טעמי המנהגים תקע״אTa'amei HaMinhagim 571
א׳עוד טעם. מפני שכל אחד מישראל הי' עסוק בקציר שלו והיו מפוזרים כל א' בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלייתם לרגל.*ואם שכח לברך ולספור באחד מן הימים לא יספור משם ואילך בברכה. דספירת שבעה שבועות תמימות בעינן והאי ליכא דהא חסר חד יומא וסופר שאר הימים בלא ברכה. אבל אם נזכר ביום מחרתו יספור ביום בלא ברכה ומשם ואילך כל הימים בברכה דאקרי שפיר תמימות הואיל ולא דילג לספור אחד מן הימים לגמרי. לבוש סי' תפ"ט סעי' ח':
ובספר התניא סי' נ' כתב וז"ל מצאתי לגאונים ז"ל מאן דאשתלי ולא בריך על ספירת העומר לילה הראשון מברך בליל שני ואומר דאיתמל הוה חד בעומרא ויומא דין תרין בעומרא ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר דאמרינן מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי. ועוד כיון דקא מני שני ושלישי לא נפיק מכלל תמימות ע"ש:
וה"ר דוד אבודרהם כתב וז"ל וכתב בה"ג שאם הפסיק יום א' ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעינן תמימות. ואינו נראה לר"י דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא. וכן כתב הרא"ש אם לא ספר בלילה לא יספור ביום בברכה אבל בלא ברכה הרשות בידו. ואם שכח ולא מנה לא בלילה ולא ביום ימנה בלילה של אחריו ויאמר היום כך ואתמול כך בברכ' אחת כי ספירת ימים אין מעכבות זו את זו ע"ש: שם:
ובספר התניא סי' נ' כתב וז"ל מצאתי לגאונים ז"ל מאן דאשתלי ולא בריך על ספירת העומר לילה הראשון מברך בליל שני ואומר דאיתמל הוה חד בעומרא ויומא דין תרין בעומרא ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר דאמרינן מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי. ועוד כיון דקא מני שני ושלישי לא נפיק מכלל תמימות ע"ש:
וה"ר דוד אבודרהם כתב וז"ל וכתב בה"ג שאם הפסיק יום א' ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעינן תמימות. ואינו נראה לר"י דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא. וכן כתב הרא"ש אם לא ספר בלילה לא יספור ביום בברכה אבל בלא ברכה הרשות בידו. ואם שכח ולא מנה לא בלילה ולא ביום ימנה בלילה של אחריו ויאמר היום כך ואתמול כך בברכ' אחת כי ספירת ימים אין מעכבות זו את זו ע"ש: שם:
1
ב׳קונטרס אחרון
בלא ברכה. ובספר ברכי יוסף סי' תפ"ט אות י"ט כתב בשם הרב מקראי קודש דאם שכח לספור יכול לעבור לפני התיבה ולברך ולספור להוציא אחרים ע"ש. ועי' חק יוסף שם ס"ק י"ז שגם דעתו כן הוא. ועי' שערי תשובה שם סק"כ. ועי' פר"ח שם סעי' ח':
ובספר ארחות חיים שם אות ח' כ' בשם ס' מאורי אור על מש"כ באו"ח שם סעי' א' דביום הראשון אומר היום יום אחד. דמסתברא שאם אמר יום ראשון יום שני וכו' שיוצא. ואדרבה ניחא לשון ראשון בהתחלת היום. דיום א' משמע למחר. כמו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ונראה דנקטי ימי הבריאה שנזכר יום אחד ומיוסד על התורה מזוקק שבעתים מ"ט שערי בינה. וכמו מ"ט ימי הספירה וסגי ברמז חד עכ"ל:
אם טעה הש"צ בספירה והזכירו אחר לומר כהוגן אם האחר לא אמר היום כך וכך. רק כך וכך יכול לספור בברכה אבל אם אמר היום כך וכך חוזר לספור בלא ברכה. מ"א סי' תפ"ט סק"ט:
בלא ברכה. ובספר ברכי יוסף סי' תפ"ט אות י"ט כתב בשם הרב מקראי קודש דאם שכח לספור יכול לעבור לפני התיבה ולברך ולספור להוציא אחרים ע"ש. ועי' חק יוסף שם ס"ק י"ז שגם דעתו כן הוא. ועי' שערי תשובה שם סק"כ. ועי' פר"ח שם סעי' ח':
ובספר ארחות חיים שם אות ח' כ' בשם ס' מאורי אור על מש"כ באו"ח שם סעי' א' דביום הראשון אומר היום יום אחד. דמסתברא שאם אמר יום ראשון יום שני וכו' שיוצא. ואדרבה ניחא לשון ראשון בהתחלת היום. דיום א' משמע למחר. כמו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ונראה דנקטי ימי הבריאה שנזכר יום אחד ומיוסד על התורה מזוקק שבעתים מ"ט שערי בינה. וכמו מ"ט ימי הספירה וסגי ברמז חד עכ"ל:
אם טעה הש"צ בספירה והזכירו אחר לומר כהוגן אם האחר לא אמר היום כך וכך. רק כך וכך יכול לספור בברכה אבל אם אמר היום כך וכך חוזר לספור בלא ברכה. מ"א סי' תפ"ט סק"ט:
2