טעמי המנהגים תרמ״וTa'amei HaMinhagim 646

א׳טעם. שהאבל הולך בלילה לבהכ"נ וגם ביום עד שיגמרו הקינות. שהרי גם כל העם הם כאבילים ומותר לו לשבת עמהם. לבוש סי' תקנ"ט סעי' ו' ועי' שערי תשובה סי' תקנ"ד ס"ק א' דהאבל יכול לעלות לתורה ולהפטיר:
1
ב׳קונטרס אחרון
לשבת עמהם. ובענין ישיבה על גבי קרקע, עיין ברכי יוסף סי' תקנ"ב אות ח' דבט"ב צריך להפסיק בבגד בינו לקרקע עפ"י הקבלה כי אין לישב אפי' עם בגדיו אלא על בגד שאינו מיוחד למלבושיו ע"כ. ונוהגין בו כל המצות הנוהגים באבל שמתאבלין על חורבן ירושלים ואסור ברחיצה וסיכה אפי' פניו ידיו ורגליו כו'. עי' לבוש סי' תקנ"ד סעי' א'. וצריך להפסיק מבע"י הואיל והוכפלו בו צרות החורבן ב"פ. שם סי' תק"נ סעי' ב'. אונן בט"ב יושב בביתו. פר"מ סי' תקנ"ט סק"ח בשם א"ר:
ואין מחויב לקום ולהדר לפני רבותיו בט"ב עפ"י מה דאיתא בש"ס דקדושין דף ל"ב וז"ל יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ת"ל תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור. וזה ג"כ הטעם באבל שמעולל בעפר והחולה מוטל על ערש דוי אין זה קימה שיש בה הידור. וא"כ גם בט"ב שנוהגין לישב על הארץ להתאבל על חורבן ב"ה ג"כ אין קימה שיש בו הידור ואינו מחויב לעמוד מפניו. אכן אם רוצה לעמוד מפניו ודאי אין בו איסור. שו"ת שבות יעקב סי' כ"ו:
2