טעמי המנהגים נ״אTa'amei HaMinhagim 51
א׳טעם. שאומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד שהוא במזמור קט"ו. משום שאמרו חז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולכן אנחנו אומרים שנזכה לברך יה גם לעולם הבא. ב"י סי' נ"א. ועוד טעם. לשלשולי הללויה בתר הללויה. כל בו:*בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' נ"א כתב וז"ל גם שכתבי הגאונים ז"ל דבעינן לשלשולי הללויה בהדדי. אם אירע שענה קדיש או אמנים וכדומה בין המזמורים אחר ב"פ הללויה. יש לומר אח"כ שנית פעם א' הללויה השייך למזמור שמתחיל בו:
ובספר תורת האדם פי' בשם הזוהר הפסוק שברו על ה' אלהיו. אל תקרו שברו בנקודות שמאל. אלא בנקודות ימין. שצריך לשבר א"ע במסירת נפש עבור קוב"ה ושכינתי':
ובספר תורת האדם פי' בשם הזוהר הפסוק שברו על ה' אלהיו. אל תקרו שברו בנקודות שמאל. אלא בנקודות ימין. שצריך לשבר א"ע במסירת נפש עבור קוב"ה ושכינתי':
1
ב׳קונטרס אחרון
שהוא בן עוה"ב. בספר פורת יוסף כתב בשם הגאון מוהר"א מבראד דמה דאיתא בש"ס כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. היינו שאינו אומר רק ג"פ ולא יותר שאינו שונה בשביל חסרון כוונה. וע"ד שאמר הבעש"ט זלה"ה דהחוזר ושונה בשביל חסרון כוונה כאלו ח"ו ממעט במציאותו ית' כי אין לך דבר שלא יהא בו מציאות השם יתברך אפי' במחשבה חיצונית שם יש ג"כ ניצוצות קדושות ובאת המחשבה כדי להעלותה. ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא יורה שבפעם הראשון לא הי' שם שום מציאות השם והרי הוא מקצר במציאות השם גלל כן לא יאמר פעם שנית.
ובספר בנין יהושע פירש בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מרדכי מטשערנאביל זצוק"ל הזוהר בגין דאיהו חד איהו בלא וא"ו הה"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כי בכל הקפיטל של תהלה לדוד יש בכל פסוק וא"ו כמו ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וכן היא בכל הפסוקים. לבד מהפסוק הזה קרוב ה' לכל קוראיו אין שם וא"ו באמצע הפסוק. והענין הוא כי הוא"ו הוא ריבוי כי כל השבחים שבאשרי יכול האדם לומר גם לפני מלך בו"ד אך השבח של הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו. היינו לכל קוראיו בפעם אחת זה א"א למלך בו"ד דאם ארבעים אנשים יבקשו בפ"א כ"א מבוקשו זה יבקש פרנסה, וזה שיעזרוהו משונאיו וכדומה, א"א למלך שישמע לכולם בפ"א אבל הקב"ה יכול לשמוע מכל העולם את בקשותיהם בפ"א אף אם הם שונות זו מזו. ומשום זה לא כתיב וא"ו בהפסוק דקרוב ה' לכל קוראיו דלא שייך בזה שום ריבוי. וזהו פי' הזוה"ק בגין דאיהו חד איהו בלא וא"ו הה"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כלומר בגין דאיהו חד. אחד יחיד ומיוחד שרק הוא יכול לעשות דבר אשר מלך בו"ד אין ביכולתו לעשות זאת. איהו בלא וא"ו ומפרש מהו הדבר הה"ד קרוב ה' לכל קוראיו ביחד לכל אשר יקראוהו באמת:
