טעמי המנהגים תרפ״אTa'amei HaMinhagim 681
א׳טעם. שהש"ץ מתעטף בציצית כשמשכימין לסליחות אע"פ שאין זמן ציצית. משום דאיתא הקב"ה נתעטף בציצית כש"ץ והרגיל למרע"ה י"ג מדות אלמא כשאומר י"ג מדות יתעטף בציצית.*ועי' ט"ז סי' תקפ"א סק"ב דצריך להתעטף מפגי כבוד השכינה בפרט בסליחות שאומר ויעבור ואיתא בגמרא שנתעטף הקב"ה כש"ץ ועיין מ"א סימן י"ח סק"ב דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף כדאמרי' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ. ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד הצבור. ובסדור האריז"ל כתב העיד הרי"ם ששמע ממורינו הסליחות שאומרים באלול עם הצבור מלה במלה ובלא טלית גדול כי אסור להתעטף בלילה . ומשנכנס אלול כשכותב אדם אגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הבאה עלינו על דרך לשנה טובה תכתב ותחתם. או תולה ארץ על בלימה יטיב לך כתיבה וחתימה. וכה"ג. ואין לכתוב תיבת שלום באגרת אך נקודה על הוי"ו וכן הוא בתשב"ץ דהוא אחד מן השמות הקודש.*ובשו"ת הרדב"ז סי' ר"כ כתב שמה שיש ליזהר שלא לכתוב שלם מלא היינו בזמן שאלת שלום דבאותה שעה מתכוין לתת שלום לחבירו מאת בעל השלום כמו שאמר בועז לקוצרים ד' עמכם שזו כוונת הנותן שלום לחבירו אבל אם בא לכתוב בכתב שיש שלום בעולם או בין פלוני לפלוני וכיוצא בזה שהוא סיפור דברים אין צריך להזהר וכותב אותו שלם וליכא קפידה בהכי שהרי אינו מכוין לשם ולא חייל עליה קדושה ע"ש: מהרי"ל הלכות ימים הנוראים:
1
ב׳קונטרס אחרון
שלא לכתוב שלום מלא. בספר בני יששכר כתב וז"ל דגם שבת אסור להזכירו במקום שאסור לדבר ד"ת. ידעתי ממדקדקים במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שבת ללא צורך. והוא נכון כיון שאמרו חכמי הזוהר שהוא שמא דקוב"ה*איתא בזוהר (יתרו פ"ח ע"ב) מהו שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי עכ"ל.
ובספר דברי יצחק פי' אתה קדשת את יום השביעי לשמך עפ"י המבואר בזוה"ק מהו שבת שמא דקוב"ה. וזהו אתה קדשת את יומ השביעי לשמך דייקא שיהי' שמך נקרא על יום השביעי היינו יום השבת: . וע"ש מאמרי שבתות מאמר ז' שכ' שהי' צדיק קדוש א' בדורותינו שהי' כותב שם שבת בקמיעות לשמירה מפגעים*בספר תפלה למשה (ויקהל) כתב שמעתי מאחי מו"ר שיחי' שסיפר לרבו מלובלין הקמיע של רבי ר' משה יהודא ליב שהיא שבת בשילוב שם הוי"ה והשיב לו רבי מלובלין נבג"מ המבדיל בין ת"ל כמדתו שהוא אהבה כך נותן קמיע שהוא אהב"ה ע"כ אני זוכר הדברים היטב עכ"ל ע"ש:
