טעמי המנהגים תק״כTa'amei HaMinhagim 520
א׳טעם. שנהגו העם לעשות בליל פסח שלש מצות. זכר לשלש סאין שאמר מהרי שלש סאין ופסח הי'. ובציעתה זכר לקריעת ים סוף וירדן שנבקע בפסח.*כתב בספר ח"א כלל ק"ל וז"ל יניח את הג' מצות בקערה ויכסה אותם במכסה כמו בשבת ויו"ט ומה שנוהגין לכרוך המצות ומניחין המטפחות בין מצה למצה הוא מנהג בורות ע"כ. (ולא ראיתי לנהוג כן וגם שאלתי הרבה גדולים יראים ושלמים וכולם פה אחד שהמנהג לכרוך המצות ומניחין המטפחות בין מצה למצה):
וצריך לעשות מצוה בשלשתן ויקח גם מן המצה השלישי' שעדיין לא נעשה בה דבר ויבצע ממנה וכורך אותה בחזרת ומטבל בחרוסת ואוכל בלא ברכה זכר למקדש כהלל שכך הי' מנהגו של הלל. אבל אותן בני אדם שמניחין אותה שלימה עד למחר לברכת המוציא לא יפה הן עושין. וכן אמר ר"י הזקן משום אביו הואיל ושלשתן לשם מצוה תעשה מצוה בשלשתן. כל בו. כתב א"ר סי' תפ"ו סק"ד וז"ל ראיתי מבני עלי' היו מנשקים המצות והמרור וכל המצות בעת מצותן וכן סוכה בכניסתו ויציאתו וכן ד' מינין שבלולב והכל לחבב המצוה: דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס':
וצריך לעשות מצוה בשלשתן ויקח גם מן המצה השלישי' שעדיין לא נעשה בה דבר ויבצע ממנה וכורך אותה בחזרת ומטבל בחרוסת ואוכל בלא ברכה זכר למקדש כהלל שכך הי' מנהגו של הלל. אבל אותן בני אדם שמניחין אותה שלימה עד למחר לברכת המוציא לא יפה הן עושין. וכן אמר ר"י הזקן משום אביו הואיל ושלשתן לשם מצוה תעשה מצוה בשלשתן. כל בו. כתב א"ר סי' תפ"ו סק"ד וז"ל ראיתי מבני עלי' היו מנשקים המצות והמרור וכל המצות בעת מצותן וכן סוכה בכניסתו ויציאתו וכן ד' מינין שבלולב והכל לחבב המצוה: דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס':
1
ב׳קונטרס אחרון
זכר לשלש סאין. ואסור לטלטל בשבת ערב פסח המצות מצוה כיון דאסור באכילה מדרבנן ביום זה הוי מוקצה. אבל שאר מצה מותר לטלטל כיון שיכול ליתנה לעופות או לאינו ישראל או לתינוקות. משא"כ מצת מצוה שודאי אינו רוצה ליתנה להם. פרמ"ג סי' תמ"ד סק"א:
ובספר אלה המצות כתב ומנהגן של ישראל תורה הוא להיות כל א' יוליך כזית מצה של מצוה ואומרים עליו שהוא לשמירה בים וביבשה ואפי' בין האומות יש ששואלין בשביל כאב הראש ואומרים שהוא בדוק אצלם:
כתב בספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדל מרימנאב זצוק"ל דהמלאכים שבאו אצל אברהם לבקרו שהו אצלו יותר משבעה חדשים כי ביום הכפורים נמול ובשעת פטירתן היה פסח שאכלו מצות אצלו וע"ל בהשמטה לסעי' תתרנ"א:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שפי' המדרש צר הקב"ה קלסתר פנים של מרע"ה דומה לאברהם אבינו ע"ה ואמר למלאכים שרצו לקבל התורה הלא זה שאכלתם אצלו בשר בחלב. דלכאורה קשה דבפסוק נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר*בספר חסד לאברהם עין משפט נהר נ"א פי' ובן הבקר אשר עשה כי ביום שהלך אברהם אחר הבקר עם ישמעאל בנו ליטול ג' פרים ממקנה שלו הלך אחריו רפא"ל בנסתר. ולאחר שנטל ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן והי' משתדל ליקח השלישי. נדמה רפאל לפר חשוב וכשבא אברהם ליטלוהי' הפר נשמט עד שהוליכו לפתח מערה ונפתח פתח המערה. וכל זה בשליחותו של מקום וכשראה אדם וחוה קבורים שם והריח