טעמי המנהגים תרפ״גTa'amei HaMinhagim 683

א׳טעם. שנתקן הוידוי בלשון רבים לומר חטאנו ולא אמר חטאתי. משום שכל ישראל גוף אחד וכל אחד מישראל הוא אבר פרטי וזהו ערבות שאנחנו ערבים זה בזה אם יחטאו וכאשר חבירו עושה איזה חטא כאלו עשאה הוא. ולכן אעפ"י שאין בו אותו עון צריך להתוודות עליו כי כשעשהו חבירו הרי כאלו עשהו עצמו*משל לא' הקודח בתוך הספינה תחתיו וצעקו עליו בני הספינה. מה זה אתה עושה כי יכנסו המים דרך הנקב ותטבע הספינה. השיב להם מה לכם בזה והלא תחתי אני קודח. השיבו לו אם יכנסו המים תחתיך גם עלינו יעבור כוס. וכן כאן בנידון הערבות: ולכן יאמר בלשון רבים אף אם יתודה בביתו יחידי כי כל מי שעשה חטא הוי כאלו ב' עשו אותו חטא מחמת ערבות.*וז"ל השל"ה מי שמתודה ולא נשבר לבו בקרבו עונשו גדול כי נראה שמתפאר ח"ו במה שעשה כאלו אומר מי אדון לי. וז"ש ע"ח שחטאנו לפניך בוידוי פה ר"ל שהי' הוידוי רק בפה ולא בלב.
כתב בספר בני יששכר. חדש תשרי מאמר ז' שזה הי' טעם קדמונינו שלא הנהיגו לומר וידוי אשמנו וכו' בכל יום בבתי כנסיות רק בבתי מדרשות לת"ח וזקנים. אבל למרבית המון עם המתפללים בביה"כ לא היו מנהיגים אותם לומר הוידוי בכל יום. דחששו להיותם טרודים על המחיה ועל הכלכלה ואינם מפנים את לבם לאיכות ומהות הוידו"י. והנה כאשר יתוודו בהרצות שפתים ולבם בל עמם. הנה יוסיפו על חטאתם פשע. ויצטרכי למיתב תענית לתעניתם היינו וידוי לוידויים. רק בתענית ציבור אז לבם נשבר ומפנים את לבם לענין הוידוי אז אמרו כל הקהל וידוי. והנה מקרוב הנהיגו לומר הוידוי בכ"י כל ההמון בכל ב"כ. הנה המשכיל ישוב אל לבו להתוודות כהוגן ואז טוב לו. ודי בזה למשכיל ע"ש:
יסוד התשובה פ"ו בשם האריז"ל:
1