טעמי המנהגים תרל״בTa'amei HaMinhagim 632
א׳טעם. כשמברכין ר"ח אב אומרים מנחם אב. שמנחם את הא"ב בשביל שכל הקינות הם באל"ף בי"ת וידוע שכל הבריאה נברא בא"ב וא"כ כאשר יהי' הגאולה יהי' הנחמה על הא"ב. (רמתי' צופי'):
1
ב׳קונטרס אחרון
יהי' הנחמה על הא"ב. בין המצרים כבר כתבו הפוסקים שאסור לאכול פרי חדש וללבוש מלבושים מדשים*ועי' שע"ת סי' תקנ"א ס"ק י"ח דכתב וז"ל כתב בס' עמודי שמים שאף הבגדים ישנים והם חביבים אצלו אסור לקנות מר"ח אב. וגם מטעם ברכת שהחיינו לאו ש"ד. אבל אם נתנו לו במתנה שמברך הטוב והמטיב יברך מיד ע"ש:
ומנעלים חדשים מותר ללבוש בין המצרים ואין להחמיר בהם רק מר"ח דהא אין מברכין עליהם שהחיינו. דדוקא בגדים חדשים שמברכין עליהם שהחיינו כתב הב"ח דאסור מי"ז בתמוז ואילך עי' מ"א שם ס"ק כ"א משא"כ במנעלים חדשים וכן כל דבר שאינו חשוב. עי' סי' רכ"ג סעי' ו':
קציצת הצפרנים אין לאסור רק בשבוע שחל בה ת"ב. ולכבוד שבת פשיטא דשרי. עי' מ"א סי' תקנ"א ס"ק י"א וט"ז שם ס"ק י"ג:
ועי' פרמ"ג שם ס"ק י"א דלכבוד השבת אף שחל ט"ב בשבת י"ל דשרי בע"ש ליטול הצפרנים אף לט"ז. וה"ה לסרוק ראשו י"ל דשרי ע"ש. ובספר ארחות חיים שם אות י"ב כתב בשם פמ"א ח"ב סי' ל"ז דאשה מותרת בתספורת מר"ח עד התענית דהא יש מתירים אפי' באבילות לאחר ז' וע"ל סעי' תתרמ"ז בד"ה ובשו"ת נו"ב:
ועי' עטרת זקנים סי' תקנ"ג דהמנהג שהנשים רוחצות ראשן בט"ב ממנחה ולמעלה. וזקנים הראשונים הנהיגו זהו ועשו סמך לדבר על מה שאמרו בהגדה כי משיח נולד ביום ט"ב וצריך לעשות זכר עכ"ל:
ומותר לעשות שדוכין. ומ"מ אסור לעשות סעודה ואפי' בלא ריקודין ומחולות אבל מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מיקרי סעודה. מ"א שם סק"י. ומותר לעשות בגדים חדשים לצורך נשואין מר"ח עד התענית. אבל מי שקיים פ"ו אסור. שם סק"ח: כדי שלא יצטרך לומר עליהם שהחיינו. וכן ראוי לעשות באלו הימים לשמור עצמו מלאכול פרי חדש וגם בר"ח ובשבתות. ש"ע האריז"ל. ועי' ט"ז סימן תקנ"ח ס"ק י"ז. ועי' מ"א ס"ק מ"ב דאם חל י"ז בשבת דלכ"ע מותר לומר שהחיינו:
חולה מותר אף בחול שהפירות פותחין לו תאותו. זכור לאברהם אות ט' בשם מהרי"ץ כ"י. ואמר בין המצרים יאכל פרי אחר חדש ויברך שהחיינו עליו ויכוין לפטור גם אותו פרי. יש מי שכתב דלאשה מעוברת יחנו פרי חדש ותאכל בלי שהחיינו כיון שהחיינו רשוח והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד. וכן קטן שיש לו ידיעה קצת אבל לא יכול להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפר"ח שרי ליתן לו ויברך שהחיינו כדי שלא יטעה ולא יברך בשאר הימים. שם. ועי' ליקוטים סעי' קע"ו:
יהי' הנחמה על הא"ב. בין המצרים כבר כתבו הפוסקים שאסור לאכול פרי חדש וללבוש מלבושים מדשים*ועי' שע"ת סי' תקנ"א ס"ק י"ח דכתב וז"ל כתב בס' עמודי שמים שאף הבגדים ישנים והם חביבים אצלו אסור לקנות מר"ח אב. וגם מטעם ברכת שהחיינו לאו ש"ד. אבל אם נתנו לו במתנה שמברך הטוב והמטיב יברך מיד ע"ש:
ומנעלים חדשים מותר ללבוש בין המצרים ואין להחמיר בהם רק מר"ח דהא אין מברכין עליהם שהחיינו. דדוקא בגדים חדשים שמברכין עליהם שהחיינו כתב הב"ח דאסור מי"ז בתמוז ואילך עי' מ"א שם ס"ק כ"א משא"כ במנעלים חדשים וכן כל דבר שאינו חשוב. עי' סי' רכ"ג סעי' ו':
קציצת הצפרנים אין לאסור רק בשבוע שחל בה ת"ב. ולכבוד שבת פשיטא דשרי. עי' מ"א סי' תקנ"א ס"ק י"א וט"ז שם ס"ק י"ג:
ועי' פרמ"ג שם ס"ק י"א דלכבוד השבת אף שחל ט"ב בשבת י"ל דשרי בע"ש ליטול הצפרנים אף לט"ז. וה"ה לסרוק ראשו י"ל דשרי ע"ש. ובספר ארחות חיים שם אות י"ב כתב בשם פמ"א ח"ב סי' ל"ז דאשה מותרת בתספורת מר"ח עד התענית דהא יש מתירים אפי' באבילות לאחר ז' וע"ל סעי' תתרמ"ז בד"ה ובשו"ת נו"ב:
ועי' עטרת זקנים סי' תקנ"ג דהמנהג שהנשים רוחצות ראשן בט"ב ממנחה ולמעלה. וזקנים הראשונים הנהיגו זהו ועשו סמך לדבר על מה שאמרו בהגדה כי משיח נולד ביום ט"ב וצריך לעשות זכר עכ"ל:
ומותר לעשות שדוכין. ומ"מ אסור לעשות סעודה ואפי' בלא ריקודין ומחולות אבל מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מיקרי סעודה. מ"א שם סק"י. ומותר לעשות בגדים חדשים לצורך נשואין מר"ח עד התענית. אבל מי שקיים פ"ו אסור. שם סק"ח: כדי שלא יצטרך לומר עליהם שהחיינו. וכן ראוי לעשות באלו הימים לשמור עצמו מלאכול פרי חדש וגם בר"ח ובשבתות. ש"ע האריז"ל. ועי' ט"ז סימן תקנ"ח ס"ק י"ז. ועי' מ"א ס"ק מ"ב דאם חל י"ז בשבת דלכ"ע מותר לומר שהחיינו:
חולה מותר אף בחול שהפירות פותחין לו תאותו. זכור לאברהם אות ט' בשם מהרי"ץ כ"י. ואמר בין המצרים יאכל פרי אחר חדש ויברך שהחיינו עליו ויכוין לפטור גם אותו פרי. יש מי שכתב דלאשה מעוברת יחנו פרי חדש ותאכל בלי שהחיינו כיון שהחיינו רשוח והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד. וכן קטן שיש לו ידיעה קצת אבל לא יכול להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפר"ח שרי ליתן לו ויברך שהחיינו כדי שלא יטעה ולא יברך בשאר הימים. שם. ועי' ליקוטים סעי' קע"ו:
2