ריח ג"ע מיד ידע מעלת המקום וחמד להיות שם קבורתו. מיד נמסר הפר מאליו בידו של אברהם. ובהגיעו לאכלו לא מצא אלא שנים. והוצרך אברהם לברוא פר שלישי ע"י ספר יצירה [הערת המדפיס: בספר שלה"ק וישב כתב דמה שנוצר ע"י ספר יצירה אין טעון שחיטה וניקור ע"כ. וזה שיוסף הי' מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי כי הוא בודאי לא אמר שקר והם ודאי לא הי' חשודין על זה:] כדי שלא יצטער בסעודת אורחים שאם הי' חוזר אל המקנה הי' עובר זמן המאכל. וז"ש ובן הבקר אשר עשה ממש: ובכה"ג אין איסור. רק הטעם. דאסור באכילת בשר קודם חלב דבשר היא דין וחלב רחמים וקיי"ל תתאה גבר ע"כ כשאוכל מקודם בשר מתגבר ח"ו הדין. אבל כשאוכל מקודם חלב רחמים מתערין*בפי' הרמ"ז על הזוהר שהובא בסה"ק מק"מ פ' פנחס דרל"א כתב טעם זה בבב"ח: אולם ע"י שרצו המלאכים לנצח את התחתונים ויהי' שורת הלכה דעילאי גבר א"כ אדרבא עשו איסור מה שאכלו חלב קודם:
ובספר שפתי צדיקים (וירא) כתב דזה הטעם שאוכלים בחג השבועות חלב וחמאה ובשר. לזכרון שע"י שאכלו המלאכים אצל אברהם אבינו חלב ובן הבקר גרם למשה לקבל התורה:
ובמהר"ם שי"ף בדרושים פי' (אבות פ"ג) אם אין קמח אין תורה. אם לא נתן א"א ע"ה קמח לאורחים. אין תורה. ואם אין תורה שלמד אברהם אבינו תורה אפי' ע"ת לא הי' נותן קמח הכנסת אורחים:
ובספר גבולת בנימין פי' בשם גדול א' המדרש פליאה ע"פ (תהלים ע"ד) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. באדם בשביל דם נדה. עפ"י דאיתא במדרש שבשעת מתן תורה כשטענו המלאכים תנה הודך על השמים. והשיב להם משה שהם עברו על התורה שאכלו בשר בחלב אצל אברהם. וע"ז קשה הלא מתחלה אכלו חמאה וחלב ואח"כ בן הבקר. רק יש לתרץ עפ"י מה דאיתא בש"ע יו"ד שצריך להפסיק בנתיים באכילת פת בקינוח והדחה בשתייה. והם לא אכלו פת כדאי' במדרש ולחם לא הביא ששרה אמנו פירסה נדה. ועפי"ז יובן המדרש פליאה הנ"ל:
זכר לשלש סאין. ואסור לטלטל בשבת ערב פסח המצות מצוה כיון דאסור באכילה מדרבנן ביום זה הוי מוקצה. אבל שאר מצה מותר לטלטל כיון שיכול ליתנה לעופות או לאינו ישראל או לתינוקות. משא"כ מצת מצוה שודאי אינו רוצה ליתנה להם. פרמ"ג סי' תמ"ד סק"א:
ובספר אלה המצות כתב ומנהגן של ישראל תורה הוא להיות כל א' יוליך כזית מצה של מצוה ואומרים עליו שהוא לשמירה בים וביבשה ואפי' בין האומות יש ששואלין בשביל כאב הראש ואומרים שהוא בדוק אצלם:
כתב בספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר"ר מנחם מענדל מרימנאב זצוק"ל דהמלאכים שבאו אצל אברהם לבקרו שהו אצלו יותר משבעה חדשים כי ביום הכפורים נמול ובשעת פטירתן היה פסח שאכלו מצות אצלו וע"ל בהשמטה לסעי' תתרנ"א:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל שפי' המדרש צר הקב"ה קלסתר פנים של מרע"ה דומה לאברהם אבינו ע"ה ואמר למלאכים שרצו לקבל התורה הלא זה שאכלתם אצלו בשר בחלב. דלכאורה קשה דבפסוק נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר*בספר חסד לאברהם עין משפט נהר נ"א פי' ובן הבקר אשר עשה כי ביום שהלך אברהם אחר הבקר עם ישמעאל בנו ליטול ג' פרים ממקנה שלו הלך אחריו רפא"ל בנסתר. ולאחר שנטל ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן והי' משתדל ליקח השלישי. נדמה רפאל