ובספר תשב"ץ סי' רנ"ה כתב באשרי תמצא בכל פסוק לאחר האתנחתא וא"ו חוץ משני פסוקים חנון ורחום. וקרוב ה' שאין בהם וא"ו אחר האתנחתא וסימנך ח"ק בגימט' גיהנם ורמז לך שכל האומרו שלשה פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם:
ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' הפסוק רצון יראיו יעשה*ראיתי בכתבי הג' הק' המפורסם מהר"ש מבעלז זצוק"ל (פ' חוקת) שכ' וז"ל כשיש לאדם יראה ופחד מאתו יתברך אז ממילא הקב"ה עושה רצונו וחפצו וזה הוא אפי' ברחוק כמה מאות פרסאו' כשהצדיק מתפלל בביתו הקב"'ה עושה רצונו. ויש שצריך לבוא אל הצדיק כשיש התדבקות כח הסט"א חלילה אז הם צריכים לבוא אל הצדיק להסתכל בפניו כמו שידוע שיש נשמות שמזיקים בורחים מאתם אבל אין הצדיק צריך לעשות שום דבר רק הקב"ה עושה רצונו. וכך שמעתי ממורי ר' יצחק מלובלין שאמר על ותגזור אומר ויקם לך דמצינו דהמלאך נקרא עומד לשון קם וכשהצדיק אומר דבורים קדושים מאותן דבורים נבראו מלאכים וזה ותגזר אומר שתאמר דבורים קדושים ויקם לך יהא נברא מזה מלאכים ע"כ. ואם יש בפיו של הצדיק שיברא מלאכים מכ"ש שנעשה כל עניני עולם עפ"י דבוריו וא"צ לעשות שום עשי'. ולא כמו שיש אנשים שוטים שבעולם שמשתמשים בשמות הקדושים. וזה ידוע דהשורש של השמות הם ע"ב שמות הגם דיש שמות אין שיעור מ"מ השורש הם ע"ב והשם האחרון מע"ב שמות הוא מו"ם ומרומז שע"י שמות הקדושים נפרד מהאדם כל מום. ומרומז עוד שאם עושה ח"ו שלא על השלימות מתדבק בו כל מום כמבואר בספרים כו' והי' צדיקים שלא רצו אף להתפלל בעדם כלל וכלל שלא יטריחו עבורם להש"י וכך שמעתי שאבי זקני ר' אלעזר אבד"ק אמשטרדם פעם א' בא אצלו בן אחותו עם חולאת ר"ל ואמר לו שיעשה לו פעולה מחמת שהוא קרובו והשיב לו שכל ימיו לא התפלל אף בעדו רק הקב"ה מעצמו עושה רצונו וחפצו. הגם שאין בדור הללו כך מ"מ בזה צריך עכ"פ ליזהר מאד מאד כלא להשתמש חלילה בשמות הקדושים והבורא מעצמו בודאי יעשה רצונו. וע"ל בהשמטה לסעי' תרפ"א בד"ה ובספר: הכוונה כי לפעמים האדם מבקש ומתפלל על דבר שהוא לרצון לו והשי"ת צופה ומביט אחרית הדבר מראשיתו כי ברבות הימים יצמח מזה דבר שהוא לא טוב עכ"ז רצון יראיו יעשה תיכף. וגם אח"כ בבוא הדבר שהוא לא טוב גם אז ואת שועתם ישמע ויושיעם להפכו לטוב.
שהוא בן עוה"ב. בספר פורת יוסף כתב בשם הגאון מוהר"א מבראד דמה דאיתא בש"ס כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. היינו שאינו אומר רק ג"פ ולא יותר שאינו שונה בשביל חסרון כוונה. וע"ד שאמר הבעש"ט זלה"ה דהחוזר ושונה בשביל חסרון כוונה כאלו ח"ו ממעט במציאותו ית' כי אין לך דבר שלא יהא בו מציאות השם יתברך אפי' במחשבה חיצונית שם יש ג"כ ניצוצות קדושות ובאת המחשבה כדי להעלותה. ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא יורה שבפעם הראשון לא הי' שם שום מציאות השם והרי הוא מקצר במציאות השם גלל כן לא יאמר פעם שנית.