ובספר המאור הגדול פי' הפסוק (עקב) בעת ההוא הבדיל כו' לשרתו ולברך בשמו. עפ"י מעשה נפלא דפעם א' שמע ר' יצחק מדראביטש זצוק"ל מפעולות הקמיעות של הבעש"ט זי"ע ועלה במחשבתו הלא אסור להשתמש בשמות הקדושים וגזר אומר שכל הקמיעות לא יועילו. וכן הי' שכל הקמיעות לא הועילו ונמשך הדבר כך שנה תמימה. ומן השמים גילו להבעש"ט שהוא מעשה ר"י דראביטשער ועשה פעולה שר"י יבא אליו על ש"ק אך שידע שר"י לא ירצה לבוא אצלו על ש"ק לכן עשה כך שפ"א נסע ר"י על הדרך וטעה במנין הימים כשהי' יום ג' בשבת סבר שיום ב' הוא וביום ד' שיום ג' הוא וכן ביום ה' עד שבא ביום ו' לעיר מעזיביז והוא סבר שיום חמישי הוא ולא מיהר ליסע משם בחשבו שעדיין יש לו יום שלם על נסיעת דרכו והניח עצמו לישן מעט מטורח הדרך. וכאשר הקיץ ראה בבית אכסניא שלו מפה פרוסה ועליו לחם הפנים של ש"ק וישאר עומד כמשתומם ויתפלא מאוד על הדבר ושאל מה זה ואמרו לו הלא ערב שבת קודש הוא. ויפג לבו מלהאמין ויצא החוצה וירא כי כל האנשים הולכים מבית הטבילה. אז האמין להם וישבות בשבת בעיר מעזיביז. והמעשה הוא באריכות איך ששבת בסעודת שבת אצל הבעש"ט ובסוף אמר לו הבעש"ט מפני מה נטל ממנו הכח של הקמיעות א"ל הר"י מפני שאסור לשמש בשמות הקדושים. א"ל הבעש"ט בקמיעות שלי לא נכתב שום שם רק שמי ישראל בן שרה בעש"ט ויביאו לפני הר"י כמה קמיעות ופתח אותם וראה שאמת הדבר שלא הי' שם רק שמו לבד. אז פתח הרב הקדוש את פיו ואמר בזה"ל רבש"ע כשאיש פועל ומפרנס ומברך בשמו לבד מה איכפת לך. חזור לו הפעולות בקמיעות וכן הי'. וז"ש כאן שהבדיל שבט הלוי שהלוים היו צדיקים גדולים וגם כל צדיק נקרא לוי. מלשון ילוה אישי שמדובק בבורא יתברך. והבדיל אותם לעמוד לפני ד' לשרתו ולברך בשמו שיוכל לברך ישראל להמשיך להם ברכות ורפואות ופרנסה בשמו לבד ולא יצטרך לשמש בשמות הקדושים אך שם יהי' נשמע בעולמות העליונים לטובה ולברכה:
ובס' דברי דוד כ' שהרב הצדיק הקדוש טשארטקוב זצוק"ל סיפר המעשה שבעת שהי' הבעש"ט זי"ע בעיר סטאמביל בנסיעתו לאה"ק שמע שם מה שמרעישים העולם על הרבי ר' נפתלי הכהן זלה"ה שנותן קמיעות ומשמש בשמות הקדושים וביקש הבעש"ט מאחד שיביאו לו איזה קמיע ויפתח וירא שלא הי' כתוב שם רק שמו הק' נפתלי הכהן. והשם הזה לבד הי' מועיל לכל מה שנתן הרבי ר' נפתלי את הקמיעות שלו. ואמר על זה הרב הק' הנ"ל שבזה מובן שפיר מה שאמרו חכמז"ל שהקורא לרבו בשמו חייב מיתה ר"ל. דלכאורה אינו מובן מדוע יגיע לו עונש כזה. אך עפ"י הנ"ל ניחא דשם של הרב יוכל להועיל כשם משמות של הקדושים וא"כ הוי כהוגה את השם באותיותיו. ועי' ליקוטים סעי' י"ח: כי השם שבת כולל כמה ענינים ורזין עילאין לאין משער ע"ש:
שלא לכתוב שלום מלא. בספר בני יששכר כתב וז"ל דגם שבת אסור להזכירו במקום שאסור לדבר ד"ת. ידעתי ממדקדקים במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שבת ללא צורך. והוא נכון כיון שאמרו חכמי הזוהר שהוא שמא דקוב"ה*איתא בזוהר (יתרו פ"ח ע"ב) מהו שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי עכ"ל.
