טעמי המנהגים תרפ״בTa'amei HaMinhagim 682
א׳טעם. שהש"צ כשמתפלל סליחות מתעטף בטלית שאולה. כדי שלא יצטרך לברך כיון שאומרים סליחות בלילה ולדעת הרא"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפילו לבשו בלילה ואפי' למאן דפסק לברך על טלית שאולה היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא כ"ע מודים דא"צ לברך.*ועיין שם סי' י"ד ס"ק ד' וז"ל ולפ"ז נראה כשאומרים סליחות ביום יותר נכון ליקח טלית שלו ולברך עליו ויאמר סליחות ואח"כ יתפלל ע"ש. ועי' מטה אפרים סי' תקפ"א אות ט"ו דאם מתחילין לומר סליחות אחר שהאיר היום יש לו לברך על עטיפתו בכל ענין אף שהוא טלית שאולה. ועי' פ"מ סי' י"ד ס"ק ו' דהמנהג לברך על טלית שאולה כשעולה לתורה או לעבור לפני התיבה. וטלית הקדש וצדקה לכ"ע מברכין עליו דהוי כטלית שותפין ומברך אף בעולה לתורה לכ"ע. ועי' מ"א שם:
ובספר עבודת הקודש מורה באצבע סי' ט' סעיף ער"ב כתב בשם האריז"ל שלא יאמר הוידוי פעמים שלש כמו שאומרים הקהל: ט"ז סי' תקפ"א ס"ק ב':
ובספר עבודת הקודש מורה באצבע סי' ט' סעיף ער"ב כתב בשם האריז"ל שלא יאמר הוידוי פעמים שלש כמו שאומרים הקהל: ט"ז סי' תקפ"א ס"ק ב':
1
ב׳קונטרס אחרון
ויאמר סליחות ואח"כ יתפלל. נוהגים שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב ואפי' ערבית שלפניו הוא מתפלל. והוא קודם לאבל וליארצייט ומוהל. ואפי' יש שם הגון ממנו. ועכשיו לא נהגו כן. ומי שיש לו יא"צ הוא מתפלל. וכן האבל. מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' ל"א:
ומה שנהגו בהרבה מקומות שאין האבל אומר סליחות לפני ר"ה ואינו עובר לפני התיבה כל היום בעשרת ימי תשובה רק בשחרית אומרים מאשרי ובא לציון ואילך כתב בשו"ת נו"ב סי' ל"ב שהמנהג לא נתפשט מבעלי תורה. אך בתוך שבעה אין לו להיות ש"ץ בימי הסליחות. ובמכ"ש בער"ה. מפני שאז מה"ד מתוחה עליו. שם סעיף כ"ג ואלף למטה שם:
ויאמר סליחות ואח"כ יתפלל. נוהגים שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב ואפי' ערבית שלפניו הוא מתפלל. והוא קודם לאבל וליארצייט ומוהל. ואפי' יש שם הגון ממנו. ועכשיו לא נהגו כן. ומי שיש לו יא"צ הוא מתפלל. וכן האבל. מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' ל"א:
ומה שנהגו בהרבה מקומות שאין האבל אומר סליחות לפני ר"ה ואינו עובר לפני התיבה כל היום בעשרת ימי תשובה רק בשחרית אומרים מאשרי ובא לציון ואילך כתב בשו"ת נו"ב סי' ל"ב שהמנהג לא נתפשט מבעלי תורה. אך בתוך שבעה אין לו להיות ש"ץ בימי הסליחות. ובמכ"ש בער"ה. מפני שאז מה"ד מתוחה עליו. שם סעיף כ"ג ואלף למטה שם:
2