לפר חשוב וכשבא אברהם ליטלוהי' הפר נשמט עד שהוליכו לפתח מערה ונפתח פתח המערה. וכל זה בשליחותו של מקום וכשראה אדם וחוה קבורים שם והריח ריח ג"ע מיד ידע מעלת המקום וחמד להיות שם קבורתו. מיד נמסר הפר מאליו בידו של אברהם. ובהגיעו לאכלו לא מצא אלא שנים. והוצרך אברהם לברוא פר שלישי ע"י ספר יצירה [הערת המדפיס: בספר שלה"ק וישב כתב דמה שנוצר ע"י ספר יצירה אין טעון שחיטה וניקור ע"כ. וזה שיוסף הי' מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי כי הוא בודאי לא אמר שקר והם ודאי לא הי' חשודין על זה:] כדי שלא יצטער בסעודת אורחים שאם הי' חוזר אל המקנה הי' עובר זמן המאכל. וז"ש ובן הבקר אשר עשה ממש: ובכה"ג אין איסור. רק הטעם. דאסור באכילת בשר קודם חלב דבשר היא דין וחלב רחמים וקיי"ל תתאה גבר ע"כ כשאוכל מקודם בשר מתגבר ח"ו הדין. אבל כשאוכל מקודם חלב רחמים מתערין*בפי' הרמ"ז על הזוהר שהובא בסה"ק מק"מ פ' פנחס דרל"א כתב טעם זה בבב"ח: אולם ע"י שרצו המלאכים לנצח את התחתונים ויהי' שורת הלכה דעילאי גבר א"כ אדרבא עשו איסור מה שאכלו חלב קודם:
ובספר שפתי צדיקים (וירא) כתב דזה הטעם שאוכלים בחג השבועות חלב וחמאה ובשר. לזכרון שע"י שאכלו המלאכים אצל אברהם אבינו חלב ובן הבקר גרם למשה לקבל התורה:
ובמהר"ם שי"ף בדרושים פי' (אבות פ"ג) אם אין קמח אין תורה. אם לא נתן א"א ע"ה קמח לאורחים. אין תורה. ואם אין תורה שלמד אברהם אבינו תורה אפי' ע"ת לא הי' נותן קמח הכנסת אורחים:
ובספר גבולת בנימין פי' בשם גדול א' המדרש פליאה ע"פ (תהלים ע"ד) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. באדם בשביל דם נדה. עפ"י דאיתא במדרש שבשעת מתן תורה כשטענו המלאכים תנה הודך על השמים. והשיב להם משה שהם עברו על התורה שאכלו בשר בחלב אצל אברהם. וע"ז קשה הלא מתחלה אכלו חמאה וחלב ואח"כ בן הבקר. רק יש לתרץ עפ"י מה דאיתא בש"ע יו"ד שצריך להפסיק בנתיים באכילת פת בקינוח והדחה בשתייה. והם לא אכלו פת כדאי' במדרש ולחם לא הביא ששרה אמנו פירסה נדה. ועפי"ז יובן המדרש פליאה הנ"ל:
2
ג׳תעשה מצוה בשלשתן ופעם אחד שלח הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר יצחק אייזק מזידיטשוב את בניו להרב הצדיק הקדוש מדזיקוב זללה"ה וציוה להם לשאול אותו למה בתפילין מניחין ארבע פרשיות. וכן בציצית עושים ארבע ציצית. וגם בלולב לוקחים ארבע מינים. וגם בכוסות של פסח צריכין לשתות ארבע כוסות. ומצות אין מניחין אלא שלשה. וכשבאו אצלו שאלו אותו שאלה זו. ותירץ להם הלא גם במצות בשביל זה שוברין מצה אחת לשנים ונמצא הם ג"כ ארבע ע"כ. וכבר אמרז"ל אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד והם מקדשים שמו ית' בכל הדיבורים והמאמרים וממשיכין קדושה בכל עניניהם:
ויזהר משבירך על אכילת מצה ועל אכילת מרור שלא יסיח בדבר שאינו מענין עד שיאכל גם כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה ומרור גם לכריכה זו וצריך הסיבה ואין נוהגין לטובלו בחרוסת. לבוש סי' תע"ה סעי' ו'.
ויזהר משבירך על אכילת מצה ועל אכילת מרור שלא יסיח בדבר שאינו מענין עד שיאכל גם כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה ומרור גם לכריכה זו וצריך הסיבה ואין נוהגין לטובלו בחרוסת. לבוש סי' תע"ה סעי' ו'.
3