע"ש פירוש הפסוק למה יאמרו מצרים מבלתי יכולת וכו' ויאמר סלתתי כדבריך ופי' רש"י ז"ל בשביל דבריך. מה חידש רש"י בזה. כי לכאורה מה שאמר משה למה יאמרו מצרים הוא תמוה היפלא מה' חלילה שיתן להם מחשבות שלא יאמרו כך. רק דהנה הדבורים מן הצדיק עושים רושם כמו שכ' ותגזור אומר וכו' ובמה שאמר משה למה יאמרו מצרים עשה משה רשימה ובודאי אם הי' רוצה הש"י שלא יאמרו בודאי הי' כך אלא מתמת שאמר משה למה יאמרו כו' וזהו שפי' רש"י כדבריך בשביל דברך שעשו רושם בודאי יאמרו ועי"ז סלחתי וא"כ צריך הצדיק לשמור שלא יצא דבר רע מפיו. וזה הרמז במלת לאמר כי מיד שאמר אברהם ואנכי הולך ערירי והוציא דבר רע מפיו מיד הי' דבר ה' אליו לאמר. שאברהם יאמר בעצמו לא יירשך זה כדי שהדבור זה יבטל דבור ראשון ויעשה דבורו של עכשיו רושם: . וזהו וירד מצרימה. אנוס ע"פ הדבור. ירצה שלא הי' יכול לחזור בו מדבורו כנ"ל.
ובספר יסוד האמונה פי' ההגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וכו'. דהנה אמרו ז"ל ששר של מצרים טען נגד הקב"ה אתה אמרת וענו אותם ארבע מאות שנה ולא עבדו רק רד"ו. והשיב לו הקב"ה וכי אני אמרתי בארץ מצרים, בארץ לא להם אמרתי, גלוי וידוע לפני משנולד יצחק הי' נעים ונדים והיינו דכתיב כי גר יהיה זרעך משעה שיהי' לך זרע דהיינו יצחק כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וזהו שהקב"ה חישב את הק"ץ שנה שלא נשלמו לתשלום ת' שנים. וחישב הוא ית' לעשות כמו שאמר לאברהם כי גר יהי' זרעך דייקא משנולד יצחק בארץ לא להם דייקא ולא בארץ מצרים:
ובספר אספקלריא המאירה (שמות) תירץ בשם ר' אלעזר ממיץ קושית הסמ"ג על אשר כתוב באזהרה שלא לשוב בדרך הזה עוד (דברים י"ז) ואיך הרבה גדולים וחכמים בישראל אשר עדיין יושבים ודרים שמה וגם הרמב"ם הלך להתיישב שם. שדוקא באותו דרך שבאו ממצרים אסור לשוב ולא בדרך אחר. וזהו דכתיב בדרך הזה דייק:
ובספר בני יששכר פי' הפסוק ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. עפ"י מש"כ הקדוש מהר"ש זצוק"ל בספר דן ידין שבאלו ב' שמות כס"ה בפ"ז יצאו ישראל ממצרים והם אתוון כס"ף זה"ב ע"כ. ואותיות השמות הללו מסוגלים לכוין בכ"י למו"מ ע"ש:
הוא נגד והוצאתי. בסדה"י כתב וז"ל הגזירה עלה ברצונו לשעבד אותם ת' שנים כדי לצרפם אלא הקב"ה ברחמיו מיהר את הקץ בחמלתו עלינו בזכות אבותינו שלא נטמע ביניהם. ושמעתי על פקוד יפקוד שהוא סימן שמסר להם יוסף שמי שיאמר אלו הב' מלות הוא ודאי גואל. ר"ל שמנין פקו"ד שהוא ק"צ יפקוד היינו יחסר ממנין ת' וישאר רד"ו לבד ע"י הגאולה וברוח הקודש נאמר ליוסף מה שהי' עתיד להיות או קבל כך מאבינו יעקב שהגזירה של ת' שנה לא תהי' מתקיימ' כולה אלא כך יחסר מן המנין. ע"ש*ובספר חסד לאברהם בליקוטים פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ברוך ממעזריטש זצוק"ל הפסוק (בא) ופסח ד' על הפתח. דהנה אמרו חז"ל שהקב"ה אומר לישראל פתחו לי כחודו של מחט. והענין הוא דהאדם צריך להיות לו אתערותא דלתתא והנה במצרים שהיו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה לא המתין הקב"ה על אתערותא דלתתא והי' אתערותא דלעילא וזה ופסח ד' על הפתח: :
ובשם הגראו"ו זצוק"ל וימררו את חייהם. נכתב הטעם למעלה קדמא ואזלא. כי ידוע הוא מאמרם ז"ל אשר קושי השעבוד הי' משלים הת' שנה ולכן היתה הגאולה בשנת רד"ו לירידת מצרים וקושי השעבוד נרמז בוימררו את חייהם וע"ז בא הקדמא ואזלא. פי' לכן קדמו ואזלו מהגולה ע"י מרירת חייהם ואם תרצה לידע כמה היתה הרוחה. ר"ל סכום השנים אשר קדמו לילך מהגולה צא וחשוב מנין אותיות קדמא ואזלא ותמצא מנינו סכום ק"ץ ונשארו רד"ו שנים:
