טעמי המנהגים תקפ״דTa'amei HaMinhagim 584
א׳טעם. שנוהגים לומר שיר השירים בשבת של חה"מ. מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים. ובסוכות קהלת. מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת ולשמחה מה זו עושה. ובשבועות רות. דאיתא בילקוט רות רמז תתקצ"ו מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני כו'. מ"א סי' ת"צ ס"ק ח'. ונוהגין לומר ביום ב' דשבועות כי עיקר נתינת התורה בז' הי'. עי' מ"א ר"ס תצ"ד ופ"מ סי' ת"צ סק"ח:
1
ב׳קונטרס אחרון
שיר השירים בשבת של חוה"מ.*בספר מעשה רב להגר"א אות קע"ד כתב שהי' מקפיד על הנוהג בחוה"מ מנהג חול כמו האומרים במוצאי יו"ט לחוה"מ (גוט וואך) ע"כ. ושמעתי אומרים מועד טוב. ואם חל אחרון של פסח בשבת אז אומר בו שיר השירים. וכן אם חל שמיני של סוכות בשבת אז אומר בו קהלת. הגהות מנהגים:
שיר השירים בשבת של חוה"מ.*בספר מעשה רב להגר"א אות קע"ד כתב שהי' מקפיד על הנוהג בחוה"מ מנהג חול כמו האומרים במוצאי יו"ט לחוה"מ (גוט וואך) ע"כ. ושמעתי אומרים מועד טוב. ואם חל אחרון של פסח בשבת אז אומר בו שיר השירים. וכן אם חל שמיני של סוכות בשבת אז אומר בו קהלת. הגהות מנהגים:
2
ג׳ביום ג' שהוא א' של חוה"מ קורין קדש. וביום ב' של חוה"מ קורין אם כסף תלוה. ביום ג' של חוה"מ קורין פסל לך. ביום ד' של חוה"מ קורין במדבר סיני שבפ' בהעלותך. ושבת של חוה"מ לעולם קורין פ' פסל לך אפי' הוא יום א' של חוה"מ ואפי' בחוה"מ של סוכות. לפי שבפ' זו יש בה ג"כ מענין שבת וגם מענין חוה"מ שנא' שם את חג המצות תשמור שבעת ימים מכאן למדו חכמים לאסור בעשיית מלאכה בחוה"מ. אלא שבשבת מתחילין מן ראה אתה כדי שיוכלו לקרות ז' קרואים. כ"א כשחל פסח ביום ה' שאז קורין בשבת שהוא יום א' של חוה"מ פ' ראה אתה שהיא פסל. קורין ביום ב'. ג'. ד'. קדש. בכספא. במדברא.
ואם טעה והחליף פ' יום א' מהם בפרשת יום חבירו יצא כמו שנתבאר בסי' ס"ד לענין סדר פרשיות של ק"ש. ש"ע הרב סי' ת"צ סעי' ח' ט':
ועי' פ"מ שם סק"ג דכתב וז"ל עפר"ח בשם הריק"ש ז"ל אם טעה ושינה הסדר קורין ביום שלאחריו פ' שדילג כמו שמע והי' בסי' ס"ד והיינו בד' ימי חוה"מ. ומשמע הא ביו"ט אם טעה וקרא בא' שור או כו' קורא בשני ג"כ שור כו' וא"י למה:
ובספר ארחות חיים שם אות ו' כ' בשם ספר יפה ללב בעובדא שקרה בביהמ"ד בשנה שחל פסח ביום ה' שקראו ביום א' של חוה"מ שחל להיות בשבת פסל. וביום א' מהשבוע שהוא יום ב' של חוה"מ קראו בכספא במקום קדש כסדר שאר שנים שחל פסח בשאר הימים חוץ מיום ה'. וגם ביום של אחריו יום ג' מחוה"מ עמדו בטעותם וחזרו וקראו פסל כשאר שנים שקורין פסל ביום ג' דחוה"מ והשאלה אם קורין ביום הששי של חג שהוא יום ד' דחוה"מ קדש שלא קראו כלל עם במדברא שהוא מסדר היום. והעלה שם שיקראו במדברא לבד. ופ' קדש אין לה חשלומין. וסיים דטוב ונכון שאחר גמר הקריאה בס"ת בסדר חובת היום שהוא במדברא וגללו את הס"ת יקראו פ' קדש בחומש שלא לאבד קריאתו מכל וכל מיחידי הקהל ההוא:
ואם טעה והחליף פ' יום א' מהם בפרשת יום חבירו יצא כמו שנתבאר בסי' ס"ד לענין סדר פרשיות של ק"ש. ש"ע הרב סי' ת"צ סעי' ח' ט':
ועי' פ"מ שם סק"ג דכתב וז"ל עפר"ח בשם הריק"ש ז"ל אם טעה ושינה הסדר קורין ביום שלאחריו פ' שדילג כמו שמע והי' בסי' ס"ד והיינו בד' ימי חוה"מ. ומשמע הא ביו"ט אם טעה וקרא בא' שור או כו' קורא בשני ג"כ שור כו' וא"י למה:
ובספר ארחות חיים שם אות ו' כ' בשם ספר יפה ללב בעובדא שקרה בביהמ"ד בשנה שחל פסח ביום ה' שקראו ביום א' של חוה"מ שחל להיות בשבת פסל. וביום א' מהשבוע שהוא יום ב' של חוה"מ קראו בכספא במקום קדש כסדר שאר שנים שחל פסח בשאר הימים חוץ מיום ה'. וגם ביום של אחריו יום ג' מחוה"מ עמדו בטעותם וחזרו וקראו פסל כשאר שנים שקורין פסל ביום ג' דחוה"מ והשאלה אם קורין ביום הששי של חג שהוא יום ד' דחוה"מ קדש שלא קראו כלל עם במדברא שהוא מסדר היום. והעלה שם שיקראו במדברא לבד. ופ' קדש אין לה חשלומין. וסיים דטוב ונכון שאחר גמר הקריאה בס"ת בסדר חובת היום שהוא במדברא וגללו את הס"ת יקראו פ' קדש בחומש שלא לאבד קריאתו מכל וכל מיחידי הקהל ההוא:
3
ד׳כי עיקר נתינת התורה בז' הי'. בספר קדושת לוי תירוץ על מה שהק' המ"א סי' תצ"ד דהאיך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתינו הרי קיי"ל דבשבעה בסיון נתנה התורה. משום דעיקר היה ההכנה והקולות וברקים דהי' ביום ששי בסיון וזה נקרא אצלינו מתן תורה:
4