טעמי המנהגים תקפ״זTa'amei HaMinhagim 587
א׳טעם. שמזכירין נשמות באחרון של ימים טובים. לפי שאחת מעשרה ניסים שהיו במקדש הוא שכל ישראל היו נכנסים לבית המדרש ג"פ בשנה בחג המצות. ובחנ השבועות. ובחג הסוכות. והיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וזה הי' נגד טבע והענין הוא כך כי כל רגל ורגל היו באים נשמת אברהם יצחק ויעקב לבהמ"ק של מעלה עם כל נשמת הצדיקים והמקדש של מטה הי' מסתלק והי' הבהמ"ק של מעלה יורדת למטה*בספר זרע קודש להרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק"ל (תצא) כתב על משארז"ל שלעתיד יהי' יורד משמים ביהמ"ק בנין בנוי בשלימות. להבין למה זה ירד בנוי ולא ישלח מלאכים לעוה"ז לבנות כאן. רק הדבר שכביכול ית' בונה ירושלים בבחי' הזאת בהסתר מאד משום מלאך ושרף רק עין לא ראתה אלקים זולתיך. וביהמ"ק שלעתיד יהי' בלי שיעור וערך ומכל שורה ושורה של הבנין ומכל לבינה ולבינה יתנוצץ ויאיר אור המצוה שנבנה עי"ז ויתנוצץ ויאיר בכ"א אותיות אנכי ה' אלהיך: ומקדש של מעלה הוא רוחני ולכן הי' יכול לקבל כל כלל ישראל ולכן עכשיו שחרב הבית בעינינו צריכין אנו להזכיר נשמות אבותינו הקדושים בכל רגל ורגל כדי שיהיה זכותם עומדת לנו ולזרעינו לעד אמן. קב הישר פ' פ"ו בשם מהר"י ז"ל. וכשמזכיר נשמות לא יאמר בעבור שאני נודר צדקה בעד הזכרת נשמתם (רק יאמר בעבור שאתן כו') שמא ח"ו יעכב בתשלומי הנדר שנדר ואז יהפך אליו אותו הנשמה שנדר צדקה בעבורו למקטרג. שם:
1
ב׳קונטרס אחרון
ובחג הסוכות. כתב לו ידי"נ הרב הה"ג בנש"ק מו"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א אבד"ק פלונסק בשם אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל. טעם. שלא נתחייבו ישראל לעלות לרגל ביו"ט דר"ה. עפ"י מה שאמז"ל (ר"ה כ"ו ע"א) בשופר כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. א"כ בכל מקום שהיו בנ"י שרויין ע"י מצות שופר היו כבפנים ולא הוצרכו לעלות לרגל להיות בפנים. כיון דגם בחוץ הוי כבפנים כיון דלזכרון הוא:
ובחג הסוכות. כתב לו ידי"נ הרב הה"ג בנש"ק מו"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א אבד"ק פלונסק בשם אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל. טעם. שלא נתחייבו ישראל לעלות לרגל ביו"ט דר"ה. עפ"י מה שאמז"ל (ר"ה כ"ו ע"א) בשופר כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. א"כ בכל מקום שהיו בנ"י שרויין ע"י מצות שופר היו כבפנים ולא הוצרכו לעלות לרגל להיות בפנים. כיון דגם בחוץ הוי כבפנים כיון דלזכרון הוא:
2
ג׳והמקדש של מטה הי' מסתלק. בספר דברי יחזקאל פי' מה שאומרים בסליחות העיר הקודש והמחוזות הי' לחרפה ולביזות וכל מחמדי' טבועות וגנוזות כו' עפ"י מ"ש מוח"ז הגאון הקדוש מאוהל זלה"ה ע"פ (תהלים ע"ד) שלחו באש מקדשיך ולארץ חללו משכן שמך. דבהמ"ק נשתלח באש לשמים ורק לארץ. למראה עיני הבשר חללו משכן שמך. שהי' נראה לעינים ששרפו אותו. וזה פי' העיר הקודש והמחוזות הי' לחרפה ולביזות לעיני בשר. ובאמת וכל מחמדיה טבועות וגנוזות שנגנז הכל.*בספר ילקוט ראובני (תרומה) כתב בשם מדרש דהארזים של שלמה הי' בבהמ"ק עושים פירות מהם היתה פרנסה לפרחי כהונה עד שעמד מנשה והכניס צלם בהיכל ויבשי הפירות. ואין לנו שיור רק התורה הזאת. היינו דבמה נוכל לזכות שיחזיר לנו הקב"ה הכל. הוא ע"י התורה כשנקיים התורה יחזירם לנו הבורא ית"ש:
