טעמי המנהגים תער״דTa'amei HaMinhagim 674
א׳עוד טעם. דכתיב ויבן ד' אלקים. ודרשו במדרש כאן וכן הוא בנדה דף מ"ה ע"ב מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש בת י"ב שנה ויום א' נדריה נבדקים והאיש בן י"ג ויום א'. ולכאורה הוא שלא במשפט לתת לאשה בינה יתירה מאיש. והנראה בזה דהנה הקדמונים כתבו הטעם מה שחי' האנשים הראשונים אלף שנים ומאז ולהלאה הוקטנו השנים ושבעים שנה ימי שנותינו. לפי שהשכל אנושי קצר מהשיג כל דבר והזמן מספיק להוצאות הדברים מכח אל הפועל. והנה האנשים ההם הי' ראשונים בכל חכמה ומדע וכמה קשה להבין בדבר שלא נודע כלל לכך האריכו ימים להשלים בזמן מה שקצרו בשכל. וז"ש הוא החל להיות יודע ציד. הוא היה אבי כל תופש כנור להורות נתן למה האריכו ימים ועתה שהכינו כל זאת ורק להבין בדברים די בשבעים שנה. ולפ"ז האשה ששנותיה קצרים מאיש כמאמרם מיתה שכיחא בנשים א"כ אינו מספיק להם הזמן וצריכים בינה יתירה להשלים תמורת הזמן. ובפי' המשניות לרבי' בנדה שם נתן טעם דלכך בת י"ב שנה נדריה נבדקין לפי ששנותיה קצרים והדבר תמוה דבש"ס במקומו נתן טעם אחר ולפמ"ש דא ודא אחת הוא. דברי שאול פ' בראשית:
1