טעמי המנהגים תר״וTa'amei HaMinhagim 606
א׳טעם. על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבות באור ביומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (ד' רצ"א ע"ב) וז"ל והשתא בעינא לגלאה רזין קמי' דקוב"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצ"ל שהי' היום מתארך באורו ולא הי' רשות לאור היום להחשיך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר"ש רשות וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באו"ר הגנוז בה. ע"כ אור היום ההוא הי' מתארך ושמר פקודתו של ר"ש. הנה לבעבור זה מרבין אור ביום ההוא. בני יששכר:
1