טעמי המנהגים ו׳Ta'amei HaMinhagim 6
א׳טעם. דמברך ענ"י אע"ג דקי"ל אפי' עשה צרכיו ועומד להתפלל אינו מברך ענ"י ובשחרית מברכין. מטעם דבבוקר נעשה כברי' חדשה וצריכין אנו להודות לו ועד"ז תקנו כל ברכות השחר לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. מ"א סימן ד' ס"ק א' בשם הרשב"א. ובדיעבד היכא דא"א בע"א אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא. ע' רמ"א שם סעי' ז' ומ"א שם*ואין להפסיק בין ברכת נ"י עד השלים כל סדרן ברכות שחרית עד ברכת אשר נתן לשכוי בינה. וכשיאיר היום מתחילין אשר נתן לשכוי בינה וגי'. עמק ברכה. ובש"ע האריז"ל כתב שהי' נוהג לומר הברכות בלילה בקומו ואח"כ ביום הי' מתעטף בציצית ומניח תפילין ואח"כ הי' אומר הזמירות וע"ל סעי' כ' בהשמטות:
יברך אשר יצר ואפי' לא עשה צרכיו. והטעם הואיל וקודם נ"י הי' אסור ליגע בנקבים ועכשיו מותר ליגע. עי' מ"א סי' ד' סק"ב. אין לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה. כי והערב נא הוא ברכה אחת עם לעסוק בדברי תורה שאלו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך. טור סימן מ"ז: ובכוונת כתב שהאר"י ז"ל נהג לענות אמן בנתים דסבירא ליה דברכה בפני עצמו הוא:
יברך אשר יצר ואפי' לא עשה צרכיו. והטעם הואיל וקודם נ"י הי' אסור ליגע בנקבים ועכשיו מותר ליגע. עי' מ"א סי' ד' סק"ב. אין לענות אמן אחר לעסוק בדברי תורה. כי והערב נא הוא ברכה אחת עם לעסוק בדברי תורה שאלו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך. טור סימן מ"ז: ובכוונת כתב שהאר"י ז"ל נהג לענות אמן בנתים דסבירא ליה דברכה בפני עצמו הוא:
1
ב׳קונטרס אחרון
עמק ברכה. ובסידור יעב"ץ כתב שברכת אלהי נשמה צריך לתוכפה לאשר יצר כי היא ברכה סמוכה. ולזה אינה פותחת בברוך. ומי שלא ישן בלילה אינה אומרה. ועיין ט"ה ח"א סעיף ל':
עמק ברכה. ובסידור יעב"ץ כתב שברכת אלהי נשמה צריך לתוכפה לאשר יצר כי היא ברכה סמוכה. ולזה אינה פותחת בברוך. ומי שלא ישן בלילה אינה אומרה. ועיין ט"ה ח"א סעיף ל':
2