טעמי המנהגים תרצ״בTa'amei HaMinhagim 692
א׳טעם. שאין תוקעי' בערב ר"ה. כדי להפסיק בין תקיעות שהם דרבנן ובין התקיעות שהם דאורייתא. ט"ז שם ס"ק ד':
1
ב׳קונטרס אחרון
בערב ר"ה. נוהגין לעשות התרת נדרים בער"ה. עי' ח"א כלל ל"ח סעי' ח'. ויכול להיות אפי' בקרובים. יו"ד סימן רכ"ח סעי' ג'. וגם אין חשש אם הב"ד קרובים זל"ז. לבושי מכלול סימן כ'. ונוהגים שהמתירים יושבים והמודר עומד. ואם הוא ת"ח מושיבין אותו. עי' פתחי תשובה שם סק"ג:
הנוהגים בכל ע"ש לומר קודם מנחה מזמור ק"ז בתהילים הודו לה' כו' וזמר ידיד נפש. אומרים אותו גם בער"ה קודם מנחה. לפי שמזמור הזה הוא על הארבעה שצריכים להודות. ויאמרו גאולי ה' הוא רמז ג"כ על פדות הנפש. וגם אומר אוילים מדרך פשעם שהוא מעורר הלב לתשובה. וזמר ידיד נפש הוא מלהיב הלב לעבודת הבורא. מטה אפרים סימן תקפ"א סעי' נ"ז:
אם חל יו"ט בשבת א"א בערבית לא לכו נרננה ולא לכה דודי רק מתחילין מזמור שיר ליום השבת וקצת אנשי מעשה נוהגין להתחיל מזמור לדוד הבו לה' ואומרים אנא בכח ולכה דודי הראשון*עי' שערי תשובה סי' ע"ר סק"ב וז"ל עי' בשלמי חגיגה בשם ב"ד שכ' שמעתי שאין אומרים לכה דודי ביו"ט שחל בשבת משום שנראה כביוש ליו"ט שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יו"ט. ונראה דאין להקפיד דשבת א"צ קידוש ב"ד וממילא קאתי הלכך צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו אבל יו"ט שבא אלינו ע"י קידוש ב"ד נמצא שאנו מביאין אותו וא"כ מה צריך לצאת לקראתו לקבלו וא"כ אין שום ביוש בזה ע"ש. ונראה דמ"מ בליל יוה"כ אין לאומרו שאין מקבלין שבת בליל יוה"כ שאין שם נשמה יתירה עכ"ל. ועי' ט"ה ח"א סעי' תשע"ט בהשמטה בד"ה ובספר:
ועי' אלף למטה סימן תרכ"ה ס"ק מ"א וז"ל וכן מבואר ממ"ש האריז"ל לומר ביו"ט בשמחה ובצהלה ומסתמא היו אומרים ג"כ החרוז לכה דודי ועיין פרמ"ג סי' תפ"ח שי"א כל לכה דודי ומדלגין חרוז התנערי מעפר ולא ראיתי נוהגין כן ע"ש. ועי' טעמי המנהגים סעי' תשע"ט בהשמטה בד"ה ובס': ומדלגין ומתחילין בואי בשלום. ואח"כ אומרים מזמור שיר ליום השבת כו'. והנוהגים לומר קודם ברכו כגוונא א"א אותו היום*לפי שנאמר כד עייל שבתא איהו אתייחדת כו' וכל שולטנין רוגזין כו' וזה קצת זלזול בקדושת יו"ט דהא גם ביו"ט אין שם שולטנין רוגזין מחמת המועד ע"ש. ויש מקומות דכשחל ר"ה או יוה"כ בשבת אומרים. כגוונא: רק מיד אחר הקדיש מתחילין ברכו. שם סימן תרכ"ה סעי' מ"א:
וטעם שאין אומרים מעריבים בר"ה כמו בשאר יו"ט. לפי שהעם מתענין לא רצו לטרוח עליהם להאריך בביהכ"נ שהרי אין צריכים להשלים. והואיל ובלילה ראשונה א"א אותו מטעם זה. א"א אותו בליל ב' ג"כ. עוד טעם. משום דהמעריבים הם כולם שירות ותשבחות לכך א"א אותו. לבוש סי' תקפ"ב סעי' א'.
