טעמי המנהגים תק״יTa'amei HaMinhagim 510
א׳טעם. למה תקנו חז"ל נגד ד' לשונות של גאולה ד' כוסות יין דוקא הי' להם לתקן ד' מינים אחרים באכילה או באמירה ובסיפור נגד ד' לשונות הללו. אבל להיות שאמרו רז"ל יכולני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שחרב בית המקדש דכתיב שכורת ולא מיין היינו שאין להם דעת כשכור עברו ואין מעשי קטן כלום והאי דיצה"ר החזיק בנכסים אין מחזיקין בנכסי קטן (היינו מי שאין בו דעת) והנה הוא שעמדה לאבותינו במצרים בהגיע תור הגאולה הגם שהי' הקטרוג הללו עע"ז והללו וכו' כי הוא שעמדה בשעת הקטרוג עת שכרות הוא לנו קטנות הדע"ת ואין כאן דין ויכולני לפטור וכו' שנאמר שכורת ולא מיין ע"כ נגד ד' לשונות של גאולה התקינו חז"ל יי"ן המשכ"ר כי הוא שעמדה אין לסט"א טענת חזקה כי החזיק בנכסי קטן מבלי דעת ומעשיו אינו כלום כי בגלות נאמר שכורת ולא מיין.
1
ב׳ומטעם זה. אמרו חז"ל בימי הפורים חייב אדם לבסומי וכו' כי נתחייבו על שהשתחוו וכו' והי' הטענה להנצל וכו' עת שכרות וכו' שכורת ולא מיין. (בני יששכר) ומטעם זה המנהג כשאומרים והוא שעמדה לאבותינו אוחזין את הכוס כי הוא שעמדה לנו כנזכר לעיל. שם:
2
ג׳קונטרס אחרון
ויכולני לפטור. ובספר דבש לפי מערכת ש' אות כ"ב כתב בשם חכם אחד עפ"י מה שכתב הרמב"ם פכ"א דאישות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כך אין שלום בתוך הבית. וכיון דאנו יש לנו עם ה' יתברך כביכול דין אשה ובעלה כמ"ש רז"ל במדרשים א"כ החוטא שמקלקל בחטאו למעלה ח"ו פטור מפני התקנה ושלום הבית. וזה טעם אין שלום אמר ה' לרשעים דכשאין להם שלום חייבים ואין להם פטור מצד שלום הבית:
ובס' נועם מגדים (נצבים) כתב בשם הבעש"ט זי"ע מליצה עבור עם קדוש שכל מה שעושין סוף מעשה הוא לה'. גם העושק והאונאה הכל למען ה' שיחזיק בנו לתורה שיכבד שבת לישא בעול וצדקה. הרי כי הכל עשוי לשם שמים עכ"ד. וכתב שם דמה שהאשים דהמע"ה לרשע אשר לא זכר עשות חסד. דמשמע שאין בו רק זה שאינו עושה לפנים משוה"ד וחסידות ואח"ז סיפר שהוא רשע גמור. אך הכוונה שבכל הרשעיות לא הי' בו ניצוץ כוונה וזכרון לקדושה וחסד ע"ש.
ויכולני לפטור. ובספר דבש לפי מערכת ש' אות כ"ב כתב בשם חכם אחד עפ"י מה שכתב הרמב"ם פכ"א דאישות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כך אין שלום בתוך הבית. וכיון דאנו יש לנו עם ה' יתברך כביכול דין אשה ובעלה כמ"ש רז"ל במדרשים א"כ החוטא שמקלקל בחטאו למעלה ח"ו פטור מפני התקנה ושלום הבית. וזה טעם אין שלום אמר ה' לרשעים דכשאין להם שלום חייבים ואין להם פטור מצד שלום הבית:
ובס' נועם מגדים (נצבים) כתב בשם הבעש"ט זי"ע מליצה עבור עם קדוש שכל מה שעושין סוף מעשה הוא לה'. גם העושק והאונאה הכל למען ה' שיחזיק בנו לתורה שיכבד שבת לישא בעול וצדקה. הרי כי הכל עשוי לשם שמים עכ"ד. וכתב שם דמה שהאשים דהמע"ה לרשע אשר לא זכר עשות חסד. דמשמע שאין בו רק זה שאינו עושה לפנים משוה"ד וחסידות ואח"ז סיפר שהוא רשע גמור. אך הכוונה שבכל הרשעיות לא הי' בו ניצוץ כוונה וזכרון לקדושה וחסד ע"ש.
3