ובספר בנין יהושע פירש בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מרדכי מטשערנאביל זצוק"ל הזוהר בגין דאיהו חד איהו בלא וא"ו הה"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כי בכל הקפיטל של תהלה לדוד יש בכל פסוק וא"ו כמו ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וכן היא בכל הפסוקים. לבד מהפסוק הזה קרוב ה' לכל קוראיו אין שם וא"ו באמצע הפסוק. והענין הוא כי הוא"ו הוא ריבוי כי כל השבחים שבאשרי יכול האדם לומר גם לפני מלך בו"ד אך השבח של הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו. היינו לכל קוראיו בפעם אחת זה א"א למלך בו"ד דאם ארבעים אנשים יבקשו בפ"א כ"א מבוקשו זה יבקש פרנסה, וזה שיעזרוהו משונאיו וכדומה, א"א למלך שישמע לכולם בפ"א אבל הקב"ה יכול לשמוע מכל העולם את בקשותיהם בפ"א אף אם הם שונות זו מזו. ומשום זה לא כתיב וא"ו בהפסוק דקרוב ה' לכל קוראיו דלא שייך בזה שום ריבוי. וזהו פי' הזוה"ק בגין דאיהו חד איהו בלא וא"ו הה"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כלומר בגין דאיהו חד. אחד יחיד ומיוחד שרק הוא יכול לעשות דבר אשר מלך בו"ד אין ביכולתו לעשות זאת. איהו בלא וא"ו ומפרש מהו הדבר הה"ד קרוב ה' לכל קוראיו ביחד לכל אשר יקראוהו באמת:
ובספר תשב"ץ סי' רנ"ה כתב באשרי תמצא בכל פסוק לאחר האתנחתא וא"ו חוץ משני פסוקים חנון ורחום. וקרוב ה' שאין בהם וא"ו אחר האתנחתא וסימנך ח"ק בגימט' גיהנם ורמז לך שכל האומרו שלשה פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם:
ובשם הבעש"ט זי"ע שפי' הפסוק רצון יראיו יעשה*ראיתי בכתבי הג' הק' המפורסם מהר"ש מבעלז זצוק"ל (פ' חוקת) שכ' וז"ל כשיש לאדם יראה ופחד מאתו יתברך אז ממילא הקב"ה עושה רצונו וחפצו וזה הוא אפי' ברחוק כמה מאות פרסאו' כשהצדיק מתפלל בביתו הקב"'ה עושה רצונו. ויש שצריך לבוא אל הצדיק כשיש התדבקות כח הסט"א חלילה אז הם צריכים לבוא אל הצדיק להסתכל בפניו כמו שידוע שיש נשמות שמזיקים בורחים מאתם אבל אין הצדיק צריך לעשות שום דבר רק הקב"ה עושה רצונו. וכך שמעתי ממורי ר' יצחק מלובלין שאמר על ותגזור אומר ויקם לך דמצינו דהמלאך נקרא עומד לשון קם וכשהצדיק אומר דבורים קדושים מאותן דבורים נבראו מלאכים וזה ותגזר אומר שתאמר דבורים קדושים ויקם לך יהא נברא מזה מלאכים ע"כ. ואם יש בפיו של הצדיק שיברא מלאכים מכ"ש שנעשה כל עניני עולם עפ"י דבוריו וא"צ לעשות שום עשי'. ולא כמו שיש אנשים שוטים שבעולם שמשתמשים בשמות הקדושים. וזה ידוע דהשורש של השמות הם ע"ב שמות הגם דיש שמות אין שיעור מ"מ השורש הם ע"ב והשם האחרון מע"ב שמות הוא מו"ם ומרומז שע"י שמות הקדושים נפרד מהאדם כל מום. ומרומז עוד שאם עושה ח"ו שלא על השלימות מתדבק בו כל מום כמבואר בספרים כו' והי' צדיקים שלא רצו אף להתפלל בעדם כלל וכלל שלא יטריחו עבורם להש"י וכך שמעתי שאבי זקני ר' אלעזר אבד"ק אמשטרדם פעם א' בא אצלו בן אחותו עם חולאת ר"ל ואמר לו שיעשה לו פעולה מחמת שהוא קרובו והשיב לו שכל ימיו לא התפלל אף בעדו רק הקב"ה מעצמו עושה רצונו וחפצו. הגם שאין בדור הללו כך מ"מ בזה צריך עכ"פ ליזהר מאד מאד כלא להשתמש חלילה בשמות הקדושים והבורא מעצמו בודאי יעשה רצונו. וע"ל בהשמטה לסעי' תרפ"א בד"ה ובספר: הכוונה כי לפעמים האדם מבקש ומתפלל על דבר שהוא לרצון לו והשי"ת צופה ומביט אחרית הדבר מראשיתו כי ברבות הימים יצמח מזה דבר שהוא לא טוב עכ"ז רצון יראיו יעשה תיכף. וגם אח"כ בבוא הדבר שהוא לא טוב גם אז ואת שועתם ישמע ויושיעם להפכו לטוב.
2