ובספר דברי יצחק פי' אתה קדשת את יום השביעי לשמך עפ"י המבואר בזוה"ק מהו שבת שמא דקוב"ה. וזהו אתה קדשת את יומ השביעי לשמך דייקא שיהי' שמך נקרא על יום השביעי היינו יום השבת: . וע"ש מאמרי שבתות מאמר ז' שכ' שהי' צדיק קדוש א' בדורותינו שהי' כותב שם שבת בקמיעות לשמירה מפגעים*בספר תפלה למשה (ויקהל) כתב שמעתי מאחי מו"ר שיחי' שסיפר לרבו מלובלין הקמיע של רבי ר' משה יהודא ליב שהיא שבת בשילוב שם הוי"ה והשיב לו רבי מלובלין נבג"מ המבדיל בין ת"ל כמדתו שהוא אהבה כך נותן קמיע שהוא אהב"ה ע"כ אני זוכר הדברים היטב עכ"ל ע"ש:
ובספר המאור הגדול פי' הפסוק (עקב) בעת ההוא הבדיל כו' לשרתו ולברך בשמו. עפ"י מעשה נפלא דפעם א' שמע ר' יצחק מדראביטש זצוק"ל מפעולות הקמיעות של הבעש"ט זי"ע ועלה במחשבתו הלא אסור להשתמש בשמות הקדושים וגזר אומר שכל הקמיעות לא יועילו. וכן הי' שכל הקמיעות לא הועילו ונמשך הדבר כך שנה תמימה. ומן השמים גילו להבעש"ט שהוא מעשה ר"י דראביטשער ועשה פעולה שר"י יבא אליו על ש"ק אך שידע שר"י לא ירצה לבוא אצלו על ש"ק לכן עשה כך שפ"א נסע ר"י על הדרך וטעה במנין הימים כשהי' יום ג' בשבת סבר שיום ב' הוא וביום ד' שיום ג' הוא וכן ביום ה' עד שבא ביום ו' לעיר מעזיביז והוא סבר שיום חמישי הוא ולא מיהר ליסע משם בחשבו שעדיין יש לו יום שלם על נסיעת דרכו והניח עצמו לישן מעט מטורח הדרך. וכאשר הקיץ ראה בבית אכסניא שלו מפה פרוסה ועליו לחם הפנים של ש"ק וישאר עומד כמשתומם ויתפלא מאוד על הדבר ושאל מה זה ואמרו לו הלא ערב שבת קודש הוא. ויפג לבו מלהאמין ויצא החוצה וירא כי כל האנשים הולכים מבית הטבילה. אז האמין להם וישבות בשבת בעיר מעזיביז. והמעשה הוא באריכות איך ששבת בסעודת שבת אצל הבעש"ט ובסוף אמר לו הבעש"ט מפני מה נטל ממנו הכח של הקמיעות א"ל הר"י מפני שאסור לשמש בשמות הקדושים. א"ל הבעש"ט בקמיעות שלי לא נכתב שום שם רק שמי ישראל בן שרה בעש"ט ויביאו לפני הר"י כמה קמיעות ופתח אותם וראה שאמת הדבר שלא הי' שם רק שמו לבד. אז פתח הרב הקדוש את פיו ואמר בזה"ל רבש"ע כשאיש פועל ומפרנס ומברך בשמו לבד מה איכפת לך. חזור לו הפעולות בקמיעות וכן הי'. וז"ש כאן שהבדיל שבט הלוי שהלוים היו צדיקים גדולים וגם כל צדיק נקרא לוי. מלשון ילוה אישי שמדובק בבורא יתברך. והבדיל אותם לעמוד לפני ד' לשרתו ולברך בשמו שיוכל לברך ישראל להמשיך להם ברכות ורפואות ופרנסה בשמו לבד ולא יצטרך לשמש בשמות הקדושים אך שם יהי' נשמע בעולמות העליונים לטובה ולברכה:
ובס' דברי דוד כ' שהרב הצדיק הקדוש טשארטקוב זצוק"ל סיפר המעשה שבעת שהי' הבעש"ט זי"ע בעיר סטאמביל בנסיעתו לאה"ק שמע שם מה שמרעישים העולם על הרבי ר' נפתלי הכהן זלה"ה שנותן קמיעות ומשמש בשמות הקדושים וביקש הבעש"ט מאחד שיביאו לו איזה קמיע ויפתח וירא שלא הי' כתוב שם רק שמו הק' נפתלי הכהן. והשם הזה לבד הי' מועיל לכל מה שנתן הרבי ר' נפתלי את הקמיעות שלו. ואמר על זה הרב הק' הנ"ל שבזה מובן שפיר מה שאמרו חכמז"ל שהקורא לרבו בשמו חייב מיתה ר"ל. דלכאורה אינו מובן מדוע יגיע לו עונש כזה. אך עפ"י הנ"ל ניחא דשם של הרב יוכל להועיל כשם משמות של הקדושים וא"כ הוי כהוגה את השם באותיותיו. ועי' ליקוטים סעי' י"ח: כי השם שבת כולל כמה ענינים ורזין עילאין לאין משער ע"ש:
2