ובסדר הגדה מהרב המופלג החריף מו"ה ישכר בן הרב המאה"ג מו"ה יהושע זצ"ל אב"ד דק"ק פודקאמין פי' וירד מצרימה אנוס ע"פ הדיבור. כי הנה כתיב ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות ויסע ישראל כו' ויאמר אלקים לישראל כו' אל תירא מרדה מצרימה (רש"י) לפי שהי' מיצר על שנזקק לצאת לחוץ לארץ. הרי חזינן שהי' מורך וצער בלב יעקב לילך למצרים ועל כל זה לא הי' יכול לחזור בו מדבורו אשר אמר בתחילה אלכה ואראנו בטרם אמות. כי כן הוא מגדר השלימים לשמור מוצא שפתו במה שקיבל עליו אף בדבר הרשות כאשר אם הי' נודר דבר מה ממש במילי דשמיא*בספר קדושת לוי פי' כוונת הפסוק (לך ט"ו)ויאמר מה תתן לי ואנכי הולך כו' והנה דבר ה' אליו לאמר. לכאורה מלת לאמר היא מיותר ויובן ע"ש פירוש הפסוק למה יאמרו מצרים מבלתי יכולת וכו' ויאמר סלתתי כדבריך ופי' רש"י ז"ל בשביל דבריך. מה חידש רש"י בזה. כי לכאורה מה שאמר משה למה יאמרו מצרים הוא תמוה היפלא מה' חלילה שיתן להם מחשבות שלא יאמרו כך. רק דהנה הדבורים מן הצדיק עושים רושם כמו שכ' ותגזור אומר וכו' ובמה שאמר משה למה יאמרו מצרים עשה משה רשימה ובודאי אם הי' רוצה הש"י שלא יאמרו בודאי הי' כך אלא מתמת שאמר משה למה יאמרו כו' וזהו שפי' רש"י כדבריך בשביל דברך שעשו רושם בודאי יאמרו ועי"ז סלחתי וא"כ צריך הצדיק לשמור שלא יצא דבר רע מפיו. וזה הרמז במלת לאמר כי מיד שאמר אברהם ואנכי הולך ערירי והוציא דבר רע מפיו מיד הי' דבר ה' אליו לאמר. שאברהם יאמר בעצמו לא יירשך זה כדי שהדבור זה יבטל דבור ראשון ויעשה דבורו של עכשיו רושם: . וזהו וירד מצרימה. אנוס ע"פ הדבור. ירצה שלא הי' יכול לחזור בו מדבורו כנ"ל.
ובספר יסוד האמונה פי' ההגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וכו'. דהנה אמרו ז"ל ששר של מצרים טען נגד הקב"ה אתה אמרת וענו אותם ארבע מאות שנה ולא עבדו רק רד"ו. והשיב לו הקב"ה וכי אני אמרתי בארץ מצרים, בארץ לא להם אמרתי, גלוי וידוע לפני משנולד יצחק הי' נעים ונדים והיינו דכתיב כי גר יהיה זרעך משעה שיהי' לך זרע דהיינו יצחק כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וזהו שהקב"ה חישב את הק"ץ שנה שלא נשלמו לתשלום ת' שנים. וחישב הוא ית' לעשות כמו שאמר לאברהם כי גר יהי' זרעך דייקא משנולד יצחק בארץ לא להם דייקא ולא בארץ מצרים:
ובספר אספקלריא המאירה (שמות) תירץ בשם ר' אלעזר ממיץ קושית הסמ"ג על אשר כתוב באזהרה שלא לשוב בדרך הזה עוד (דברים י"ז) ואיך הרבה גדולים וחכמים בישראל אשר עדיין יושבים ודרים שמה וגם הרמב"ם הלך להתיישב שם. שדוקא באותו דרך שבאו ממצרים אסור לשוב ולא בדרך אחר. וזהו דכתיב בדרך הזה דייק:
ובספר בני יששכר פי' הפסוק ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. עפ"י מש"כ הקדוש מהר"ש זצוק"ל בספר דן ידין שבאלו ב' שמות כס"ה בפ"ז יצאו ישראל ממצרים והם אתוון כס"ף זה"ב ע"כ. ואותיות השמות הללו מסוגלים לכוין בכ"י למו"מ ע"ש:
2
ג׳והצלתי אתכם מעבודתם. בספר ליקוטי מהרי"ל (ראה) כ' בשם זוה"ק. שרשב"י אמר לר' אלעזר הטעם הגלות שהי' דוקא במצרים, מחמת שהי' ישראל במעלה עליונה שלא יתקלקלו לכך הגלה הקב"ה הישראל למצרים שהמצרים הי' שונאים אותם למאוד ולא היו התחברות עמם ולא נתקלקלו:
ובספר הכוונת פי' הפסוק כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם. ע"ד שאז"ל כי יוסף העביר העם לערים כדי שלא יאמרו על ישראל שהם גרים כמותם וזהו בארץ לא להם בארץ שאינה של אותם שהם מחזיקים בה כי הלא ואת העם העביר לערים וא"כ אין זו חרפה כי גם זרעך יהי' שם:
ובספר הכוונת פי' הפסוק כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם. ע"ד שאז"ל כי יוסף העביר העם לערים כדי שלא יאמרו על ישראל שהם גרים כמותם וזהו בארץ לא להם בארץ שאינה של אותם שהם מחזיקים בה כי הלא ואת העם העביר לערים וא"כ אין זו חרפה כי גם זרעך יהי' שם:
3