טעמי המנהגים תקכ״בTa'amei HaMinhagim 522
א׳טעם. הטיבול ראשון. משום היכרא לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם הסעודה והתינוקות ישאלו ע"ז. עיין רש"י פסחים דף קי"ד ע"א דאי לא הי' מטבל אלא השני במרור לא הי' ניכר דהוי משום מצוה אלא כדרך בני אדם לטבול תוך הסעודה ע"כ תקנו לטבל קודם הסעודה דבזה מרמזין שאין הטיבול בא מחמת הסעודה והוא סי' לטיבול השני שהוא ג"כ שלא מחמת הסעודה אלא מצות חכמים. ט"ז סי' תע"ג ס"ק ז' ובטיבול ראשון יאכל פחות מכזית דאם יאכל כזית יהי' ספק אם יברך ברכה אחרונה. ואם אירע שאכל כזית לא יברך ברכה אחרונה. מ"א סי' תע"ג ס"ק י"ח ועי' מחצית השקל שם:
1
ב׳טעם. שטובלין הכרפס במי מלח. מפני שכרפ"ס עולה ש' שהוא שמו אלהים במילואו וכדי להמתיק מדת אלהים שהוא מדת הדין טובלין במי מלח שהמים הם מסטרא דחסד והמלח מסטרא דדינא כמבואר ברקנ"ט. מטה אהרן:
2
ג׳קונטרס אחרון
שטובלין הכרפס במי מלח. (בסדר הגדה כ"י) להגאון הקדוש המפורסים מהר"ש מבעלז זצוק"ל שכ' וז"ל דהנה על כל הד' קשיות של מה נשתנה יש תירוצים כמבואר ולמה מטבילין המרור בחרוסת זכר לאשה ובעלה שהי' דורסים בחומר ובלבנים. אלא שצריך טעם למה מטבילין הכרפס במים מלוחים בשלומא האכילה של כרפס זכר לששים רבוא שעבדו עבודת פרך. רק למה מטבילין. רק דאי' במדרש דבעת שצוה ה' לעשות הפסח הי' מוציא ריח מג"ע והשבט לוי שהי' מהולים הי' רשאים לעשות הפסח אבל כללות ישראל לא היו מהולים. ותיכף כשבאו אל משה והריחו הריח של פסח ואמרו שרצונם לעשות הפסח ואמר להם שכתוב בתורה כל ערל לא יאכל בו אז תיכף מלו א"ע. וזה מצינו (פסחים צ"ב ע"א) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך טבילה. ובמצרים לא הי' אלא הנילוס והלכו כל הששים רבוא אל הנילוס ומרוב העם הי' נעכר המים ונקרא מים מלוחים מים עכורים. ולכן טובלין הכרפס במי מלח שמרמז לששים רבוא ולמים מלוחים שבאו כולם אל הנילוס לטבול עצמן.
שטובלין הכרפס במי מלח. (בסדר הגדה כ"י) להגאון הקדוש המפורסים מהר"ש מבעלז זצוק"ל שכ' וז"ל דהנה על כל הד' קשיות של מה נשתנה יש תירוצים כמבואר ולמה מטבילין המרור בחרוסת זכר לאשה ובעלה שהי' דורסים בחומר ובלבנים. אלא שצריך טעם למה מטבילין הכרפס במים מלוחים בשלומא האכילה של כרפס זכר לששים רבוא שעבדו עבודת פרך. רק למה מטבילין. רק דאי' במדרש דבעת שצוה ה' לעשות הפסח הי' מוציא ריח מג"ע והשבט לוי שהי' מהולים הי' רשאים לעשות הפסח אבל כללות ישראל לא היו מהולים. ותיכף כשבאו אל משה והריחו הריח של פסח ואמרו שרצונם לעשות הפסח ואמר להם שכתוב בתורה כל ערל לא יאכל בו אז תיכף מלו א"ע. וזה מצינו (פסחים צ"ב ע"א) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך טבילה. ובמצרים לא הי' אלא הנילוס והלכו כל הששים רבוא אל הנילוס ומרוב העם הי' נעכר המים ונקרא מים מלוחים מים עכורים. ולכן טובלין הכרפס במי מלח שמרמז לששים רבוא ולמים מלוחים שבאו כולם אל הנילוס לטבול עצמן.
3