טעמי המנהגים תקי״טTa'amei HaMinhagim 519
א׳טעם. המרור. זכר לומררו את חייהם ועיקר המצוה היא בחזרת שתחלתו מתוק וסופו מר זכר לומררו את חייהם בפרך. תחלה בפ"רך ואח"כ בפרך ונוהגין לחזור אחר חסא אפי' לקנותו בדמים יקרים דשמא סימנא מילתא הוא כלומר לרמוז דחס רחמנא עלן ושמעתי דחסא הוא מה שאנו קורין זערזו"ך בלשון פולין.*כתב בספר רחמי האב מצוה לפרסם בליל התקדש חג פסח שלא יברכו הנשים ברכת אכילת מרור כי מיעוטא דמיעוטא המה שאוכלים כזית שלם ולא די שאינם מקיימים המצוה אלא מברכין ג"כ ברכה לבטלה ע"כ יברך בעה"ב ויכוין להוציא כולם:
בספר דרך פקודיך כתב וז"ל רוב האנשים במדינות הללו אוכלין תמכא (הנקרא חריי"ן) והנה הוא חריף וחזק מאד ואינם יכולים לאכול כזית. ואפי' מי שאוכל כזית אינו אוכל בבת אחת. ע"כ יש ליזהר בזה דהיינו מי שמשער בעצמו שלא יאכל כזית בבת אחת לא יברך דהוי ברכה לבטלה ע"ש. ובשו"ת חכם צבי סי' קי"ט כתב דמצוה מן המובחר בשלאטי"ן:
ובש"ע התניא סימן תפ"ו כתב וז"ל שיעור כזית הוא חצי ביצה. אמנם יש אומרים שהוא קצת פחות מכשליש ביצה (עי' מ"א שם בהתחלה) וכיון דמרור בזמן הזה דרבנן לכן יכול לסמוך על האומרים שהוא פחות מעט משליש ביצה. אבל לענין ברכה אחרונ' ובהמ"ז ששיעורו בכזית ספק ברכות להקל ולא יברך עד שיאכל כחצי ביצה ע"ש:
ובספר אמרי נועם להרב הצדיק הקדוש מאיר הורוויץ זצוק"ל אבד"ק דזיקוב תשובה ג' כתב בשם אא"ז הרב הצדיק הקדוש המפורסים מוהר"ר נפתלי מראפטשיץ זללה"ה שהי' אוכל מרור פחות מכזית ובירך עליו:
ושמעתי מאדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל שהרב הצדיק הקדוש מסטרעליסק זללה"ה אכל ג"כ דבר מיעוט מהמרור. גם שמעתי מאנשים יריאים ושלימים ששמעו מפיו הק' של הרב הצדיק הקדוש מהר"י מבעלז זצוק"ל שאמר בשם אביו הרב הצדיק הקדוש המפורסים זללה"ה שאנשים החלושים בטובעם יכולין לאכול דבר מיעוט ממרור ולברך עליו:
ובספר הואיל משה סימן ט' כתב שמעתי משמי' דגברא רבא הגאון הצדיק מצאנז זצוק"ל שהי' מחמיר ע"ע תמיד במצות מרור במס"נ לאכול החריי"ן בלתי נמלל ולעת זקנתו ותשות כחו הזהיר אותו הרופא שלא יעשה כן מחשש סכנה. ובשעת עשיית הסדר הי' הכל מוכן לפניו גם המרור כדרכו תמיד. ובהגיעו לקיום מצות המרור אחז המרור בידו ובירך עליו בשם ומלכות ובהגיעו לאמר וצונו סיים הברכה וצונו ושמרתם מאד לנפשותיכם והניחו מידו ולא אכל ע"כ. וכן שמעתי מאנשים נאמנים ששמעו כן מפי איש אחד ירא ד' שהי' אצלו בפסח וראה בעיניו שעשה כן: לבוש סי' תע"ג סעי' ה':
בספר דרך פקודיך כתב וז"ל רוב האנשים במדינות הללו אוכלין תמכא (הנקרא חריי"ן) והנה הוא חריף וחזק מאד ואינם יכולים לאכול כזית. ואפי' מי שאוכל כזית אינו אוכל בבת אחת. ע"כ יש ליזהר בזה דהיינו מי שמשער בעצמו שלא יאכל כזית בבת אחת לא יברך דהוי ברכה לבטלה ע"ש. ובשו"ת חכם צבי סי' קי"ט כתב דמצוה מן המובחר בשלאטי"ן:
