טעמי המנהגים תרל״גTa'amei HaMinhagim 633
א׳עוד טעם. שנקרא החודש הזה מנחם אב. שכביכול הקב"ה שמנחם א"ע כמו אב שמנחם א"ע בנעוריה בית אביה דרשו חז"ל כל שבת נעורים לאביה.*ועי' בני יששכר שהביא בשם ספר קול אליהו וז"ל בעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית ואם נשאר לו בשר ממה שקנה לצורך אוכל נפש לר"ח או לשבת שמע אומרים בשם הרב מהר"א יצחק שהי' אוכל משיורי רא"ש חד"ש ושבת ושכן נהגו אחריו עכ"ל. וכתב ע"ז ונלע"ד מקום ההיתר הוא באפשר דאם נאמר שלא יהי' רשאי לאכול שירי הבשר אחר השבת יתקלקלו השירים ומימנע ולא יקנה לשבת רק בדוחק ובצמצום וע"י זה יהי' מניעה לעונג שבת ודכירנא כד הוינא בימי חורפי הייתי משמש לפרקים לצדיק אחד שהי' מפורסם בדורינו מהר"מ סופר זצוק"ל מיפשעווארסק והצדיק ההוא הי' מפורסם לבעל מדריג' ורוה"ק והיו מנהגו שהי' מצניע שיורי מאכלים אשר היו מתוקנים לשבת כגון הרקיקים ודובשנין ובבוא אליו איש נכבד בימי החול הי' מכבדו בשירים הללו ואמר שזה מיקרי כעין שירי מנחות. וברבות הימים מצאתי בשם גדול א' שמי שרוצה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימי החול או מחמת פרישות וכאשר יכבד הדבר עליו. הנה יקנה בשר ביום ד' או ביום ה' לכבוד שבת ומותר לו לאכול מאותו הבשר גם בימי החול. וגם מה שישתייר לו אחר השבת יוכל לאוכלו בימי החול. ורואה אני שהדבר ק"ו להתיר בניד"ד. כ"ז הנני כותב לא להלכה ולא למעשה כי כדאי הוא בית אלקינו וכו' ע"ש. ועי' פתחי תשובה סי' שע"א ס"ק י"ב: דביר המוצנע:
1
ב׳קונטרס אחרון
נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב.*ובסידור יעב"ץ כתב שהמקבל אורח ת"ח בתוך ביתו יומא טבא לו ואין לו סעודת מצוה גדולה מזו שהנהנה בסעודה שת"ח מיסב בה כנהנה מזיו השכינה. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה ע"כ אם החכם האורח הבא צריך לאכול בשר משום חולשא דאורחא יש להתיר לבעה"ב לאכול עמו בשר ולשתות יין ויכול לזמן אפי' כל הלומדים והחכמים שבעיר להסב עמו לכבודו ולא ימלט משמועות חדושי תורה כו' והוא שיהי' חכם גדול מובהק ומומחה לכל ולא אזלינן בתר שמא אלא בתר טעמא טעם זקנים אפי' בחור בשנים: ולענין אם יש מקום לסמוך על סיום מקרא לאכול בשר בחדש אב ולענין הבכורי' בע"פ וגם אם מסיים מקרא קטן או מסכת קטנה אם מהני עי' בספר נחלה לישראל שאלה ל"א בשם הה"ג מהרש"ק זללה"ה מבראד שהסכים לסמוך גם על סיום מקרא. ולענין אם לומד מסכת קטנה או מקרא קטן ירד לחלק דהיכי דהוי דרך לימודו אז אף אם לומד רק מסכת קטנה או מקרא קטן די בזה אבל כשלומד בכוונה כדי שיעשה סיום אז אם הוא לימוד גדול דעכ"פ יש כאן מצות לימוד אז יוכל לסמוך אף בכה"ג. אבל כשאין בו לימוד גדול וגם אינו דרך סדר לימודו לא מהני:
ובספר ארחות חיים סי' תקנ"א אות ל"ה כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ישראל מרוזין זצוק"ל דציוה אחר תענית ט"ב ללמוד מסכת א' משניות ולסיים ולאכול בשר. ובהגהות שם כתב וז"ל ובדין סיום מסכת עי' מש"ז א"ח סי' ק"ב סק"ד דמסכת דרך ארץ לא מיקרי תורה אם כן בסיום מסכת ד"א אין היתר לאכול בשר ע"ש:
נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב.*ובסידור יעב"ץ כתב שהמקבל אורח ת"ח בתוך ביתו יומא טבא לו ואין לו סעודת מצוה גדולה מזו שהנהנה בסעודה שת"ח מיסב בה כנהנה מזיו השכינה. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה ע"כ אם החכם האורח הבא צריך לאכול בשר משום חולשא דאורחא יש להתיר לבעה"ב לאכול עמו בשר ולשתות יין ויכול לזמן אפי' כל הלומדים והחכמים שבעיר להסב עמו לכבודו ולא ימלט משמועות חדושי תורה כו' והוא שיהי' חכם גדול מובהק ומומחה לכל ולא אזלינן בתר שמא אלא בתר טעמא טעם זקנים אפי' בחור בשנים: ולענין אם יש מקום לסמוך על סיום מקרא לאכול בשר בחדש אב ולענין הבכורי' בע"פ וגם אם מסיים מקרא קטן או מסכת קטנה אם מהני עי' בספר נחלה לישראל שאלה ל"א בשם הה"ג מהרש"ק זללה"ה מבראד שהסכים לסמוך גם על סיום מקרא. ולענין אם לומד מסכת קטנה או מקרא קטן ירד לחלק דהיכי דהוי דרך לימודו אז אף אם לומד רק מסכת קטנה או מקרא קטן די בזה אבל כשלומד בכוונה כדי שיעשה סיום אז אם הוא לימוד גדול דעכ"פ יש כאן מצות לימוד אז יוכל לסמוך אף בכה"ג. אבל כשאין בו לימוד גדול וגם אינו דרך סדר לימודו לא מהני:
ובספר ארחות חיים סי' תקנ"א אות ל"ה כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר"ר ישראל מרוזין זצוק"ל דציוה אחר תענית ט"ב ללמוד מסכת א' משניות ולסיים ולאכול בשר. ובהגהות שם כתב וז"ל ובדין סיום מסכת עי' מש"ז א"ח סי' ק"ב סק"ד דמסכת דרך ארץ לא מיקרי תורה אם כן בסיום מסכת ד"א אין היתר לאכול בשר ע"ש:
2