בערב ר"ה. נוהגין לעשות התרת נדרים בער"ה. עי' ח"א כלל ל"ח סעי' ח'. ויכול להיות אפי' בקרובים. יו"ד סימן רכ"ח סעי' ג'. וגם אין חשש אם הב"ד קרובים זל"ז. לבושי מכלול סימן כ'. ונוהגים שהמתירים יושבים והמודר עומד. ואם הוא ת"ח מושיבין אותו. עי' פתחי תשובה שם סק"ג:
הנוהגים בכל ע"ש לומר קודם מנחה מזמור ק"ז בתהילים הודו לה' כו' וזמר ידיד נפש. אומרים אותו גם בער"ה קודם מנחה. לפי שמזמור הזה הוא על הארבעה שצריכים להודות. ויאמרו גאולי ה' הוא רמז ג"כ על פדות הנפש. וגם אומר אוילים מדרך פשעם שהוא מעורר הלב לתשובה. וזמר ידיד נפש הוא מלהיב הלב לעבודת הבורא. מטה אפרים סימן תקפ"א סעי' נ"ז:
אם חל יו"ט בשבת א"א בערבית לא לכו נרננה ולא לכה דודי רק מתחילין מזמור שיר ליום השבת וקצת אנשי מעשה נוהגין להתחיל מזמור לדוד הבו לה' ואומרים אנא בכח ולכה דודי הראשון*עי' שערי תשובה סי' ע"ר סק"ב וז"ל עי' בשלמי חגיגה בשם ב"ד שכ' שמעתי שאין אומרים לכה דודי ביו"ט שחל בשבת משום שנראה כביוש ליו"ט שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יו"ט. ונראה דאין להקפיד דשבת א"צ קידוש ב"ד וממילא קאתי הלכך צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו אבל יו"ט שבא אלינו ע"י קידוש ב"ד נמצא שאנו מביאין אותו וא"כ מה צריך לצאת לקראתו לקבלו וא"כ אין שום ביוש בזה ע"ש. ונראה דמ"מ בליל יוה"כ אין לאומרו שאין מקבלין שבת בליל יוה"כ שאין שם נשמה יתירה עכ"ל. ועי' ט"ה ח"א סעי' תשע"ט בהשמטה בד"ה ובספר:
ועי' אלף למטה סימן תרכ"ה ס"ק מ"א וז"ל וכן מבואר ממ"ש האריז"ל לומר ביו"ט בשמחה ובצהלה ומסתמא היו אומרים ג"כ החרוז לכה דודי ועיין פרמ"ג סי' תפ"ח שי"א כל לכה דודי ומדלגין חרוז התנערי מעפר ולא ראיתי נוהגין כן ע"ש. ועי' טעמי המנהגים סעי' תשע"ט בהשמטה בד"ה ובס': ומדלגין ומתחילין בואי בשלום. ואח"כ אומרים מזמור שיר ליום השבת כו'. והנוהגים לומר קודם ברכו כגוונא א"א אותו היום*לפי שנאמר כד עייל שבתא איהו אתייחדת כו' וכל שולטנין רוגזין כו' וזה קצת זלזול בקדושת יו"ט דהא גם ביו"ט אין שם שולטנין רוגזין מחמת המועד ע"ש. ויש מקומות דכשחל ר"ה או יוה"כ בשבת אומרים. כגוונא: רק מיד אחר הקדיש מתחילין ברכו. שם סימן תרכ"ה סעי' מ"א:
וטעם שאין אומרים מעריבים בר"ה כמו בשאר יו"ט. לפי שהעם מתענין לא רצו לטרוח עליהם להאריך בביהכ"נ שהרי אין צריכים להשלים. והואיל ובלילה ראשונה א"א אותו מטעם זה. א"א אותו בליל ב' ג"כ. עוד טעם. משום דהמעריבים הם כולם שירות ותשבחות לכך א"א אותו. לבוש סי' תקפ"ב סעי' א'.
2