ובש"ע התניא סימן תפ"ו כתב וז"ל שיעור כזית הוא חצי ביצה. אמנם יש אומרים שהוא קצת פחות מכשליש ביצה (עי' מ"א שם בהתחלה) וכיון דמרור בזמן הזה דרבנן לכן יכול לסמוך על האומרים שהוא פחות מעט משליש ביצה. אבל לענין ברכה אחרונ' ובהמ"ז ששיעורו בכזית ספק ברכות להקל ולא יברך עד שיאכל כחצי ביצה ע"ש:
ובספר אמרי נועם להרב הצדיק הקדוש מאיר הורוויץ זצוק"ל אבד"ק דזיקוב תשובה ג' כתב בשם אא"ז הרב הצדיק הקדוש המפורסים מוהר"ר נפתלי מראפטשיץ זללה"ה שהי' אוכל מרור פחות מכזית ובירך עליו:
ושמעתי מאדמו"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק"ל שהרב הצדיק הקדוש מסטרעליסק זללה"ה אכל ג"כ דבר מיעוט מהמרור. גם שמעתי מאנשים יריאים ושלימים ששמעו מפיו הק' של הרב הצדיק הקדוש מהר"י מבעלז זצוק"ל שאמר בשם אביו הרב הצדיק הקדוש המפורסים זללה"ה שאנשים החלושים בטובעם יכולין לאכול דבר מיעוט ממרור ולברך עליו:
ובספר הואיל משה סימן ט' כתב שמעתי משמי' דגברא רבא הגאון הצדיק מצאנז זצוק"ל שהי' מחמיר ע"ע תמיד במצות מרור במס"נ לאכול החריי"ן בלתי נמלל ולעת זקנתו ותשות כחו הזהיר אותו הרופא שלא יעשה כן מחשש סכנה. ובשעת עשיית הסדר הי' הכל מוכן לפניו גם המרור כדרכו תמיד. ובהגיעו לקיום מצות המרור אחז המרור בידו ובירך עליו בשם ומלכות ובהגיעו לאמר וצונו סיים הברכה וצונו ושמרתם מאד לנפשותיכם והניחו מידו ולא אכל ע"כ. וכן שמעתי מאנשים נאמנים ששמעו כן מפי איש אחד ירא ד' שהי' אצלו בפסח וראה בעיניו שעשה כן: לבוש סי' תע"ג סעי' ה':
1
ב׳קונטרס אחרון
המצוה היא בחזרת. כתב רבינו ירוחם יש שנהגו שלא לאכול חזרת קודם פסח. וכן הי' נוהג הרשב"א. לא שהי' אסור אלא שלא לשנות מנהג קדמונים עכ"ל. וכן נהגו אנשי מעשה שאין לאכול חזרת ביום א' של פסח כמו שנהגו בע"פ. עי' מטה משה אות תר"ג:
המצוה היא בחזרת. כתב רבינו ירוחם יש שנהגו שלא לאכול חזרת קודם פסח. וכן הי' נוהג הרשב"א. לא שהי' אסור אלא שלא לשנות מנהג קדמונים עכ"ל. וכן נהגו אנשי מעשה שאין לאכול חזרת ביום א' של פסח כמו שנהגו בע"פ. עי' מטה משה אות תר"ג:
2
ג׳שעשה כן. וכעת השגתי מכתב מהרב הה"ג מו"ה פנחס הלוי הורוויץ נ"י ראב"ד דק"ק קארוב ששמע מכמה חסידים שהי' בצאנז בשנה האחרונה קודם פטירתו שאמר קודם אכילת מרור. ידוע שאם יתנו לי כל חללי דעלמא לא אוכל לאכול כזית מרור. עכ"ז כיון שהוא מצוה נהי שהוא מצוה דרבנן הנני מס"נ ואוכל. ובירך על אכילת מרור ואכל. ואח"כ בעוה"ר הקיא תיכף ע"כ. והנה לדעתי מה שסיים אז וצונו ונשמרתם מאד לנפשותיכם והניחו מידו ולא אכל. בוודאי בשעת שהתחיל לברך הי' בדעתו לאכול את המרור. רק קודם שסיים את הברכה חשש לאזהרת הרופא שלא יאכל מחשש סכנה ע"כ בכדי שלא יהי' הברכה לבטלה סיים ונשמרתם מאד לנפשותיכם. וזה היה איזה שנים קודם פטירתו:
3