טעמי המנהגים תרס״הTa'amei HaMinhagim 665
א׳טעם. ארבעה תעניות. מפורשים בקבלה (זכריה ח') כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. צום הרביעי. זה י"ז בתמוז שהוא בחודש הד'. וה' דברים קשים ארעו בו. א' נשתברו הלוחות. ב' בטל התמיד מבית ראשון. ג' הובקעה העיר ב' פעמים. ד' שרף אפוסטמוס את התורה. ה' העמיד צלם בהיכל. צום החמישי. זה ט' באב שהוא בחודש החמישי. וה' דברים ארעו בו. א' נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ. וחרב הבית בראשונה ובשניה. ונלכדה עיר גדולה בישראל וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל ונפלו ביד גוים ונהרגו כלם והיתה שם צרה גדולה כחורבן בית המקדש. ובו ביום חרש טורנוסרופוס מלך אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש. צום השביעי. זה צום גדלי' שהוא בחודש השביעי ובו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבות גחלת ישראל הנשארת וסבב להם הגלות. צום העשירי הוא עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי שבו סמך מלך בבל הרשע ידו על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. כל בו:
1
ב׳קונטרס אחרון
זה צום גדלי'.*במקום שנוהגין לומר. בעשי"ת י"ג מדות ויה"ר אומרים עתה במנחה ג"כ וקורין שלשה בפ' ויחל כמו בשחרית. מי שנוהג להתענות עשי"ת א"צ לקבל את התענית. ומי שאינו מתענה כל עשי"ת רק שרוצה להתענות יום מחר צריך לקבל התענית. מטה אפרים שם סעי' כ"ה. יש מי שכתב שגדלי' נהרג בר"ה ונדחה תעניתו ליום חול ולכן יש להקל ליולדות שאירע התענית אף שבשאר ת"צ נהגו להתענות כל זמן שאין להם חולשה ונתרפאו מלידתן מ"מ בזה שי"ל שלא נקבע בזמנו יש להקל בחשש מיעוט. מטה אפרים סימן תר"ב סעיף ג'. ועי' א"ר ושע"ת רס"י תק"נ דצו"ג דינו כנדחה ע"ש:
מי שקשה עליו להתענות ורוצה לשתות קודם שיעלה עמוד השחר משתה קאוו"ע או טיי"א צריך להתנות קודם שישכב לישן שיהא מותר לשתות עד שיעלה ע"ה. וגם לאכול מותר ע"י תנאי בכל הג' תעניתים. קיצור ש"ע סימן קכ"א אות ח'. ועי' סי' תקס"ד. ומטה אפרים סי' תר"ב סעי' ו' כתב ג"כ שמותר לאכול ע"י תנאי אלא שיש להחמיר באכילה. ובזוהר ויקהל דף רט"ו ע"ב כתב שלא לאכול קודם שיאיר היום ויצלי צלותיה*ועי' אשל אברהם סי' פ"ט אות א' בשם תשו' שבות יעקב דכל דברי הזוהר המחמיר לא איירי אלא במי שעושה דרך רעבתנות להנאה יתירה דרך גאוה וסמכו בזוהר דהוי כעונן ומכשף. אבל לא למי שעושה לרפואה או שיהא גופו חזק ובריא להתפלל בכוונה ע"ש:
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' פ"ט כתב דמה שכתב המ"א שם ס"ק י"ד בשם הרח"ו שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל זה אינו רק בהקמים ממטתן שיהי' ניעורים מאז עד אחר זמן התפלה של שחרית ששייך בזה גאוה ח"ו משא"כ מי שעומד ע"מ לישן עוד קודם התפילה גם אם שינתו הוא בין עהש"ח לנה"ח כיון שעד הנץ הוא כלילה לק"ש דערבית שייך כל זה ליום שלפניו ובפרט כיון שיש מקילים בלא"ה קודם אור היום: היינו עד אחר יוצר ותפלה שח"ו כאילו עובד ע"ז. ועי' באה"ט סי' תקפ"א ס"ק י"ב.
