טעמי המנהגים תקכ״טTa'amei HaMinhagim 529
א׳טעם. המנהג שהתינוקות חוטפין האפיקומן בליל פסח. שעל ידי זה לא ישנו ויתעוררו לשאול וזה שאמרו בש"ס פסחים דף ק"ט ע"א חוטפין מצה בליל פסחים.*ונוהגין לנקוב חתיכות האפיקומן ולתלותו ויכול לנקבו אף בפסח דלא כיש מחמירין. מ"א סי' ת"ק סק"ז. כתב בשו"ת שבות יעקב ח"ג שאלה נ"ב וז"ל ובקיצור שני לוחות הברית כתב שאין לעשות כן שהוא ביזוי אוכלין. ולא ידעתי מה ביזוי יש בזה ומעולם ראיתי מרבותי ואבותי שנוהגין כן ואין כאן ביזוי מצוה וזכרון ליציאת מצרים ע"ש: חק יעקב סי' תע"ב ס"ק ב':
1
ב׳קונטרס אחרון
ויתעוררו לשאול. הנה החילוק שבין שאלת הבן חכם להבן רשע. כי מה שאמר הבן חכם אתכם ולא אותנו אין בזה מוציא עצמו מן הכלל. כיון שאמר אלהינו. אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן אמר אתכם. מטה משה אות תרל"ז בשם ר' צדקיה ז"ל:
ובסדר הגדה להגאון הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל כ"י פי' מש"כ בעל הגדה ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח. היינו כל הלכות הפסח עד אין מפטירין אחר הפסח ואז ממילא יהי' לו תירוצים על כל שאלותיו כשמודיעים לו כל הלכות הפסח. שזאת המשנה של אין מפטירין הוא סוף המשנה של כל הלכות פסח:
עוד שם וז"ל הנה אצל שאלת בן רשע כתיב ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כו' לא הי' נגאל. וקשה דלשון ואמור לו משמע שמדבר לנוכח. ולשון לי ולא לו משמע שמדבר בנסתר. עפ"י מה דאיתא בגמ' (שבועות ל"ו ע"א) בההוא מרבנן דהוה יתיב קמי' דר"כ ויתיב וקאמר שאחד שאל לחבירו פי' של הפסוק יחתך ויסחך מאוהל וכו' ואמר לו ר"כ שלא יאמר בל' נוכח דבשלמא כשאדם אומר תהלים מתפלל להשי"ת אבל כשאדם מדבר עם חבירו צריך לומר בנסתר. וכאן בעל הגדה לא הי' רוצה לומר לו ולא לך מחמת שלא שכיח אצל ישראל בן רשע חלילה ולכך כתיב לי ולא לו בנסתר:
ויתעוררו לשאול. הנה החילוק שבין שאלת הבן חכם להבן רשע. כי מה שאמר הבן חכם אתכם ולא אותנו אין בזה מוציא עצמו מן הכלל. כיון שאמר אלהינו. אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן אמר אתכם. מטה משה אות תרל"ז בשם ר' צדקיה ז"ל:
ובסדר הגדה להגאון הקדוש מהר"ש מבעלז זצוק"ל כ"י פי' מש"כ בעל הגדה ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח. היינו כל הלכות הפסח עד אין מפטירין אחר הפסח ואז ממילא יהי' לו תירוצים על כל שאלותיו כשמודיעים לו כל הלכות הפסח. שזאת המשנה של אין מפטירין הוא סוף המשנה של כל הלכות פסח:
עוד שם וז"ל הנה אצל שאלת בן רשע כתיב ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כו' לא הי' נגאל. וקשה דלשון ואמור לו משמע שמדבר לנוכח. ולשון לי ולא לו משמע שמדבר בנסתר. עפ"י מה דאיתא בגמ' (שבועות ל"ו ע"א) בההוא מרבנן דהוה יתיב קמי' דר"כ ויתיב וקאמר שאחד שאל לחבירו פי' של הפסוק יחתך ויסחך מאוהל וכו' ואמר לו ר"כ שלא יאמר בל' נוכח דבשלמא כשאדם אומר תהלים מתפלל להשי"ת אבל כשאדם מדבר עם חבירו צריך לומר בנסתר. וכאן בעל הגדה לא הי' רוצה לומר לו ולא לך מחמת שלא שכיח אצל ישראל בן רשע חלילה ולכך כתיב לי ולא לו בנסתר:
2