טעמי המנהגים תרפ״טTa'amei HaMinhagim 689
א׳טעם. שאומרים מכניסי רחמים בלשון עברי. לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי*כתב השל"ה יחיד לא יאמר הבקשות בלשון ארמי כמו מחי ומסי וכו' או מרן דבשמיא וכו'. משום הא דאמרינן בפ"ק דמס' שבת ובמס' סוטה בפרק אלו נאמרין השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקין לו כו'. ומה שאנו אומרים בלשון ארמית בצבור. צבור שאני דבכמה מקומות מצינו זכות רבים עדיף. ורבינו יונה כתב בפרק הי' קורא וז"ל והטעם שצרכי צבור שואלין בכל לשון משא"כ בצרכי יחיד. מפני שהצבור אין צריכין מליץ אצל הקב"ה אבל יחיד צריך מליץ כענין שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ וגו' ומלאכי השרת אין נזקקין אלא ללשון הקודש ע"ש. ובספר התניא סי' ע"ב כתב דהמלאכים המסורים לצבור מבינין בכל לשון. לפיכך אומרים אותן בצבור ע"ש: . פרדס בלקוטי דינים:
1