בתפלת ערבית א"א ענינו. ולא באלקי נצור רבון כל העולמים. שכבר אמרו במנחה. ואם שכח לומר ענינו במנחה אין לומר בערבית לפי שאין זה יום תענית שכבר פנה היום. אבל רבון כל העולמים באלקי נצור יוכל לומר בערבית. שם סעי' ל':
זה צום גדלי'.*במקום שנוהגין לומר. בעשי"ת י"ג מדות ויה"ר אומרים עתה במנחה ג"כ וקורין שלשה בפ' ויחל כמו בשחרית. מי שנוהג להתענות עשי"ת א"צ לקבל את התענית. ומי שאינו מתענה כל עשי"ת רק שרוצה להתענות יום מחר צריך לקבל התענית. מטה אפרים שם סעי' כ"ה. יש מי שכתב שגדלי' נהרג בר"ה ונדחה תעניתו ליום חול ולכן יש להקל ליולדות שאירע התענית אף שבשאר ת"צ נהגו להתענות כל זמן שאין להם חולשה ונתרפאו מלידתן מ"מ בזה שי"ל שלא נקבע בזמנו יש להקל בחשש מיעוט. מטה אפרים סימן תר"ב סעיף ג'. ועי' א"ר ושע"ת רס"י תק"נ דצו"ג דינו כנדחה ע"ש:
מי שקשה עליו להתענות ורוצה לשתות קודם שיעלה עמוד השחר משתה קאוו"ע או טיי"א צריך להתנות קודם שישכב לישן שיהא מותר לשתות עד שיעלה ע"ה. וגם לאכול מותר ע"י תנאי בכל הג' תעניתים. קיצור ש"ע סימן קכ"א אות ח'. ועי' סי' תקס"ד. ומטה אפרים סי' תר"ב סעי' ו' כתב ג"כ שמותר לאכול ע"י תנאי אלא שיש להחמיר באכילה. ובזוהר ויקהל דף רט"ו ע"ב כתב שלא לאכול קודם שיאיר היום ויצלי צלותיה*ועי' אשל אברהם סי' פ"ט אות א' בשם תשו' שבות יעקב דכל דברי הזוהר המחמיר לא איירי אלא במי שעושה דרך רעבתנות להנאה יתירה דרך גאוה וסמכו בזוהר דהוי כעונן ומכשף. אבל לא למי שעושה לרפואה או שיהא גופו חזק ובריא להתפלל בכוונה ע"ש:
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' פ"ט כתב דמה שכתב המ"א שם ס"ק י"ד בשם הרח"ו שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל זה אינו רק בהקמים ממטתן שיהי' ניעורים מאז עד אחר זמן התפלה של שחרית ששייך בזה גאוה ח"ו משא"כ מי שעומד ע"מ לישן עוד קודם התפילה גם אם שינתו הוא בין עהש"ח לנה"ח כיון שעד הנץ הוא כלילה לק"ש דערבית שייך כל זה ליום שלפניו ובפרט כיון שיש מקילים בלא"ה קודם אור היום: היינו עד אחר יוצר ותפלה שח"ו כאילו עובד ע"ז. ועי' באה"ט סי' תקפ"א ס"ק י"ב.
בתפלת ערבית א"א ענינו. ולא באלקי נצור רבון כל העולמים. שכבר אמרו במנחה. ואם שכח לומר ענינו במנחה אין לומר בערבית לפי שאין זה יום תענית שכבר פנה היום. אבל רבון כל העולמים באלקי נצור יוכל לומר בערבית. שם סעי' ל':
2
ג׳הוא עשרה בטבת. באבודרהם כתב וז"ל י' בטבת אינו חל לעולם בשבת אבל הוא חל לפעמים ביום ששי ומתענין בו ביום. ואפי' הי' חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כ"ד) בעצם היום הזה כמו ביום הכיפורים:
ובספר דברי שאול (איכה) פי' עפ"ז המדרש בפתיחה אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה וקראתם בעצם היום הזה ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים קראתי למאהבי כי לפי דברי האבודרהם כל שכתב בעצם היום הזה הוא דוקא ובירושלמי עירובין פ"ג אמרו קראתי למאהבי המה רמוני שהי' אומרים לי לעשות שני יו"ט של גליות ע"ש. ולזה אמר שאם היו זוכים לא הי' קוראים י"ט רק בעצם היום הזה ואלו שלא זכו קוראים קראתי למאהבי דהיינו שני יו"ט של גליות:
ובספר דברי שאול (איכה) פי' עפ"ז המדרש בפתיחה אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה וקראתם בעצם היום הזה ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים קראתי למאהבי כי לפי דברי האבודרהם כל שכתב בעצם היום הזה הוא דוקא ובירושלמי עירובין פ"ג אמרו קראתי למאהבי המה רמוני שהי' אומרים לי לעשות שני יו"ט של גליות ע"ש. ולזה אמר שאם היו זוכים לא הי' קוראים י"ט רק בעצם היום הזה ואלו שלא זכו קוראים קראתי למאהבי דהיינו שני יו"ט של גליות:
3