טעמי המנהגים תר״דTa'amei HaMinhagim 604
א׳טעם. של ל"ג בעומר. משום דכל ימים שאין אומרים בו תחינה לא מתו תלמידי ר"ע והם ימי פסח. ב' ימים דר"ח אייר. וא' דר"ח סיון. ז' שבתות. בס"ה י"ז ימים. וא"כ נשארו ל"ב ימים עד מספר מ"ט שבהם מתו התלמידים וע"כ שמחים ביום הל"ג. מהרי"ל. ועי' פ"מ סי' תצ"ג דא"א תחנון אף במנחה שלפני ל"ג בעומר. ואם הוא ביום א' אין אומרים צ"צ בשבת שלפניו. מפני שהוא כמו תחנון.*ובעטרת זקנים סימן תצ"ג כתב בשם ר"א הלוי שהוא הי' נוהג תמיד לומר נחם בברכת תשכון וכשסיים התפל' א"ל ר"י לוריא ז"ל משום רשב"י הקבור שם שאמר לו אמור לאיש הזה למה הוא אומר נחם ביום שמחתי לכן הוא יהי' בנחמה בקרוב וכן הי' שמת לו בנו הגדול. הרי שאין לומר תחנון ביום הזה ע"ש: לבוש שם:
1
ב׳קונטרס אחרון
ע"כ שמחים ביום הל"ג. ובספר נופת צופים כתב דתלמידי ר"ע מתו בל"ב ימי הספירה עד שמת רשב"י ל"ג בעומר שהי' האחרון שבהם ונמתקו הדינים ול"ג בעומר הוא יום שמחתו עד היום כידוע*ובספר דבר יום ביומו כתב. הטעם שבז' אדר יום פטירת משרע"ה הוא יום אבל וצום. וביום ל"ג בעומר יום פטירת רשב"י הלולא חדוה ושמחה בעולם. לפי שמרע"ה בכה על יום מותו ולא חפץ בו מטעם שרצה לקיים מצות הארץ הכל בוכין על מותו ומתאבלין ורשב"י ששמח ביום מותו ועמד ומצפה עליו כמש"כ באדרא זומא האזינו דרל"א ע"ב שאמר האידנא אסהדנא עלי דכל יומין דקאימנא תאיבנא למחמי יומא דא. הנה שמח וצפה עליו עבדינין רעותי' והיא הלולא רבא לכל עלמא. ועי' ט"ה ח"א סעי' תתע"ח בהשמטה בד"ה עוד כתב: :
כתב בספר ארחות חיים סי' תצ"ג אות א' וז"ל ראיתי בכתבי הדע"ק דאם התחילו בנישואין ביום ל"ג בעומר מותר לגמור בליל ל"ד גם אם עיקר החופה בלילה שרי כיון שכבר התחילו בהעסק ביום ל"ג. ובמק"א כתב דיש להקדים א"ע ולעשות גם הסעודה ביום ל"ג ושלא לעשות ריקודים וכלי זמר בליל ל"ד רק כפי כוונתם לש"ש קיל לפי שכבר הוא יו"ט אצל החתן והכלה וחלו עליהם ז"י המשתה ודוחה האבילות ובמקום פסידא שכבר הכינו הסעודה וחשש קלקול השידוך וכדומה יש להקל ע"ש:
ובש"ע האריז"ל כתב וז"ל בענין ההולכים על קברי רשב"י ובנו במירון ביום ל"ג בעומר ראיתי למורי ז"ל ה"ה זה שמונה שנים שהי' שם עם אשתו וביתו הג' ימים ההם. גם הלך לשם לגלח בנו במשתה ושמחה בימים ההם. וגם העיד לי הרר"א הלוי שהוא הי' נוהג לומר נחם בברכת המזון וגם אמר שם במירון וכשסיים הברכה אמר לי מורי משום רשב"י הקבור שם למה הוא אמר נחם ביום שמחתי ולכן יהי' בנחמה בקרוב וכן הי' לו כי לא יצא חדש עד שמת בנו הגדול וקיבל נחמה עליו:
ע"כ שמחים ביום הל"ג. ובספר נופת צופים כתב דתלמידי ר"ע מתו בל"ב ימי הספירה עד שמת רשב"י ל"ג בעומר שהי' האחרון שבהם ונמתקו הדינים ול"ג בעומר הוא יום שמחתו עד היום כידוע*ובספר דבר יום ביומו כתב. הטעם שבז' אדר יום פטירת משרע"ה הוא יום אבל וצום. וביום ל"ג בעומר יום פטירת רשב"י הלולא חדוה ושמחה בעולם. לפי שמרע"ה בכה על יום מותו ולא חפץ בו מטעם שרצה לקיים מצות הארץ הכל בוכין על מותו ומתאבלין ורשב"י ששמח ביום מותו ועמד ומצפה עליו כמש"כ באדרא זומא האזינו דרל"א ע"ב שאמר האידנא אסהדנא עלי דכל יומין דקאימנא תאיבנא למחמי יומא דא. הנה שמח וצפה עליו עבדינין רעותי' והיא הלולא רבא לכל עלמא. ועי' ט"ה ח"א סעי' תתע"ח בהשמטה בד"ה עוד כתב: :
כתב בספר ארחות חיים סי' תצ"ג אות א' וז"ל ראיתי בכתבי הדע"ק דאם התחילו בנישואין ביום ל"ג בעומר מותר לגמור בליל ל"ד גם אם עיקר החופה בלילה שרי כיון שכבר התחילו בהעסק ביום ל"ג. ובמק"א כתב דיש להקדים א"ע ולעשות גם הסעודה ביום ל"ג ושלא לעשות ריקודים וכלי זמר בליל ל"ד רק כפי כוונתם לש"ש קיל לפי שכבר הוא יו"ט אצל החתן והכלה וחלו עליהם ז"י המשתה ודוחה האבילות ובמקום פסידא שכבר הכינו הסעודה וחשש קלקול השידוך וכדומה יש להקל ע"ש:
ובש"ע האריז"ל כתב וז"ל בענין ההולכים על קברי רשב"י ובנו במירון ביום ל"ג בעומר ראיתי למורי ז"ל ה"ה זה שמונה שנים שהי' שם עם אשתו וביתו הג' ימים ההם. גם הלך לשם לגלח בנו במשתה ושמחה בימים ההם. וגם העיד לי הרר"א הלוי שהוא הי' נוהג לומר נחם בברכת המזון וגם אמר שם במירון וכשסיים הברכה אמר לי מורי משום רשב"י הקבור שם למה הוא אמר נחם ביום שמחתי ולכן יהי' בנחמה בקרוב וכן הי' לו כי לא יצא חדש עד שמת בנו הגדול וקיבל נחמה עליו:
2