טעמי המנהגים תקס״זTa'amei HaMinhagim 567
א׳טעם. שאין נושאין כפיהם אלא ביו"ט. לפי שהרגלים הם ימי דין כמ"ש רז"ל (ר"ה דף ט"ו) בארבעה פרקים העולם נידון וכו' ואז הוא עת מסי' פתקין כל אחד בדידיה. וידוע דקודם מסי' הפתקין יתכן לחזור ולהפכו לטוב. ולכך הכהנים נושאים כפיהם ויהפוך ד' הקללה לברכה.*ולשון חז"ל לעלות לדוכן וכן הוא לשונות כל הפוסקים ז"ל וכן הוא לשון הבריות. על שם הדוכן. והוא עליה מסוימת שם שיש בה זכרון מהמעלות שהי' בבית המקדש תובב"א לכהנים ולוים וכתיב בתורה הק' בהעלותך. על שם מעלה שהי' לפני המנורה שהי' הכהן עומד עליה. ונכון שתהי' גבוה ג' טפחים ובדיעבד ובפרט במקובצים עשרה באיזה בית דירה שאין שם שום מדריגה לעלות רק עומדים על הקרקע פשיטא שאין קפידא בזה. אך לכתחלה מצוה מן המובחר לעלות על מדריגה וכשיש כהנים הרבה נראה כל שקצתם עולים על מדריגה די. וכן ב' או אולי גם א' די בו לעלות גם למדת חסידות. אשל אברהם סי' קכ"ח: ישמח משה פ' נשא:
1
ב׳קונטרס אחרון
הכהן עומד עליה. ובספר זכרון כתב מה שאנחנו קורין דוכן יש אומרים שם איצטבא שהוא לשון בימה לפי שהכהנים עומדים במקום גבוה. וי"א שהוא על פי תרגום על פסוק שאו ידיכם קודש. טולי ידיכון כהניא על דוכן קודשא:
הכהן עומד עליה. ובספר זכרון כתב מה שאנחנו קורין דוכן יש אומרים שם איצטבא שהוא לשון בימה לפי שהכהנים עומדים במקום גבוה. וי"א שהוא על פי תרגום על פסוק שאו ידיכם קודש. טולי ידיכון כהניא על דוכן קודשא:
2