טעמי המנהגים תק״טTa'amei HaMinhagim 509
א׳עוד טעם. למצות ד' כוסות. נגד ד' דברים טובים שהי' בישראל בהיותם במצרים שעי"ז נגאלו אבותינו ממצרים כמשארז"ל. בני יששכר בשם הרב הגדול החיד"א זלה"ה. וכתב שם ולפי"ז י"ל כוס ראשון זכרון שלא שינו את שמותם. בני ישראל עלו ובני ישראל נפקו. ע"כ מקדשין על כוס זה ומברכין מקדש ישראל. כוס ב' זכרון שלא שינוי את לשונם. הנה לשונינו נגביר ושפתינו אתנו להלל בפה ולשון ולספר הניסים והנפלאות אשר פעל הפועל ישועות. כוס ג' זכרון שהי' גדורים מן העריות. מברכין עליו ברהמ"ז. כי אם הלחם אשר הוא אוכל לישנא מעליא. כוס ד' זכרון שלא היו בהם דילטורין. ע"כ אומרים עליו לא לנו ד' וכו' למה יאמרו הגוים (דילטורא) אי' נא אלהיהם ע"ש:*ויזהר כ"א לשתות כוסו כולו בפעם ראשון כדי לצאת ידי חובתו בשתיית רביעית ואם לא יוכל לשתות כולו ישתה לכל הפחות רובו ואם ישאר משתייתו בכוסו יזהר להריק אותו הנשאר אל הקנקן דמוזג ממנו וא"חכ יחזור וימלא הכוס למען שלא יהא הבוס פגום. ויעשה כן לכל הארבע כוסות בכל פעם כשימזגם. ויש סומכין על התוספת לבדה מה שמוסיפין למזוז בו בכל פעם. מהרי"ל:
1