טעמי המנהגים נ״טTa'amei HaMinhagim 59
א׳טעם. שנוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של ק"ש כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכווין ולפיכך נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה. לבוש סי' ס' סעי' ה':*ומהנכון לישב בשעת ק"ש. ועי' מ"ר פ' וארא אות ו' שכתב וז"ל רבי ברכיה משום רבי לוי אמר ישב כתיב בקש לעמוד א"ל הקב"ה שב אתה סימן לבניך מה אתה יושב והשכינה עומדת כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן. כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין ק"ש והן יושבין לכבודי ואני על גבן שנא' (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל. ועי' טור סי' ס"ג שכתב וז"ל כתב רב עמרם מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד לא יאות עביד ונקרא עבריין וצריך לגעור בו שמצותה מיושב ע"כ. כתב המ"א סי' ס"ו סק"ה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך אפי' באמצע הפסיק דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה. חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל ע"ש. ועי' ישועות יעקב שם סק"ג וסק"ד:
ועי' בכור שור (ברכות) דאין להפסיק בשום ברכה דק"ו פריכא הוא כמ"ש האוסרים דהעוסק בשבחו של מקום אין להפסיק בשביל שבח אחר. וטעמייהו פשוט דל"ד לשואל מפני היראה וכבוד דאם אינו מפסיק ה"ל מבזה את האדם הנכבד. דהא אינו עוסק בכבודו. אבל בכבוד הקב"ה הרי הוא עוסק בי ואין זה בזיון כלל ע"ש:
וחייב כל אדם לקוראה באימה ביראה ברתת ובזיע. ובליקוטי תורה וש"ס מהרי"א מס' דברים בהקדמה מביא סיפור נפלא איך שפעם אחד בא הרה"ק רבי ר' זושא זללה"ה אצל הרה"ק רבי ר' שמעלקי מניקלשבורג זללה"ה וביקש ממנו שילמד עמו השיב לו הרה"ק רר"ש אם אתם תלמוד עמי חכמות הנסתרות אני אלמוד עמכם נגלות התורה ואמר לו כן. ושאל אותו רר"ש איזה לימוד הוא רוצה השיב לו רר"ז כדרכו בקודש בענוותנותו זוסיא הוא ע"ה גדול וצריך ללמוד משניות ויפרש לו כל תיבה בלשון אשכנז. והתחילו ללמוד מתחלת מס' ברכות ופירש לו תיבה הראשונה מאימתי (פון ווען) קורין את שמע וכו' והפיל עצמו הרה"ק רר"ז לארץ באימה ופחד גדול ואמר להרה"ק רר"ש מנין אתם יודעים שתיבת מאימתי פירושו (פין ווען) דלמא פירושו (פאר פארכט) פי' מאימת הש"י צריך לקרות ק"ש. אז אמר לו הרה"ק רר"ש למדו אתם לעצמכם כמו שאתם רוצים עכ"ל. ונהגו לומר שמע ישראל בקול רם. כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. אבודרהם:
ועי' בכור שור (ברכות) דאין להפסיק בשום ברכה דק"ו פריכא הוא כמ"ש האוסרים דהעוסק בשבחו של מקום אין להפסיק בשביל שבח אחר. וטעמייהו פשוט דל"ד לשואל מפני היראה וכבוד דאם אינו מפסיק ה"ל מבזה את האדם הנכבד. דהא אינו עוסק בכבודו. אבל בכבוד הקב"ה הרי הוא עוסק בי ואין זה בזיון כלל ע"ש:
וחייב כל אדם לקוראה באימה ביראה ברתת ובזיע. ובליקוטי תורה וש"ס מהרי"א מס' דברים בהקדמה מביא סיפור נפלא איך שפעם אחד בא הרה"ק רבי ר' זושא זללה"ה אצל הרה"ק רבי ר' שמעלקי מניקלשבורג זללה"ה וביקש ממנו שילמד עמו השיב לו הרה"ק רר"ש אם אתם תלמוד עמי חכמות הנסתרות אני אלמוד עמכם נגלות התורה ואמר לו כן. ושאל אותו רר"ש איזה לימוד הוא רוצה השיב לו רר"ז כדרכו בקודש בענוותנותו זוסיא הוא ע"ה גדול וצריך ללמוד משניות ויפרש לו כל תיבה בלשון אשכנז. והתחילו ללמוד מתחלת מס' ברכות ופירש לו תיבה הראשונה מאימתי (פון ווען) קורין את שמע וכו' והפיל עצמו הרה"ק רר"ז לארץ באימה ופחד גדול ואמר להרה"ק רר"ש מנין אתם יודעים שתיבת מאימתי פירושו (פין ווען) דלמא פירושו (פאר פארכט) פי' מאימת הש"י צריך לקרות ק"ש. אז אמר לו הרה"ק רר"ש למדו אתם לעצמכם כמו שאתם רוצים עכ"ל. ונהגו לומר שמע ישראל בקול רם. כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. אבודרהם:
1
ב׳קונטרס אחרון
ואין זה בזיון כלל. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' נ"ו כתב דבין ישתבח ליוצר אור אומר ברכה שעל רעם וגם בהוב"ש אומר:
ואין זה בזיון כלל. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' נ"ו כתב דבין ישתבח ליוצר אור אומר ברכה שעל רעם וגם בהוב"ש אומר:
2
ג׳באימה ופחד גדול. ובספר דעת משה (מטות) כתב וז"ל במדת היראה לבד א"א לעבדו כי חלילה הי' בטלים במציאות. וכמו ששאל אחד את הרב הצדיק מו"ר מו"ה זוסיא זצללה"ה ללמדו איך לעבוד ד' ביראה. והוריד הרב בידו ונפל אותו האיש על פניו ארצה. ולא יכול לקום על עמדו מגודל היראה עד שהניף הרב ידו אזי קם על עמדו. רק צריך לצרף מדת אהבה בכדי שנוכל להיות קיימים ותתקיים נפשנו בקרבינו.