ובספר ייטב לב (אמור) כתב בשם עשרה מאמרות להרמ"ע ז"ל דאם למטה נחרב. שלמעלה קיים. ובו מיכאל עומד ומקריב קרבנות ונפשות*במדרש הנעלם (נח) כ' על מה שכתכ שם דאם הנשמה זכתה לעלות יותר אזי נכנסת בפתח השלישי כו' ומשבחת להקב"ה בבית המקדש של מעלה ומיכאל שר הגדול שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה זו לקרבן אמר ר' חייא הקרבה זו איני באה כשאר התרבות. אלא כאדם המקריב דורון לפני המלך: . ופנחס מזרע אהרן הוא אליהו עודנו מקריב תמידין כסדרן בכל יום ע"ש:
ומקובלני ממוזלה"ה בעל המחבר ספר ישמח משה ותשובת השיב משה כי פעם אחת אחר שסיים תפלת י"ח עלה בלבו להתפלל לראות הדבר הנ"ל האמור בעשרה מאמרות. ועם לבבו אמר אולי קיימא לי שעתא ואזכה לראותו. ותיכף התפלל על זה ומילא ה' שאלתו וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה עומד ומקריב התמיד כסדרו. ודבריו הללו נודעו לרבים עכ"ל:
כתב הפרמ"ג סי' תקס"א סק"א שמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז"ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותו כל עיר (ירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה' מושפלת ירושלים של מעלה כו'. שם ניכר החורבן ודוממים כו':
ובספר ייטב לב (במדבר) כתב בשם מדרש דלעתיד יהיה ביהמ"ק גדול כירושלים בעוה"ז. והטעם. מפני שיחובר למקדש בהכ"נ ובהמ"ד שבחו"ל:
ובספר ייטב לב (אמור) כתב בשם עשרה מאמרות להרמ"ע ז"ל דאם למטה נחרב. שלמעלה קיים. ובו מיכאל עומד ומקריב קרבנות ונפשות*במדרש הנעלם (נח) כ' על מה שכתכ שם דאם הנשמה זכתה לעלות יותר אזי נכנסת בפתח השלישי כו' ומשבחת להקב"ה בבית המקדש של מעלה ומיכאל שר הגדול שהוא כהן לאל עליון מקריב הנשמה זו לקרבן אמר ר' חייא הקרבה זו איני באה כשאר התרבות. אלא כאדם המקריב דורון לפני המלך: . ופנחס מזרע אהרן הוא אליהו עודנו מקריב תמידין כסדרן בכל יום ע"ש:
ומקובלני ממוזלה"ה בעל המחבר ספר ישמח משה ותשובת השיב משה כי פעם אחת אחר שסיים תפלת י"ח עלה בלבו להתפלל לראות הדבר הנ"ל האמור בעשרה מאמרות. ועם לבבו אמר אולי קיימא לי שעתא ואזכה לראותו. ותיכף התפלל על זה ומילא ה' שאלתו וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה עומד ומקריב התמיד כסדרו. ודבריו הללו נודעו לרבים עכ"ל:
כתב הפרמ"ג סי' תקס"א סק"א שמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז"ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותו כל עיר (ירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה' מושפלת ירושלים של מעלה כו'. שם ניכר החורבן ודוממים כו':
ובספר ייטב לב (במדבר) כתב בשם מדרש דלעתיד יהיה ביהמ"ק גדול כירושלים בעוה"ז. והטעם. מפני שיחובר למקדש בהכ"נ ובהמ"ד שבחו"ל:
3
ד׳בעבור שאתן. ובענין נדרים ונדבות בנוד ר. אם צריך ליתן מעות חדשים או די בישנים. דבר זה תלוי בכוונת הנודר לאיזה מטבע כיון. אם למטבע זו או זו. ואם אינו זוכר אז צריך להחמיר וליתן המטבעות היותר טובים. שו"ת טטו"ד מהד"ג סי' רל"ח:
4