ובספר זרע קודש (תצוה) כתב בשם הגאון הקדוש מהר"ש מאסטראפאלי זצוק"ל כי אהבה ויראה מצטרפין אותיותיהם חצי תיבה מזו והראש התיבה. וכן מזו תצרפם. וכן חצי השני מב' תיבות תצרפם. ויהי' ג"כ צירוף יראה אהבה. ובספר בני יששכר כ' בשם תלמידי הבעש"ט זצוק"ל האדם א"צ לטרוח רק אחר הירא"ה ואהב"ה תבוא לו ממילא מן השמים כי דרכו של איש לחזור אחר אשה אשת חיל יראת י"י:
ובספר מאור עינים (שמיני) כ' בשם הבעש"ט ז"ל שכל הפחדים אפילו בבעלי חיים המגיע לאדם הוא כוונת השם ב"ה להפחידו כדי שיזכור לירא את השם. ואם האדם חכם ומתבונן בזה אז אין שום דבר המפחידו להרע לו מחמת שבתחילה היתה כוונת השם ב"ה להפחידו לא משום שיענשו ע"י הפחד. כ"א שמפחד זה יבא לירא ולפחד מהשם. וכן יעשה האדם. אבל אם האדם לא יתבונן בזה ולא יפחד וירא מהשם אז בא עליו הרעה שהי' מפחד ממנו. וזהו אשרי האדם מפחד תמיד. היינו שבכל הפחדים המגיעים עליו עי"ז הוא ירא מהשם ומפחד ממנו תמיד ואז אשרי לו:
ובספר אמרי צדיקים מהרב הצדיק הק' מוהר"ר דוב בער ממעזריטש זצוק"ל זי"ע כתב משל ע"ז לאיש חיל שבאו לקראו אל המלך. החכם אינו מדבר עם השליח כלל. והשוטה התחיל לשחק עמו ולשטות ולהבל יגיעו. כך כל הדברים הבאים להאדם הן יראה הן אהבה ילך להמלך ית"ש.
ובספר זרע קודש (תצוה) כתב בשם הגאון הקדוש מהר"ש מאסטראפאלי זצוק"ל כי אהבה ויראה מצטרפין אותיותיהם חצי תיבה מזו והראש התיבה. וכן מזו תצרפם. וכן חצי השני מב' תיבות תצרפם. ויהי' ג"כ צירוף יראה אהבה. ובספר בני יששכר כ' בשם תלמידי הבעש"ט זצוק"ל האדם א"צ לטרוח רק אחר הירא"ה ואהב"ה תבוא לו ממילא מן השמים כי דרכו של איש לחזור אחר אשה אשת חיל יראת י"י:
ובספר מאור עינים (שמיני) כ' בשם הבעש"ט ז"ל שכל הפחדים אפילו בבעלי חיים המגיע לאדם הוא כוונת השם ב"ה להפחידו כדי שיזכור לירא את השם. ואם האדם חכם ומתבונן בזה אז אין שום דבר המפחידו להרע לו מחמת שבתחילה היתה כוונת השם ב"ה להפחידו לא משום שיענשו ע"י הפחד. כ"א שמפחד זה יבא לירא ולפחד מהשם. וכן יעשה האדם. אבל אם האדם לא יתבונן בזה ולא יפחד וירא מהשם אז בא עליו הרעה שהי' מפחד ממנו. וזהו אשרי האדם מפחד תמיד. היינו שבכל הפחדים המגיעים עליו עי"ז הוא ירא מהשם ומפחד ממנו תמיד ואז אשרי לו:
ובספר אמרי צדיקים מהרב הצדיק הק' מוהר"ר דוב בער ממעזריטש זצוק"ל זי"ע כתב משל ע"ז לאיש חיל שבאו לקראו אל המלך. החכם אינו מדבר עם השליח כלל. והשוטה התחיל לשחק עמו ולשטות ולהבל יגיעו. כך כל הדברים הבאים להאדם הן יראה הן אהבה ילך להמלך ית"ש.
3